פרק 5

442 31 5
                                    


                                                                            ארבל

"מה את מתכוונת לעשות היום?" יריב עומד בכניסה לחדר השינה בידיים שלובות ונשען על המשקוף.

"לא הרבה. אקפוץ להורים שלי לאחר שאאסוף את העוגה." אני מברישה את שיערי המתולתל מול המראה.

"אז ניפגש אצלם כבר?" הוא מתקרב ומעביר את ידו על שיערי הרטוב. "אני אוהב שאת אוספת אותו."

"אני יכולה לאסוף אותו." אני אומרת בלחש.

"כן, כדאי." הוא מתרחק ממני, "איפה התיק שלי?"

"הכנסתי את הלפטופ שלך לתוכו והנחתי ליד הדלת." אני אוספת את השיער לפקעת ונכנסת לחדר הארונות, בוחרת מכנס ג'ינס רחב וגופייה לבנה.

"סמסי לי כשאת יוצאת," יריב צועק כשהוא יורד במדרגות למטבח.

אני נשכבת על המיטה לאחר שהתלבשתי ומשחררת נשימה ארוכה. יריב הוא האהבה הראשונה והיחידה שלי, הכרתי אותו בגיל חמש עשרה בערך בשכונה בה גדלתי. הוא היה הגבר שכל בחורה בשכונה חלמה שיהיה לה. כשהוא פנה אליי לראשונה חשבתי שאני הוזה, לא חשבתי שאי פעם בחור כמוהו יתעניין באחת כמוני.

שיר ודפנה החברות שלי, היו בטוחות שאני מפנטזת ומשקרת כשאמרתי שהוא הזמין אותי לדייט, הן הכריחו אותי לקבוע איתו במסעדה היחידה שהן מכירות ליד השכונה, כדי שיוכלו לרגל אחרינו ולראות במו עיניהן את המחזה המרהיב.

צלצול הטלפון קוטע את מחשבותיי, אני קמה מהמיטה בחוסר חשק ומוציאה את הטלפון מתיק היד הקטן השחור.

"היי אימא." אני עונה.

"ארבל מה קורה? מתי את מגיעה?"

"אגיע אחר הצוהריים, קבענו בשש לא?"

"כן, את אוספת את העוגה לאבא?" חס וחלילה שהיא תטרח.

"כן, אימא, את צריכה משהו נוסף?"

"למה את חסרת סבלנות?"

"אני רק עונה לשאלות ששאלת כבר אתמול."

"טוב, את הרבה יותר נחמדה כשבעלך לידך, נתראה בשש." היא אומרת ומנתקת את השיחה ולא מבינה כמה מילותיה משפיעות עליי.

*

"היי ארבל, מה שלומך מתוקה?" דינה בעלת הקונדיטוריה מחייכת אליי כמו תמיד.

"הכול בסדר, יש משהו חדש טעים?" אני מחייכת אליה.

"בואי תראי מה בעלי הכין היום." היא מובילה אותי אל מאחורי הדלפק למטבח.

"את יודעת שיש לי חולשה לשוקולד." פחזניות משוקולד מונחות על דלפק נירוסטה בסדר מופתי דקה לפני שמעבירים אותן לקופסאות מפלסטיק ולמקרר העוגות בקונדיטוריה.

במבט ראשוןWhere stories live. Discover now