עבודת הסיוט שלי🔪

פרק 4 - מקלחת מרעננת

טריגר: אונס. למי שקשה לקרוא את זה אני מבקשת לדלג, האונס לא מפורט מידי ומבטיחה שזה טוב, אם קשה לכם בבקשה תפסיקו🫶

בלה

הגענו לחדר ואני ורוברטו פרקנו את המזוודות. אני לא אשקר רוברטו נראה מעולה, שחום עם תלתלים ועיניים חומות אבל משום מה לא הפסקתי לחשוב על מה שקרה עם איתן במטוס, עם הדוגמנית, במונית. אני בעצמי לא יכולתי להאמין שטסתי פעם ראשונה בחיי, אני עדיין לא מאמינה לכך.

"אז בלה מה את אומרת נצא לסיבוב קטן?" אמר רוברטו.
"אבל ממש מאוחר." אמרתי.
"בסדר לא להרבה זמן 10 דקות בבקשה." ביקש רוברטו.
"טוב בוא." אמרתי. אני ורוברטו יצאנו בשקט מהחדר והתקדמנו אל עבר המדרגות.

רוברטו נכנס אל חדר המדרגות וראיתי את איתן יוצא מחדרו. "מה הוא עושה עכשיו?" לחשתי. "אמרת משהו?" שאל רוברטו. איתן בא לכיוון שלנו, בוא נראה עם איתן באמת מעוניין בי או שלא חשבתי. "לא, לא אמרתי כלום בוא נרד." לקחתי את ידו של רוברטו וירדנו במדרגות.

במדרגה האחרונה שבאתי לצאת שמעתי את דלת המדרגות נפתחת מעניין אם זה איתן חשבתי.

רוברטו ואני יצאנו מהמלון, "דיי חם בטורקיה לא?" שאל רוברטו. "כן אבל עכשיו יולי אפשר להבין." אמרתי.
אני ורוברטו התקדמנו אל עבר נהר יפה ליד המלון. הרגשתי שמישהו צופה בנו הייתי כמעט בטוחה בזה. לבשתי גנס קצר וחולצה שחורה. "אהבתי את הסולגן של החולצה שלך" אמר רוברטו. "תרצה טוב יהיה טוב אהבתי." אמר רוברטו, צחקתי "כן אני מאמינה במשפט הזה, תרצה טוב יהיה טוב." אמרתי.

הגענו לנהר ורוברטו התקדם בצעד אליי. "בלה את ממש יפה ואת גם ממש נחמדה ממה שיצא לנו לדבר בנחיתה ורציתי לדעת אם תרצי." אמר רוברטו אך קטעתי אותו, "רוברטו אני מצטערת אבל אפילו לא חשבתי עליך בצורה הזאת אני גם בקושי מכירה אותך זו הייתה טעות לבוא לפה." אמרתי במבוכה. "בלה בואי ננסה בבקשה." ביקש רוברטו ונישק אותי.

פתחתי את עיניי בבהלה ודחפתי אותו חזק לרצפה "אז את הולכת לעשות את זה קשה? אין פה אף אחד שיציל אותך זה רק אני ואת לבד." אמר רוברטו בחיוך והוסיף "יש לי כבר כמה דברים לעשות איתך." קם רוברטו מהרצפה ונגע בירך שלי. אני בכיתי וניסיתי לדחוף אותו ממני וצעקתי לעזרה. רוברטו הוריד לי את החולצה ונשארתי בחזיה וגינס. הוא הפיל אותי לרצפה על בטני ופתח לי את החזייה.אני צרחתי ובכיתי חזק, הרגשתי שהרצפה נעלמת. רציתי להעלים רק המחשבה שהוא יוריד את הכתפיות האלה ואת הגנס הקצר הזה ויראה את כל עולמי עוררה בי חלחלה. כל המסקרה שהייתה על פניי נמרחה. הכל קרה מהר כל כך. הרגשתי חלשה שאין לי איך להגן על עצמי מול המפלצת הזו. "בבקשה תפסיק אני מתחננת." בכיתי לרוברטו.

״אוי נו אל תיהיי קשה אני אזיין אותך ונמשיך בחדר." אמר רוברטו בחיוך תוך כדי שהוריד לי את הגנס וראה לי את התחתונים. "יש לך תחת." חשק את שיניו והכה בישבן שלי.
זה כאב.
בכיתי חזק לא רציתי שזה יקרה. נחנקתי לא יכלתי לנשום.
זה קשה מידי. בדיוק שרוברטו בא להוריד את הכתפיות של החזייה שלי ולראות אותי עירומה לחלוטין. לפתע מישהו בא והתחיל לבעוט ולהרביץ לרוברטו. הוא הרביץ לרוברטו חזק והוא דימם מהאף. הוא בעט בו ונתן לו שלושה אגרופים. הוא בעט לו בבטן ובפרצוף. רוברטו התחיל לבכות והתעלף.