עבודת הסיוט שלי🔪

פרק 24 - השיחה

בלה

כעבור שלושה ימים-

צלצול טלפוני נשמע מהדהד ברחבי החדר, אני נאנחת בבלבול ושולחת את ידי אל השידה על יד ראשי בכדי לענות לטלפון.
השעה שלוש בבוקר יש לי חיים ואני באמצע שינה מי זה לעזעאל?

׳ארס׳ מופיע על המסך ואני מכווצת את גבותיו בבלבול. ״הלו?״ אני שואלת. ״בלה יש חדירה פנימה לבית, אני מבקש ממך אל תצאי מהחדר אני וברייס מנסים לחפות על כולם.״ הוא לוחש לטלפון.

חדירה? מי נכנס לפה? ״אתם לא רוצים שאני אבוא כתגבורת?״ אני שואלת בלחש. ״את לא מוכנה לירות עדיין״ הוא נאנח אני חושבת במשך כמה שניות עד שאני אומרת ״אני מוכנה.״
״בלה לא היום בסדר? זה מסוכן, תתחבאי.״ הוא אומר ומנתק את השיחה לפני שאני מספיקה לנתק.

אני אחליט מתי אני מוכנה ארס לגארד. אני מסוגלת לירות ואני לא אתן לאף אחד מפה להיפגע. לא שוב.

אני פותחת את המגירה של השידה ומוציאה אקדח שחור מסוג גלוק 23, אני טוענת את האקדח ומניחה על ירכי במהירות את חגורת הברך עם מחסניות חדשות. אני פותחת את הדלת במהירות ויוצאת החוצה בכלל השקט שאני מסוגלת ליישג, הבית חשוך ושקט במיוחד.

האם זה המעשה הנכון? לא, זה מסוכן על בטוח ומפחיד אבל אני יכולה להתמודד עם זה והכל יהיה טוב, למדתי לירות ואת טובה בלה יהיה טוב.

אני יורדת בזהירות במדרגות שאקדחי מכוון קדימה כל הזמן, כיוונתי את האקדח על מצב שקט כך שאם תיגרם ירייה הירייה תצא בשקט מוחלט מהאקדח. אני שומעת את קול מכשירי הקשר מהקומה התחתונה ובולעת את רוקי בנוקשה, אני לובשת מכנס שחור וארוך יחד עם גופייה קצרה ושחורה לפיגמה. איך אני אמורה להפחיד אותם בלבוש הזה! לעזעאל הם לא יכלו להודיע? הייתי מתלבשת יפה חבל.

גבר בבגדים שחורים נכנס לשדה ראייתי מחזיק סכין בידו, אני מזהה כשני אקדחים ברצועת מותניו. אני מביטה בעיניו מבט מלא שנאה שהאקדח שלי מורם כלפי ראשו ״היי ילדה קטנה, זה לא הזמן לשחק אותה גיבורה. תורידי את האקדח ואני ארחם עלייך.״ מיהו חושב שהוא? אני בלה פאקינג קלרה, בחרה פאקינג לגארד בקרוב. הוא זה שצריך את הרחמים

אני לוחצת על הדק האקדח ללא היסוס גורמת לבחור לפעור את עיניו, הכדור נכנס ישירות דרך ראשו משחרר דם רב על הרצפה, אלוהים יריתי במישהו! אלוהים הצלחתי לירות במישהו! אני לא יודעת אם זה טוב או רע? התאמנתי לזה כל הזמן הזה הכל בסדר אני חושבת.

יד אוחזת בזרועי ואני מסתובבת מכוונת את אקדחי אל האדם לא מראה חולשה כלל לעומת גופי המלא בצמרמורות. ״בלה?״ ארס שואל ונאנח. ״מה אתה עושה פה?!״ אני שואלת מופתעת ונושמת עמוק.

״מה את עושה פה?! אמרנו לך לא לרדת!״ הוא אומר ואני מגלגלת את עיניי כתגובה. ״אוי באמת? ושאני אפסיד את כל האקשן״ אני צוחקת ומשאירה את פניי ללא רגש. הוא נאנח וממלמל קללה בצרפתית ״למטבח עכשיו.״