למחרת בבוקר רן התעורר מוקדם מהרגיל, בכדי לצאת מהבית מבלי להתעמת עם אמו.
היא נותרה על הספה, בדיוק היכן שעזב אותה אתמול בלילה. שרויה בשינה עמוקה ורווית חלומות. רן ניצל את ההזדמנות לחמוק החוצה בשקט.
מחשבותיו היו נתונות עדיין להופעתו הפתאומית של אביו אתמול והיתקלותו בגנגסטרים. הוא החליט שלא לומר דבר על מפגשו אתם, לא, הוא לא יפנה לאביו ויהי מה. הם בחרו את האדם הלא נכון לתווך בינם לבין אביו.
כמו גם הוא לא יפנה לאמו בבקשת עזרה, כי לא ניתן היה לסמוך עליה, היא כמובן לא תהסס לפנות לאביו או גרוע מזה למשטרה.
רן תהה מה היה עליו לעשות אם כך, לא היה לו ספק שהגנגסטרים יגשימו את הבטחתם ויחזרו לחפש אותו במידה ואביו לא ישלם את חובו.
בפניו של רן עמדו שתי אופציות; להיעזר במבוגר אחראי ובכך לערב את אביו בדרך כזו או אחרת או.. למצוא דרך להתמודד עם הגנגסטרים בעצמו.
עסוק בתהיותיו מאתמול רן לא טרח כמובן לבדוק את הפלאפון שלו, וכך הודעתה של אמה מעולם לא נקראה...
אמה סגרה את דלת הלוקר שלה בחבטה ונשענה עליה באנחה קטנה.
היא בדקה שוב, בפעם האלף לפחות, את מסך הפלאפון שלה אבל כלל לא הופתעה לגלות שלא התקבלה שום הודעה חדשה.
עכשיו, התחרטה על ששלחה את ההודעה ההיא, בה שאלה את רן האם הגיע בבטחה לביתו והאם הכל בסדר אתו.
אולי חשב שהיא חטטנית? הרגיש שריגלה אחריו? ואולי אפילו חשד שראתה אותו יוצא אתמול בסערה מהאולם לאחר שדיבר עם אביו ולא ראה בעין יפה את זה שלא שאלה אותו ישירות אלא רק בעקיפין.
אמה כרסמה את שפתה התחתונה בהיסח הדעת, המחשבות הללו פערו בור קטן במעמקי בטנה וגרמו לה לאי נחת.
"אוף," מלמלה בשקט לעצמה, "לא הייתי צריכה לשלוח כלום."
היא סבה על עקבותיה והתקדמה בייאוש אל עבר כתתה בכדי להקדים את הצלצול שיצווה עליה במילא בסופו של דבר לעשות זאת.
בדרכה לכתה, במחצית הדרך במסדרון, הבחינה אמה להפתעתה הרבה ברן בעצמו ובכבודו שהגיח פתאום משומקום. רק לפני מספר דקות המתינה לקבל הודעה ממנו וכעת ראתה אותו ממש מולה! אמה כמעט צחקה לנוכח התזמון המושלם.
היא נעמדה במקומה בצד המסדרון והמתינה שרן יבחין בה כשיתקרב. היא העיפה מבט סביבם, המסדרון כמעט היה ריק מלבדם, רק שני תלמידים ששוחחו זה עם זה בדרכם לאחת הכתות, בעוד רגע גם הם ייעלמו. מצוין, חשבה אמה, מעט מאוד עדים.
היא הרי עדיין חששה שמישהו יגלה על מערכת היחסים שלהם ולכן נזהרה שלא לפנות לרן ושמרה על ההסכם שהציבה לפני המחזה שלא ידברו בזמן בית הספר.
אבל עכשיו, לנוכח המסדרון הריק היא החליטה שאפשר יהיה להסתפק בנפנוף חטוף לשלום, אחרי הכל הם לא התראו מאז המחזה ולא נפרדו זה מזה אתמול כראוי.
רן היה במרחק צעדים בודדים ממנה כשאמה הלבישה על פניה חיוך, אולי תשאל אותו אפילו על ההודעה? זה יביך אותה עד כאב, אבל רק כך תוכל לדעת מדוע לא השיב לה.
היא הרימה את ידה ונופפה לו קלות, היא בדיוק פתחה את פיה לומר לו שלום כשראתה את הבעת פניו.
הדבר הראשון שהבחינה בו אמה היו עיניו של רן. הן לא הביטו לעברה, למעשה היא הייתה בספק אם בכלל הבחין בה ניצבת בשולי המסדרון ומנופפת לו, הן בהו בנקודה כלשהי מרוחקת, לא ממוקדות כלל.
הדבר השני היה פניו המכורכמות שנראו מהורהרות מאי פעם.
אמה לא יכלה לעשות דבר פרט מלהמשיך וללוות את גבו המתרחק של רן לאורך המסדרון, בהלם מוחלט. היא לא הצליחה להביא את עצמה אפילו לקרוא לו, היא הייתה המומה ממראהו המשונה, המעופף והעגום.
עצבות עזה ניבטה לה מאותן עיניים ירוקות שלא הבחינו בה כלל.
אמה תהתה מה היה עליה לעשות.
YOU ARE READING
התרסקות
Romanceאם חשבתן שאהבתן את אמה-תולעת-ספרים ורן-צרות-הול כשרק החלו את סיפור האהבה שלהם, קבלו אותם שוב במאה פרקים דביקים נוספים! בסיפור ההמשך "התרסקות" היחסים בין אמה ורן מתעמקים והשניים לומדים להכיר זה את זו באמת ובתמים. לאט לאט, כשהמסכות נושרות מהפנים והם...
