במבט ראשון

פרק 29

                                                                                     ארבל

שלי: אני רוצה לקפוץ אלייך ולהבין למה החלטת להפסיק? דווקא כשהדף העסקי שלך מתפוצץ מהזמנות ותגובות. שלי מסמסת לי. בזמן שהייתי בסן דייגו השארתי אותה אחראית לדף העסקי שלי, כי אין לי מושג איך לנהל את הדבר הזה והדף באמת תפס תאוצה והמון מתעניינים בעוגות שלי...

אני: אני אסביר לך אחר-כך, אני יוצאת לריצה ואתקשר אלייך.

שלי: טוב, אני מחכה ואין לי הרבה זמן כי כמו שאת יודעת התאריך המשוער שלי כבר עבר.

אני: נראה לי שתצליחי להמתין עוד כמה שעות.

שלי: טוב ביי.

אני לובשת את בגדי הספורט ורגע לפני שאני יוצאת אני מתלבטת אם לעשות את זה, אני לא בטוחה שאוכל לעמוד מול טומי ולהיות חזקה מספיק כדי לומר לו שהחלטתי להישאר עם יריב.

אני חייבת לשחרר אותו, הוא לא צריך אחת כמוני, אני לא בשבילו.

אני נכנסת לרכב ונוסעת לים, אהיה חייבת לשים לזה סוף לפני שיהיה מאוחר מדי.

כשאני מגיעה לחניה אני רואה אותו, עומד על הצוק שלי ומביט אל הים, שיערו הבהיר פזור, משקפי שמש מונחים על קצה אפו. לא חשבתי על זה עד הסוף כשהסכמתי להיפגש איתו, הוא נראה כאילו הוא באמצע צילומים לאיזו פרסומת או משהו כזה.

אני יוצאת מהרכב ומתקרבת אליו לוקחת עוד נשימה ורגע לפני שאני קוראת בשמו הוא מסתובב אליי, מרים את משקפי השמש על ראשו, עיניו חודרות אליי, אל נשמתי. אלוהים אדירים הוא עוצר נשימה.

"ידעתי שהגעת." הוא יורד מהצוק.

"איך?"

"אני אזהה את ריח הבושם שלך בכל מקום בעולם." הוא מחייך ובפעם המאה גורם לי להחסיר פעימה כשגומות החן שלו מופיעות על פניו.

אני מכחכחת בגרוני, מחפשת את קולי, "תודה." אני אומרת ולא יודעת למה, איכשהו כשאני לידו אני לא מצליחה להתנהג רגיל.

"בואי, שבי." הוא מושיט לי את ידו, אני לא אוחזת בה ומתיישבת. מבט מאוכזב מופיע בעיניו אני משתדלת לא לתת לזה להשפיע עליי, אין לי ברירה.

"אין לי הרבה זמן טומי." אני אומרת.

"מה קרה? למה הפסקת לעבוד עם מאיה?" הוא ניגש ישר לעניין.

"זה קשה מדי. פתחתי דף עסקי וכשראיתי את כמות המתעניינים ואת ההזמנות הבנתי שלא אוכל לעשות את זה."

"אני לא מאמין לשטות הזאת. זה לא היה החלום שלך?" תסכול בקולו.

אני מסובבת את ראשי, אני לא רוצה שהוא יראה ויבין כמה קשה לי לוותר על החלום שלי.