"אתה יכול להיכנס, אבא!" פלטה אמה בקריאה שלא לגמרי הצליחה להסיר ממנה את הטון המופתע וההיסטרי כאחד שלה. לבה הלם חזק ללא הרף בחזה, עד כדי כך שחששה שאביה ישמע את פעימותיו.
דלת החדר נהדפה קדימה ואביה עמד ממש בכניסה. אמה בלעה את רוקה בקושי רב לנוכח מבטו הבוחן בחשד מה.
"הכל בסדר, אמה? קראתי בשמך, לא שמעת?" הוא שאל לאחר רגע.
אמה זעה במקומה בחוסר נוחות וניסתה לכפר על כך בחיוך קל. היא שנאה לשקר, ועוד יותר לאביה. נראה שהיה זה להרגל שלאחרונה החלה לפתח ולא הייתה לה כל כוונה לדבוק בו.
"באמת? אני מצטערת, כנראה הייתי שקועה מדי בקריאה." מלמלה בעוד שתחושת אשם איומה התפתלה בבטנה.
אביה חייך בלבביות מה שהכביד על ליבה הפועם בחוזקה אף יותר, "אין צורך להתנצל, יקירה. את מתכוונת לישון עכשיו?" שאל בחום.
אמה הנהנה במבט מושפל, היא לא העזה להיישר מבט לפניו בזמן ששיקרה לו במצח נחושה וכשהיא יודעת שרן במרחק נגיעה מהם מוסתר במיטתה! תחת ערימת הכריות והשמיכה העבה שלה.
"בסדר, אני לא אפריע לך. כנסי למיטה, אם כך." אמר לפתע אביה. ראשה של אמה זינק כמו מעצמו והיא שבה להביט בו בעיניים פעורות מאימה.
"מ..מה? א-אתה לא מתכוון לצאת, אבא?" גמגמה בהלם.
אביה חייך קלות, "למה את כל כך מופתעת? כנסי למיטתך, אני אכבה את האורות בשבילך כשאצא."
הרצפה כמו רעדה תחת רגליה של אמה, היא להאמינה לשמע אוזניה. זה לא יכול להיות, חשבה לעצמה, מן משחק מעוות של הגורל?
"קדימה, לכי לך." זרז אותה אביה. אמה ניסתה לחייך שוב אבל הרגישה שרק עיוותה את פניה לפני שהסתובבה ופנתה לכיוון מיטתה. היא צעדה את המרחק הקצר למיטתה באטיות מוגזמת בעוד שהיא מבזיקה כל כמה צעדים חוששים מבטים לאביה.
כשהגיעה לקרש המיטה, הייתה בטוחה אמה שבעוד רגע ליבה יזנק אל מחוץ לחזה, היא משכה רק במעט את שמיכת הפוף מטה מחשש שתחשוף ולו שיערה משיערות ראשו של רן ומהרה להיכנס מיד אל מתחת לשמיכה מבלי לחשוף דבר.
"לילה טוב, יקירה." קרא אביה ברגע שהייתה מכוסה כולה תחת השמיכה.
"לילה טוב, אבא." השיבה אמה בפחד שמא אביה יחליט גם להתקרב פתאום ימשוך את השמיכה ויחשוף את רן המסתתר. אבל אביה רק הסתובב, כיבה את האור וסב על עקבותיו כשהוא סוגר אחריו את דלת החדר בשקט מופתי.
אמה עצמה את עיניה ונאנחה עמוקות. רק כשהחדר היה נתון באפלה ואביה רחוק יכלה להרשות לעצמה לשחרר את אותה אנחת רווחה.
זה היה קרוב.
היא ספרה עד עשרה בראשה בכדי להרגיע ליבה המשתולל ורק אז העזה לפנות לרן, שידעה ששכב איפושהו לצידה בצמוד לקיר. היא אמנם לא ראתה אותו ולא חשה בו אבל ידעה שהיה שם.
YOU ARE READING
התרסקות
Roman d'amourאם חשבתן שאהבתן את אמה-תולעת-ספרים ורן-צרות-הול כשרק החלו את סיפור האהבה שלהם, קבלו אותם שוב במאה פרקים דביקים נוספים! בסיפור ההמשך "התרסקות" היחסים בין אמה ורן מתעמקים והשניים לומדים להכיר זה את זו באמת ובתמים. לאט לאט, כשהמסכות נושרות מהפנים והם...
