עבודת הסיוט שלי🔪

פרק 30 - בשבילך

בלה

אני ועמליה לבושות בפיג׳מות הכי יפות שלנו, ״היא תשמח מזה נכון?״ שאלתי את עמליה מהססת מעט. ״ברור היא צריכה אותנו.״ אמרה עמליה נושמת ודופקת על דלת חדרם של סופיה וארס. ״אולי היא צריכה עוד זמן?״ שאלתי נלחצת מעט, הדלת נפתחה וארס עומד בה חסר חולצה.

״בנות,״ נאנח ארס, ״תקשיב לא אכפת לי מה אתה הולך לומר החברה שלנו זקוקה לנו אז תזוז מהדלת ארס.״ אמרה עמליה, הוא נאנח וחשב כמה רגעים ״עמליה אל תלחצי עלייה בבקשה.״ הוא אמר נעשה עצבני מעט, ״לא ארס בבקשה זה יעשה לה טוב.״ אמרה עמליה מתעקשת כמו עמליה הרגילה. עמליה חיכתה כמה רגעים ושארס לא זז מפתח הדלת עמליה נכנסה בעצמה מושכת אותי יחד איתה.

‏ארס סגר את הדלת ויצא משאיר את שלושתינו לבד. החדר היה חשוך וגופה של סופיה היה מכווץ על המיטה. ״סופי באנו לדבר איתך.״ אמרה עמליה ברוגע. ״לא באנו בשביל לשמוע מה קרה באנו בשביל להיות בשבילך.״ אמרתי מתקדמת לאט לכיוון המיטה יחד עם עמליה. השמיכות היו מעל ראשה של סופיה, ניסינו להוריד אותן אך סופיה נאחזה בהן. ״סופיה אנחנו פה יחד איתך לא נגדך.״ אמרתי מסתכלת על עמליה בייאוש.

״תלכו.״ לחשה סופיה, מה קרה לה? גופי מצטמרר למשמע קולה השברירי. היא לא נשמעת כמו עצמה יותר. ״סופיה אנחנו איתך את לא לבד.״ אמרה עמליה  מלטפת את ראשה של סופיה הנמצא מתחת לשמיכה. ״תני לנו לעזור לך סופי.״ אמרתי מחזיקה את עצמי מלבכות. סופיה הורידה בזהירות ובאיטיות את השמיכה מראשה, חושפת את פניה ועינייה הדומעות.

״אני עברתי דברים נוראים שם, אני זקוקה לשקט.״ אמרה סופיה במאמץ, ״בבקשה.״ היא לחשה ועצמה את עיניה נותנת לדמעות לרדת מעיניה. ״אנחנו נלך אם את רוצה כך.״ אמרה עמליה מאוכזבת מעט, ״אבל אנחנו פה בשבילך לכל דבר וחשוב לנו שתדעי את זה.״ אמרה עמליה משלבת את ידה של סופיה בידה, שילבתי את ידי בידה השנייה של סופיה. ״תודה.״ אמרה סופיה נושמת עמוק.

________________________

״מה סופיה אמרה?״ שאל אטש בהתרגשות שראה אותי ואת עמליה יורדות במדרגות. ״היא צריכה להחלים עכשיו.״ אמרה עמליה בחיוך קטן שלא הגיע אל עיניה. ״אנחנו נחכה לה.״ אמרה קיראז יוצאת מהמטבח עם כוס מים בידיה. ״בלה.״ אמר ברייס יוצא מהמשרד של הבנים. ״אנחנו צריכים לדבר.״ הוא הוסיף, הנהנתי נכנסת אחריו למשרד של הבנים. ארס ואיתן ישבו בכיסאות, התיישבתי בכיסא שממול לשולחן מעץ, מולם.

״בלה קראנו לך בשביל תכנוני החתונה, אי אפשר לחכות יותר. היא תיערך בעוד שבועיים.״ אמר ארס מבשר לי את העניין. אני לא רוצה להתחתן עם איתן כרגע, זה לא הזמן המתאים. הוא לא זוכר ולא מרגיש שום דבר כלפיי. סופיה חזרה רק אתמול ומצבה לא טוב.

״זה לא הזמן אני לא מוכנה.״ אמרתי אוזרת מעט אומץ. ״בלה ההסכם נחתם. מחר יש לנו פגישה עם המאפייה הטורקית אי אפשר לבטל, יהיה לכם טוב ביחד.״ אמר ברייס, לא אי אפשר. ״אי אפשר בלי סופיה.״ אמרתי נזכרת במצבה. ״אי אפשר לעכב את זה יותר.״ אמר איתן. ״צריך לדבר עם עמליה לגבי השמלה ובארגונים תוכלו לארגן יחד בלה תנסי לשמוח.״ אמר ארס, טילטלתי את ראשי מסרבת להסכים. זה לא הדרך, החתונה שלי ושל איתן צריכה להיות מאהבה לא מהסכמים.

״עדיף שתסכימי מאשר שתלכי איתנו ראש בראש בלה זה לטובתך ולטובת סופיה ועמליה קיראז ואטש.״ אמר ארס, נשמתי עמוק ואמרתי ״אני מסכימה בתנאי שנוסיף כמה סעיפים להסכם.״
״זה לא מה שקבענו.״ אמר איתן מתעצבן מעט, ״זה מה שנקבע.״ אמרתי נחושה. ״מה את רוצה בלה?״ שאל ארס.

