התרסקות

התרסקות - פרק 34

"כדאי שאצא כבר, יש לי את הדבר הזה..." מלמל רן, "החונכות בשבתות עם איזה ילד." 

אמו ישבה מולו בצדו השני של שולחן האוכל. לאחר שהתפייסו היא התעקשה להכין להם ארוחת בוקר קלה, על אף שלא עשו זאת כבר זמן רב. ורן הסכים כמובן, לא הייתה סיבה לסרב והוא לא יכל לחשוב על דרך טובה יותר לשמר את חידוש היחסים בניהם. 

הוא אפילו הציע את עזרתו כמה פעמים אבל אמו רק צחקה בקול, מה שמיד רומם עוד יותר את רוחו של רן ודרבן אותו להמשיך לזרוק אמרות שיעוררו בה תגובה זהה, והזכירה לו עד כמה נוכחותו במטבח מהווה סכנה. 

אמו הרימה את מבטה אליו כשדיבר וחייכה קלות, היא ניקרה רק מעט בצלחת שלה ורן חשד שלא היה לה יותר מדי תיאבון בהתחשב באירועי אמש. "לך לך," השיבה בקול מתון, "אנחנו לא רוצים שתאחר כמו בפעם שעברה." 

השינוי החד בהתנהגותה היה מבלבל ומוזר כאחד עבור רן אבל הוא שמח עליו, סוף סוף הרגיש שהסדר שב על כנו ואמו חזרה לתפקידה כאמא בעוד שהוא חזר לתפקיד הבן. זה כמובן לא הפחית מהדאגה שלו לגביה והוא רשם לעצמו להעביר את רוב היום בחברתה, גם בכדי שיוכלו להמשיך לגשר על הפערים וגם בכדי שיוכל לשים עליה עין. 

הוא הקיף את השולחן, פינה את צלחתו ואז הדביק נשיקה חטופה על אחת מלחייה של אמו לפני שפנה לכיוון דלת היציאה. "תישארי כאן, תנוחי. אני אחזור בקרוב." קרא אחריו. 

מאחורי דלפק המזכירות, נדמה היה לרן שגם המזכירה עצמה הופתעה לראותו. 

היא הריצה את מבטה בין השעון שהיה מונח על פרק ידה ובחזרה לפניו הזחוחים של רן בהבעת אי אמון מוחלטת. "מר הול מי היה מאמין, הגעת בזמן." פלטה בהשתאות מכוונת. 

"למען האמת, הגעתי שתי דקות לפני הזמן. אבל אחסוך לך." תיקן רן, מדושן עונג. 

מבלי להוסיף מילה הושיטה לו את הדף הרשימות בו היה עליו לחתום בכדי להוכיח את הגעתו לחונכויות. רן קשקש בזריזות ופנה לצאת בהינף יד, "שיהיה לך יום נפלא." 

תחילה המתין לג'יימי ברוב תמימותו בכתה בה העבירו את החונכות הקודמת שלהם אבל לאחר שזה איחר בחמש דקות נזכר רן במי היה מדובר ויצא לחפש אחריו. הוא ידע שהמנהלת לא תחשיב זאת כחונכות אלא אם כן גם חתימתו של ג'יימי תתנוסס בתחתית דף הרשימות בסוף השעה. לכן היה חייב למצוא אותו. 

"ג'יימי!" קרא רן לאורך המסדרון שעה שפתח דלתות בזו אחר זו והפריע לחונכויות אחרות שהתנהלו באותן כתות. לעזאזל עם הילד הזה, חשב רן וירד במדרגות שהובילו ליציאה ממבנה התיכון. מי יודע אולי שוב ימצא אותו במגרש? 

רן נכנס למגרש השקט וסקר את חללו הריק. לא היה שם איש. הוא יצא והחל להקיף את אזור המגרש בחיפוש אחר אותו נער ג'ינג'י.