טומי
יונתן: איפה אתה? אני מביט בצג הטלפון. בפעם הראשונה בחיי שאני לא יודע מה אני צריך לעשות.
אני: בבית.
יונתן: אתה לבד?
אני: כן. המסך מהבהב שמו של יונתן מופיע על הצג.
"כן?" אני אומר.
"יריב יודע עליך ועל ארבל." פאק, פאק, פאק.
"אני יודע."
"מה? איך אתה יודע?" הוא מתפלא.
"הוא אמר לארבל."
"מה? איפה אתה?"
"בבית."
"איפה ארבל?"
"היא עזבה." אני אומר בלחש, מתקשה להאמין לזה שאיבדתי אותה.
"אנחנו בדרך." הוא מנתק את השיחה, אני זורק את הטלפון על הספה.
המבט המאוכזב בעיניה חרוט בראשי. למה חיכיתי כל-כך הרבה זמן לספר לה? למה לא סיפרתי לה באותו היום שאספתי אותה לפה? למה? היא לא תסלח לי בחיים, היא הבהירה לי בכמה הזדמנויות שאם יש משהו שהיא לא תסלח עליו זה שקר. אני כזה מטומטם.
"טומי." מאיה, ויונתן רצים פנימה, מאיה מחבקת אותי.
"אני בסדר." אני אומר לה.
"איפה היא?" היא מביטה סביב.
"היא עזבה אותי, היא לקחת את כל הדברים שלה והלכה." אני נשען לאחור על הספה ועוצם את עיניי.
"היית צריך לספר לה." יונתן אומר. אני יודע את זה ולא צריך גם את ההטפות שלו עכשיו.
"עזוב אותו יוני, אתה לא רואה שהוא עצוב גם ככה." מאיה מתיישבת לצידי.
"היית צריכה לראות את המבט שלה כשהבינה שהכול היה שקר." אני אומר למאיה בלי אוויר כמעט.
"טומי לא הכול היה שקר, הרגשות שלך אמיתיים."
"תסבירי לה את זה." אני מגחך.
"אני אסביר לה,"
"היא לא תרצה לשמוע מאף אחד שקשור אליי, חכי שהיא תדע שכולכם ידעתם, זה ישבור אותה יותר."
"די עם השקרים, צריך להוציא הכול. אני אדבר איתה היא לא תסרב לשמוע מאישה בהיריון." מאיה אומרת ומוציאה את הטלפון שלה מהתיק.
"מה את עושה?" היא מרימה את ידה ומשתיקה אותי.
"היא לא זמינה." היא אומרת, "היא תלך לאחותה?"
"נראה לי שכן, אין לה לאן ללכת חוץ ממנה." אני בקושי מצליח לנשום. יונתן עומד בצד ומביט בי במבט אומלל, אני בטוח שקשה לו לא פחות ממני, בטוח בעלה ידאג למרר לו את החיים עכשיו, כל מה שהוא פחד ממנו קרה. הכול באשמתי הרסתי גם את יונתן וגם את ארבל.
YOU ARE READING
במבט ראשון
Romanceבמבט ראשון הוא ספר המשך לספר במבט לאחור. טומי, בן 23 עובד אצל אחיו יונתן במשרד חקירות. טומי הוא שובר לבבות לא קטן שלא מבלה בחברת אישה אחת יותר משבוע. הוא נחוש להוכיח את עצמו לאחיו הגדול ולגרום לו לגאווה, ביום אחד הכול מתהפך עליו כאשר הוא מסתבך בחקי...