אני רוצה את איתן הישן אני רוצה את סופיה בחזרה אני רוצה שהכל יחזור לקדמותו אך לא אמרתי כך בידיעה שלא אוכל לקבל זאת לקבל זאת ״אחד לא יהיה נגיעות עד שאני אחליט אחרת. שתיים להיות מאופק ולשמור עליי, שלוש לא להתהולל ואין נשים אחרות בתמונה. שזה לא יהיה נישואים רק רק על נייר אלה אמיתיים כי זה באמת מה שרצינו.״ אמרתי מסתכלת אל תוך עיניו של איתן, ״מקובל.״ אמר איתן. אם כך תהיה חתונה אני רק הולכת לוודא שאיתן יתאהב בי.

____________________________

‏השעה אחד בלילה ואני לא מצליחה להרדם, ראשי עסוק במחשבות שרצות ללא הפסקה, קמתי ממיטתי לובשת את הפוטר השחור שלי, קפוא בחוץ. אני לבושה בטרנינג ופוטר גדול ושחור. יצאתי מהחדר מחליטה לעשות סיבוב בבית, בדירת המסתורי יש שתי קומות אחת של החדרים ואחת של הסלון עם המטבח. הסתובבתי קצת בקומת החדרים רואה את דמותה של סופיה על עדן החלון.

״סופיה?״ שאלתי מבולבלת מעט, משהו לא בסדר למה היא ערה? ״ גם את לא מצליחה להירדם?״ היא שאלה מסתכלת על החלון,
״כן גם אני איפה ארס?״ שאלתי מבולבלת שהוא לא במיטה. ״הוא חזר עכשיו נכנס להתקלח.״ ענתה סופיה. לכמה רגעים השתררה דממה בנינו, ״למה את ערה?״ היא שאלה שמבטה מופנה לנוף החלון.

״לא מצליחה להירדם. את?״ אמרתי מחייכת קלות, ״אני הייתי צריכה לחשוב ולשחרר קצת.״ סופיה אמרה נושמת עמוק ועוצמת את עיניה, ״בואי נשב ליד הבריכה.״ הצעתי, ״אחרייך.״ אמרה סופיה.

יצאתי מחדרה של סופיה יחד איתה, התקדמנו בשקט רב את המדרגות אל כיוון הבריכה. ״אז מה את מרגישה?״ שאלתי מרגישה אני אתפוצץ בכל רגע. ״מנוצלת, כלי במשחק אפשר לומר.״ אמרה סופיה בקור רוח לא אופייני לה, ״אני פה אם תצטרכי.״ הוספתי מנסה לא לשקוע לדיכאון. אני וסופיה יצאנו לחצר הקטנה וישבנו על שפת הבריכה, רגליי נרטבו מהמים וחייכתי משגשגת את רגליי.

״התגעגעתי אליכם, פחדתי שם, לא ידעתי מתי אני אחזור או מה עשו לכם.״ סופיה הודתה מסתכלת על המים הצלולים. אספתי את סופיה לחיבוק חם ונשפתי את ניחוחה, הריח של הבית, של אהבה, של סופיה. ״אני ועמליה נשברנו בלעדייך, ארס איבד את זה. הוא בקושי הגיע הביתה והשתכר בלילות הוא כל היום עבד על תוכניות ובקושי אכל.״ סיפרתי את האמת בשביל סופיה, ״אני אוהבת אותו כל כך.״ סופיה אמרה מחזקת את אחיזתה בי, ״הייתי צריכה אתכם וזה נחמד לדעת שאתן פה.״ הוסיפה וגרמה לי לחייך בעצמי. ״שאני יהיה מוכנה אני אספר מה עברתי.״ היא הוסיפה בקול שונה וקר יותר מהקודם.

הנהנתי משחררת את החיבוק ומשנה את הנושא ״יש לנו חתונה לארגן.״ אמרתי נאנחת מעט, ״ארס סיפר לי שאיתן לא זוכר, איך את מרגישה?״ היא שאלה מסתכלת אל עיניי, סופיה תמיד תחפש את הרגשות האמיתיים שלך ותדע תמיד איך לעזור לך בכל מצב שיש. חשבתי על שאלתה במשך כמה דקות, מה אני מרגישה? אני מרגישה כל כך הרבה דברים בקשר לחתונה, ״אני מרגישה שאיתן מתחתן איתי רק בגלל המאפיות, שהוא לא באמת יהיה מאושר שאני לא יהיה מאושרת. אני מפחדת שזה יהיה יחסים על נייר.״ הודיתי עם דמעות צורבות בעיניים. ״היי!״ אמרה סופיה מרימה את מבטי לעינייה, ״אנחנו פה, הוא התאהב בך פעם אחת והוא יצליח שוב. כולם מתאהבים בך בלה! את מדהימה.״ אמרה סופיה גורמת לי להרגיש טיפה יותר טוב.

כנראה שיש חתונה, עם תנאים.