עבודת הסיוט שלי🔪

פרק 38 - שונאת אותך או שאוהבת?

⚠️: הפרק מכיל אלימות וסמאט מפורט למי שקשה מבקשת לדלג

איתן

החשפן הטיפש הזה העז להסתכל על אשתי ועוד לגעת בה, יש לו מזל שהסתכלתי במצלמות האבטחה שהכל בסדר כי אם הייתי מגיע יותר מאוחר הייתי הורג אותו על המקום לעיניי כולם. הסיבה היחידה שלא הרגתי אותו זה בגלל שלא רציתי שבלה תפחד ממני.

״אז איך קוראים לך?״ שאלתי גורר את הסכין על השולחן החורק, ״ב..בן.״ הוא אמר מגמגם מפחד, חלש. לקחתי אותו למרתפים שיחווה סבל אמיתי. ״אתה יודע יש שמועות שהקאפו משוגע, שאסור לגעת באישה שלו.״ אמרתי לוחש ונועץ את הסכין בקצה השולחן. ״ז..זה ה.. העבודה שלי אדוני.״ הוא אמר מפחד, ״אף אחד אבל אף אחד לא יגע באשת הקאפו מלבד הקאפו עצמו זה מובן?״ שאלתי צורח כמו מטורף, שקט, דממה.

״בלעת את המילים בן יקר?״ שאלתי צוחק כמו חולה נפש, ״לא נורא גם ככה לא תצטרך יותר מילים.״ אמרתי מחייך וזורק סכין בזריקה מצוינת ביותר בדיוק בין הערק הראשי לצוואר. צעקה חירשת נשמעה מפיו שדם זינק לכל מקום, מראה דמו האדום הכהה עורר בי אדרנלין מטורף. ״עכשיו בן בוא נראה אם אתה זוכר את הכללים.״ אמרתי מחייך. ״כל תשובה לא נכונה היא עוד סכין או איבוד אצבע.״ אמרתי מביט בעיניו. ״למי שייכת אשתי?״ שאלתי מחכה לתשובה, ״לך.״ הוא אמר במאמץ בנשימה, ״ומי יכול לגעת בה?״ שאלתי שוב מחכה לתשובה. דממה שנית, ״תשובה שגויה.״ אמרתי מתקרב אליו ודוקר את בטנו החשופה מסובב את הסכין ומעמיק כמה שיותר ויותר, ״תפסיק בבקשה!״ הוא התחנן כמו שמעולם לא התחנן.

״תענה נכון.״ אמרתי באזהרה, ״מי פאקינג יכול לגעת באשתי?!״ צרחתי מחכה לתשובה, ״אתה, הקאפו.״ הוא אמר נושף ונושם במאמץ. ״ותנחש מה אני ממש שונא?״ שאלתי לוקח את הרובה מהשולחן ומתחיל להתקדם לכיוונו, ״מה אתה שונא?״ הוא שאל בלחש, ״שמישהו נוגע לי באישה שלי.״ אמרתי יורה כדור ישירות בביצים שלו. ״אוי אלוהים!״ הוא צרח ובכה ללא הפסקה. ״בדיוק.״ אמרתי מחייך לשמע צרחותיו כמו שיר של ציפורים. לקחתי את הפטיש מתקרב אל גופו, ״לא לא בבקשה!״ הוא התחנן לפני שריסקתי את שתי צלעותיו צליל השבירה שלהם היה נעים במיוחד. לאט לאט אני יגרום לו לרצות להתחרט על מעשיו ולהתחרט על זה שהגיע אל ידי כי הוא לא יצא לי מפה.

____________________________________

חזרתי הביתה עם חולצה בצבע שמנת מוכתמת לגמרי בדם מכנסי הלבנים אדומים לגמרי, לעזאזל סבתא מריה אמורה להיות בבית. פתחתי את דלת הדירה נכנס במהירות ונועל, דממה שקטה בחרבי הבית. מצויין גם ככה לא רציתי לראות מישהו מלבד בלה, עבר עשרים דקות ואנחנו צריכים לדבר אבל לפני כן אני חייב להתקלח.

נכנסתי לחדרי מקבל את פניה של בלה צופות בי בבהלה ופחד, ״מה את עושה פה?״ שאלתי מותש. ״מה זה הדם הזה?״ היא החזירה בשאלה. ״צאי מפה.״ הוריתי נכנס אל הדלת ומשאירה אותה פתוחה. ״לא. אנחנו צריכים לדבר איתן פיניתי את כל הבית להורים של עמליה.״ היא אמרה מסרבת לצאת, ״בלה אני לא רוצה שתראי אותי ככה צאי מפה.״ אמרתי מתחיל לכעוס ומסתכל עלייה במבט מפחיד, עיניה נרתעו למשך רגע אחד לפני שחזרו לעצמן.