עבודת הסיוט שלי🔪

פרק 40 - ספא

בלה

״אנחנו באמת בכניסה לספא הכי מפואר בפריז?״ שאלה עמליה בהתרגשות ובצווחה קטנה. ״אלוהים אני חושבת שכן!״ אמרה סופיה בהתרגשות מחזיקה את תיק הצד שלה. ״חם היום בטירוף.״ אמרתי מרגישה את הזיעה על עורי ונושמת עמוק. ״אם כך כדי שניכנס לא?״ אמרה סופיה מצחקקת.

ניגשנו אל הכניסה, הלובי היה מפואר בהחלט. בנוי מזכוכית בעלת צבע שמנת ומעורבב עם שחור. היה מוזיקה נעימה לאוזניים ושלל של ריחות טובים. ניגשנו אל הקבלה שם היו שתי בחורות, אחת דיברה בטלפון קווי והשנייה חייכה אלינו ״שלום איך אפשר לעזור?״ היא שאלה, ״היי יש לנו היום תור אצלכם על שם בלה לגארד,״ אמרתי בוחנת את הלובי בעיניי. ומנדנדת את תיק הצד שלי בהתרגשות רבה.

האישה בקבלה הזיזה את עכבר המחשב ובדקה, ״כן, התור הוא לשעה 12:00 עכשיו 11:55 ולפי התקנון אסור לי להכניס לפניי אבל אין בעיה תוכלו לשבת בלובי בספות ונגיש לכם פירות.״ היא אמרה בחמימות מצביעה על הספות שנמצאות ליד הכניסה.

״אין בעיה.״ אמרתי מחייכת ומתקדמת לכיוון הספות יחד עם סופיה ועמליה, ״תענוג של שלוש שעות.״ אמרה עמליה יושבת ומרפה את שריריה. ״ואוו אני כל כך הולכת ליהנות מזה.״ אמרתי מחייכת ומותחת את שרירי העורף שלי. ״סליחה על ההפרעה.״ אמר עובד ספא אחד באיזור גיל העשרים מגיש לנו פלטת ירקות שכוללת ענבים תותים בננות ותפוחים. ״תודה.״ אמרה סופיה בחמימות.

צלצול טלפון נשמע וסופיה הרימה את טלפונה לענות, פנייה החווירו שראתה את השם. ״הכל בסדר?״ שאלתי מודאגת, ״כן, זה אבא שלי.״ היא אמרה בטון רועד מידי, ״שנייה חוזרת.״ היא קמה ממושבה והלכה הצידה עונה לטלפון. ״היא ממש מדאיגה אותי לאחרונה.״ אמרה עמליה חושבת ובולעת את רוקה בנוקשות. ״כבר תקופה שההורים שלה לא מקבלים את הקשר עם ארס וגם סבתא מריה מוסיפה להם מהצד אני רק מקווה שהם ישרדו את זה.״ היא אמרה נושפת.

״אני מאמינה שהם ישרדו את זה, סבתא מריה לא אישה כזו רעה.״ אמרתי משקרת במצח נחושה, סבתא מריה לא הייתה רעה אבל היא כן הייתה קשה מאוד אפילו, ישירה מידי בוחנת מידי ועוד שלא הייתה מוכנה לקבל כלה אחרת לארס חוץ ממי שהיא תבחר היא תהרוס לסופייה את החיים עד תקבל את מבוקשה שבמקרה הזה שיפרדו.

״ענבים?״ שאלה עמליה לוקחת את מגש הפירות ואוכלת אותם בעונג, ״עד שסופיה תחזור ונוכל להיכנס יש לי שאלה אלייך עמליה.״ אמרתי מסתובבת אל פנייה ולוקחת תות אחד. ״תעני בכנות אוקיי? אני יודעת שאת אולי-״ התחלתי לומר, ״מה קרה?״ היא שאלה מניחה את מגש הפירות על השולחן.

״את וברייס משתמשים באמצעי מניעה?״ שאלתי נושמת עמוק ומתאמצת שלא להתפקע מצחוק מהמבט האדום שעל פנייה. ״אלוהים ישמור הבהלת אותי חשבתי שקרה משהו.״ היא אמרה מניחה את ידה על חזה ומתנשמת בחזה עולה ויורד. ״כן אנחנו משתמשים בלה את לא צריכה לדאוג לגבי זה.״ היא אמרה מחייכת חיוך קטן ומובך, ״אני יודעת פשוט עוד לא התחתנתם וזה מסוכן ברמות להביא ילד כי לשניכם עוד אין תוכניות ברורות ואני בטוחה שתתחתנו פשוט נלחצתי אני לא יודעת.״ אמרתי מדברת במהירות רבה ומחייכת חיוך עדין אלייה, עמליה צחקה למשמע המילות המהירות שלי.