"ישו, מתי הם הספיקו ללכלך כל כך?" התלהם רן שעה שגישש מתחת לשולחן החטיפים בחיפוש אחר זבל נוסף.
אמה הבליעה חיוך בעודה מתבוננת בו. הוא היה זה שכל כך רצה להישאר לנקות אתה... היא הוציאה את שקית הזבל העולה על גדותיה מהפח והגישה אותה לרן ברגע שהגיח מחוץ לשולחן בידיים מלאות.
"הנה. אני אתחיל להוריד את הקישוטים, אתה יכול ללכת לזרוק את השקית הזאת לפח הגדול." אמרה ומשכה כיסא בכדי להוריד את הקישוטים שנתלו גבוה.
"לא, לא, לא." קרא רן ומשך את הכיסא מידיה. "אני אדאג לקישוטים הגבוהים. הספיק לי לראות אותך נופלת פעם אחת."
אודם הבזיק בלחייה של אמה לשמע דבריו. היא באמת נפלה מקודם.
"את יכולה לדאוג לשאר הקישוטים, ואת השקית נזרוק כשנצא." הוסיף רן.
אמה הנהנה, יותר לעצמה, ופנתה לעבר אחד הקירות המקושטים. החזרה הפתאומית להתנהגותו האופיינית של רן בלבלה אותה. לפתע הוא שוב זרק לה הערות מביכות כמו שנהג תמיד לעשות או סידר את זה כך שיבלה זמן במחיצתה, לפתע הוא שוב ראה אותה.
כלל לא אותו רן דיכאוני ושקוע במחשבות שלא הבחין בה במסדרונות או לא הרבה במילים כשפנתה אליו אתמול.
ממש כאילו חזר לעצמו היום, חשבה בלבה אמה. אבל מה קרה? מה השתנה? אולי דברים כן הסתדרו בסופו של דבריו עם אביו? למרות שלא ידעה דבר בנושא כי רן לא שתף אותה אתמול כששאלה, היא עדיין קיוותה שזה המקרה.
אבל אם כך, למה לא ענה על ההודעה שלה מערב המחזה? יכול להיות שלא קיבל אותה? הרהרה אמה, או שהתעלם?
"רן-" פלטה אמה ללא מחשבה.
"אהמ?" המהם רן בעודו מתאמץ לפרום את קשר הקישוטים ממרום הכיסא.
אמה נשכה את שפתה התחתונה, שוקלת את מילותיה בקפידה. "הפלאפון שלך.. עובד?"
"ברור שהוא עובד. למה?"
אמה משכה באחד הקישוטים חזק מדי כשענתה, "אז אתה מקבל הודעות כרגיל?"
רן שסיים להוריד את הקישוט ירד מהכיסא והביט באמה בשאלה. "למה, רוצה לשלוח לי הודעות אמה?" שאל בחיוך זחוח.
"לא. אני..." פתחה אמה.
"אני לא מאמין, את כבר שלחת! נכון? בגלל זה שאלת." קרא לפתע רן, פניו מוארות בהבנה. פניה של אמה לעומת זאת נפלו, היא נחשפה.
"ובכן, אני פשוט.." ניסתה שוב אמה אבל רן כבר שלף את הפלאפון שלו מכיס מכנסיו. "לא! בבקשה אל תביט בזה עכשיו," התחננה אמה בעוד רן נעלם מאחורי המסך. אמה נאנחה בתבוסה, במערכה הזו היא הפסידה.
"הכל בסדר? הגעת בשלום הביתה?" הקריא רן את הודעתה הקצרה בקול. אמה בלעה את רוקה והשפילה את מבטה, לא היה שום סיכוי בעולם שהיא תצליח להביט בפניו עכשיו. לאחר שקרא את ההודעה ששלחה לו לפני יומיים מולה.
עכשיו התחרטה על הרגע שבו החליטה בכלל לשלוח את ההודעה הדבילית.
"הו, אמה!" קרא רן בהתרגשות מעושה, "דאגת לי." התלוצץ.
הוא התבדח ידעה אמה ולכן ניסתה להפריח את טענתו בגיחוך אבל התקשתה לעשות זאת. היא נזכרה כיצד חששה לו כשראתה אותו מתפרץ החוצה לאחר המפגש עם אביו. היא נזכרה איך יצאה בעקבותיו מאולם המחזה וחיפשה אחריו אבל לא מצאה.ואיך חשבה עליו ביומיים האחרונים כשלא השיב להודעתה וכשהיה נראה ממורמר ועצוב בפניו הנפולות.
"מממ," מלמלה אמה והרימה את ראשה בכדי להביט בו, על אף שחשבה שלא תהיי מסוגלת לעשות זאת,
"דאגתי לך."
YOU ARE READING
התרסקות
Romantizmאם חשבתן שאהבתן את אמה-תולעת-ספרים ורן-צרות-הול כשרק החלו את סיפור האהבה שלהם, קבלו אותם שוב במאה פרקים דביקים נוספים! בסיפור ההמשך "התרסקות" היחסים בין אמה ורן מתעמקים והשניים לומדים להכיר זה את זו באמת ובתמים. לאט לאט, כשהמסכות נושרות מהפנים והם...
