במבט ראשון

פרק 11

                                                                                       טומי

שיערה מתנופף מתחת לקסדה ומכה בפניי. אני עוצם את עיניי ושואף את ריחה המיוחד הקיצי, הלימוני אני לא יודע איך ניתן לתאר אותו. אני מדמיין אותה במיטה שלי מתחתיי, מעליי ובכל מקום. אם היינו בסיטואציה אחרת הייתי לוקח אותה ישירות לבית שלי, למיטה שלי ולא נותן לה לצאת ממנה במשך שעות, ימים אולי כל החיים.

היא מאטה את הקצב בכניסה לחוף הים, ליד מסלול הריצה שלה. עוצרת את האופנוע ומורידה רגל אחת לכביש, מחכה שארד. אני מאמץ את כל כוחותיי כדי לרדת מהאופנוע ולהתרחק ממגעה.

"לפה הבאת אותנו?" אני שואל בזמן שאני מוריד את הקסדה.

"זה המקום השמח שלי." היא מדוממת את המנוע ומביטה אל הים.

"אז למקום השמח שלך הבאת אותנו?"

"כן, כשאני עצובה או עבר עליי סתם יום רע, אני מגיעה לפה ומתיישבת על הצוק הזה." היא מחווה בידה על ראש הצוק, "אני יכולה לשבת פה שעות בדממה, לבד וזה משפר את הרגשתי." אני לא רוצה לומר לה שראיתי אותה כבר יושבת פה מספר פעמים.

"היום זה יום כזה עבורך?"

"דווקא לא. היום זה יום..." היא חושבת לרגע, "יום שונה עבורי." אני מושיט לה את ידי, היא מהססת אך אוחזת בה. אני מוביל אותה אל האבן הלבנה הגדולה שבראש הצוק ומתיישב. היא מביטה בי, נראה שהיא מתלבטת בינה לבין עצמה אם זה בסדר שאני פולש למקום השמח שלה לבסוף היא יושבת.

"מצאת פינה שווה ביותר." אני מביט לאופק, הים האינסופי פרוש לפנינו. לא ניתן לראות הרבה ממנו אך זו בהחלט נקודת תצפית מצוינת.

"אל תספר עליה לאף אחד." היא נאנחת ומביטה אל האופק. אני מת לשאול אותה אם יש לה חבר, בעל, מישהו משהו אבל אני מפחד שהיא תגיד את האמת ואז כל הקסם יפוג. אני רוצה עוד ממנה ומוכן לקבל כל מה שהיא מוכנה לתת ושכולם ילכו להזדיין כולל בעלה.

"אני לא אספר כלום לעולם." ואין לה מושג כמה אמת יש במשפט שלי.

"תספר לי משהו על עצמך, שאף אחד לא יודע." היא מבקשת ולא מביטה אליי בכלל, עיניה עדיין נעוצות באופק.

"אין לי הרבה סודות." אילו הייתה יודעת שהיא הסוד הכי גדול שלי בחיים כרגע.

"חייב להיות לך אחד לפחות. אין אנשים שאין להם סודות."

"לך יש?" אני שואל ומתחרט על זה מייד.

"יש לי המון." היא אומרת מבלי לחשוב פעמיים.

"תגלי לי אחד."

"אני לא רוצה להביא ילדים לעולם." לזה לא ציפיתי.

"למה?"

היא מסובבת את ראשה אליי עיניה היפות ננעצות בעיניי. הן נראות לי כנות ואמיתיות, "אמרנו סוד אחד." למה שבחורה צעירה ונשואה תגיד דבר כזה? אני מת להיכנס לראש שלה אפילו לדקה.