עבודת הסיוט שלי🔪

פרק 12 - מסיבות והשתכרות

בלה

השבוע האחרון עבר עליי כגיהנום. סופיה הייתה עם ארס לא מעט ושמתי לב לקרבה בניהם. עמליה שקעה בעבודתה ולא נשאר לה זמן פנוי בכלל, מה שנשאר לה היא הקדישה לברייס. איתן היה עסוק בעבודה שלו. לא ידעתי רבות על המאפייה. ידעתי שבראש המאפייה הצרפתית איתן עומד. למדתי שהוא הקאפו שלהם ושאיתן הקונסילר.

אירוע היריות בביתו של איתן קרה לפני כחמישה ימים.
שנשארתי לבד בארון שלו הרגשתי לבד חשבתי על פרצופו של איתן, דמיינתי את הרגעים שלנו יחד. מהרגע בכניסת הבניין ביומי הראשון לעבודה עד לקטע שהוא הבטיח לי שהכל בסדר וסגר את הארון. שהייתי לבד מחשבות התחילו לצוץ בראשי. פחדתי שאיתן יפגע, פחדתי על האחים הקטנים שלו.

הם ילדים בגל צעיר איך הם מתרגלים לזה. החלטתי להתרחק קצת מאיתן ולתת לו את הזמן שהיה צריך. הוא היה עמוס בשבוע האחרון ומלבד כמה הודעות לא דיברנו כל השבוע. אני כעסתי. הבנתי את העומס שמוטל עליו. ידעתי את המחויבות שיש לו אבל זה הרגיש לי לא פייר. רגע אחד אנחנו ביחד מאושרים וקרובים אחד אל השני, ורגע לאחר מכן הכל מתפוצץ ונוצר נתק.

אני שקעתי בעבודה ובאימונים. שיעמם לי בבית ופרקתי את זה בריצות. כל יום באחר הצהריים הייתי יוצאת לריצות ארוכות שנמשכו כשעתיים שלוש. אני עכשיו בהליכה על שפת הים. אוזניות באוזני שומעים את השיר "don't stop the music" של ריאהנה.
הערצתי אותה בכל נשמתי ובזמני הפנוי הייתי שומעת את שירייה.

אני נעצרת מביטה בנוף ונושמת עמוק.
הטלפון שלי מצלצל וסופיה ועמליה מתקשרות בשיחה ועידה.
אני עונה ואומרת ״היי בנות.״
״היי בלי.״ עונה סופיה.

״היי בל.״ עונה עמליה.

״אז חשבתי קצת ושמתי לב שאנחנו קצת מתרחקות וכל אחת עסוקה בעניינים שלה ולא יוצא לנו להיפגש. אז היום זו הזדמנות מצוינת לצאת.״ אמרה עמליה בהתרגשות.

״היום בערב?״ שאלתי.

״כן.״ ענתה עמליה.

״אין לי בעיה.״ אמרה סופיה.

״אני פנויה.״ אמרתי.

״מצוין אז סופיה אני ובלה נבוא לאסוף אותך בשמונה היום בערב.״ אמרה עמליה.

״זה עוד שעתיים!״ אמרה סופיה בבהלה.

״אז תתחילי להתארגן ביוש.״ אמרה עמליה וניתקה את השיחה.
אני וסופיה התנתקנו והתחלתי בדרכי חזרה אל הבית כנראה שיוצאים היום.

לאחר כמה דקות איתן שולח לי הודעה.
איתן: היי יפיפייה.

בלה: היי.

איתן: לאן את הולכת?

בלה: איך אתה יודע שאני הולכת?

איתן: כי היית באמצע ריצה ואת עוזבת אותה.