במבט ראשון

פרק 12

                                                                          טומי

אני יורד מהאופנוע ומתקרב אליה בצעדים איטיים, אני שומע את השיר של סטינג מתנגן,

'Shape of my heart' היא מאזינה לו במיקרופון של הנייד שלה. אני מפחד להבהיל אותה, אז אני מכחכח בגרוני. היא מסתובבת אליי, עיניה אדומות ונוצצות. "טומי?" היא מושכת באפה ומנקה את דמעותיה בגב ידה.

"את בוכה?" היא מחייכת במבוכה ומהנהנת, "הכול בסדר?"

היא נדה בראשה לשלילה.

אני מתיישב לאט לצידה.

מביט בעיניה היפות.

אני מת לשאול אותה כל-כך הרבה שאלות, אבל לא יודע מאיפה להתחיל ובכלל האם מותר לי.

"שיר יפה." אני אומר לבסוף.

"אני אוהבת אותו." היא אומרת מבעד לדמעותיה.

"ראית את הסרט שלו?" אני מנסה להסיח את דעתה ממה שגורם לה עצב.

"יש לו סרט?" היא שואלת.

"לאון. סרט מצוין. ישן אבל מצוין."

"מה מסופר בו?"

"אהבה אסורה בעיקר וגם המון יריות." זה עובד, היא מחייכת.

"את יפה." אני אומר כמעט ללא קול, לא בטוח שהיא שומעת.

"מה אתה עושה פה?" היא מכווצת את מצחה.

"הייתי בטוח שהארנק שלי נפל פה אתמול. אני לא מוצא אותו." היא מביטה ימינה ושמאלה על הרצפה.

"אז תחפש אותו." אני קם מהאבן, מדליק את פנס הטלפון ומחפש את הארנק שנמצא בכיס שלי. "לא נראה לי שאם הוא נפל פה תמצא אותו אבל שווה בדיקה." היא מנגבת את פניה ומסדרת את שיערה האדמוני מעט בידיה.

"אצטרך לבטל את הכרטיסים, זו הייתה התחנה האחרונה שלי להיום בחיפוש." אני מושך בכתפיי ומתיישב חזרה לצידה.

אנחנו יושבים בדממה ומביטים אל הים במשך דקות ארוכות עד שאני מפר את הדממה.

"אנחנו נדבר על זה?"

"על מה?"

"על זה שאת בוכה ככה במקום השמח שלנו."

"שלנו?" היא מחייכת.

"עכשיו הוא גם שלי." אני מחייך אליה ושמח לראות שהיא מחייכת את חיוכה המאיר, "תביאי לי את הטלפון שלך רגע, אני רוצה להשמיע לך שיר." היא מביטה בי בחשד ומעבירה לי אותו, אני נכנס ליוטיוב ובוחר את השיר של גאנז אנד רוזס, 'Don't cry'

"יש לך טעם מוזר במוסיקה." היא אומרת ומניחה את הטלפון בינינו כשאקסל רוז מתחיל לשיר אני מצטרף אליו ומביט בעיניה במבט חודר. היא מסתכלת על שפתיי זזות ואני מחסיר פעימה. מעולם לא שרתי לבחורה, אפילו לא הקדשתי לבחורה שיר ועכשיו מולה אני פותח את נשמתי וליבי ומתחיל לשיר בזיוף מוחלט, רוצה שהיא לא תבכה יותר לעולם.