במבט ראשון

פרק 21

                                                                               ארבל

יום שישי הגיע מהר מהצפוי, שלושה שבועות עברו מאז שהייתי אצל ההורים בארוחת שישי. אימא שלחה לי הודעות והתעלמתי ממנה במשך כל הזמן הזה, היא אפילו לא התנצלה. היא כזו שחושבת שתמיד היא צודקת. לעולם לא תצא צודק בויכוח מולה אז הפסקתי להתעמת איתה באיזשהו שלב בחיים.

היום אכין עוגה לארוחת הערב מופחתת סוכר והמון סוגי עוגיות כדי לנסות על המשפחה שלי את מה שאביא ביום ראשון לקפה ינאי, אני מתרגשת ומקווה שיאהבו.

השבוע יריב היה עסוק בעבודה שלו ואני בהקמת העסק מאז אותו הערב אצל גד ונורית היחסים בינינו קרירים. לרוב הוא מגיע בסביבות עשר בלילה הביתה, השתדלתי להירדם לפני שהוא מגיע חוץ מבוקר אחד שהוא נכנס אחריי למקלחת, הכרחתי את עצמי לעצום עיניים ולהפליג במחשבות גם ככה הוא לא מחזיק יותר משלוש דקות כמו תמיד. זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שהוא זר, שמישהו חודר לגופי בניגוד לרצוני.

לאחר שהוא יצא מתוכי ויצא לעבודה פרצתי בבכי ולא הצלחתי להבין מה עליי לעשות? אני עדיין אוהבת אותו? אני עדיין נמשכת אליו? אני בכלל יכולה לעזוב אותו? איך אוכל לעזוב אותו? המשפחה שלי תתמוטט, אני עדיין לא מוכנה עם העסק שלי לצעד כזה משמעותי.

"ארבל," הוא נכנס לחדר עם כוס קפה ומפתיע אותי, מעולם הוא לא שתה ואכל בחדר השינה, במוזיאון שלו, "הכנתי לך קפה." הוא מניח את הקפה על השידה לצידי, "אני יודע שלא הייתי פה הרבה השבוע, אז אני מקווה שאפצה אותך השבת." הוא אומר, נושק לראשי ונכנס לחדר הארונות.

אני לוקחת נשימה עמוקה ומתיישבת במיטה, מרימה את כוס הקפה ולוגמת ממנה.

"אני יוצא לשחק עם חברים טניס, הם הזמינו מגרש. ניסיתי לדחות את זה אבל הם הזמינו לפני חודש." הוא אומר בהתנצלות כשהוא חוזר לחדר לבוש בבגדי ספורט.

"זה בסדר, אני צריכה לאפות עוגות לארוחת הערב." אני אומרת.

"למה את לא קונה מדינה?" הוא שואל.

"למה שאני אביא ממנה אם זה מה שאני עושה כל השבוע?" אני שוב מתעצבנת.

"חשבתי שאולי תרצי לנוח." הוא אומר באדישות.

"אין לי בעיה לעשות את זה, אנוח מחר." אני קובעת.

"חשבתי שנצא לטייל מחר קצת."

"אני מעדיפה לנוח." אני אומרת, אין לי כל כוונה לצאת איתו לטיולים.

"אז ככה זה יהיה עכשיו?" הוא עומד ליד הדלת בדרך החוצה.

"מה זאת אומרת?"

"עכשיו כשאת עובדת," הוא אומר ומסמן במירכאות את המילה עובדת, "לא יהיה לך זמן לבעלך?" שוב הוא מנסה לפגוע בי ולהשפיל אותי אני מתעלמת ממנו ובולעת את הרוק בכבדות במקום להתעצבן ולריב איתו שוב אני אומרת בחיוך מאולץ, "יהיה לי המון זמן בשבילך. אבל בגלל שאני בהקמת העסק אז אני עובדת קשה, אני בטוחה שבהמשך אדע איך לנהל את הזמן שלי בצורה טובה יותר."