במבט ראשון

פרק 19

                                                                                      ארבל

יריב יצא מגדרו היום כדי להיות נחמד ולפצות על התנהגותו כלפיי, הוא לא הפסיק להרעיף עליי אהבה, להחמיא לי בכל דבר קטן שעשיתי אפילו דברים דביליים כמו איזה יופי את אוכלת, שזה גרם לשנינו לצחוק. עבר המון זמן מאז שצחקנו יחד והתנהגנו כמו זוג רגיל ואוהב. אבל למרות כל המאמצים אני נקרעת ביני לבין עצמי, האם זו מערכת היחסים שייחלתי לעצמי? כך ראיתי את חיי כאישה נשואה כבת זוג או כאישה? אני יודעת שהוא לא התכוון לסטור לי אין לי ספק בכך וכל ההתנהגות שלו הבוקר הוכיחה את זה. אבל משהו בתוכי נסדק, אומנם הוא לא סטר לי בעבר אבל לפעמים מילים פוגעות יותר. ואני מקווה שאצליח להתגבר על זה בשבילו, בשבילנו.

 דבר אחד ברור לי כשמש זה שאהיה חייבת להקים את העסק הזה ולהצליח, אהיה חייבת שיהיה לי משהו משלי.

חיכיתי כבר שיריב יוריד אותי בבית כדי להתקשר אל שלי ולספר לה על התוכניות שלי.

"את לא רצינית." שלי אומרת, "מה קרה?"

"אני לא יודעת. אבל הוא הסכים ותומך ברעיון."

"בטוחה? יריב? יריב שלך? תומך נלהב?" היא לא מבינה מה גרם לשינוי שחל בו ואין סיכוי שאני אספר לה, אני לא רוצה להעציב אותה ואני מתביישת בכך שזו הסיבה. אני פשוט חייבת שהיא תעזור לי להוציא את התוכניות שלי אל הפועל כי אני לא יודעת מאיפה להתחיל.

"אז איך אקרא לו?" אני שואלת.

"למי?"

"לדף העסקי שלי מצחיקונת."

"אה." היא צוחקת. "אני עדיין בהלם מזה שיריב הגבר, גבר, הפרימיטיבי הזה, מסכים שאשתו תעבוד."

"טוב לעניינינו, שם?" אני מנסה להסיט אותה מהנושא. אני חייבת שנהיה ממוקדות מטרה.

"אולי עוגיפלצת."

"איך חשבת על השם הזה?"

"לא יודעת, זה הדבר הראשון שעבר לי בראש." היא אומרת ומוסיפה, "את יודעת שבשביל שיעקבו אחרייך באינסטגרם את צריכה תוכן, תמונות, סרטונים. זה לא פשוט."

"אני יודעת ואני מוכנה לעבוד קשה. כמו שאת יודעת, יש לי זמן פנוי."

"נכון והיום אני יוצאת לחופשת לידה מוקדמת. אעבור אלייך לאחר העבודה ונתחיל בעבודה."

"זאת הגישה." אני פותחת את המחשב הנייד ומסתכלת על עמודים של קונדיטוריות ופסטריות, "וואי יש מלא."

"מלא מה?"

"מלא דפים כאלו עסקיים."

"אבל אף אחד לא מכין עוגות טעימות ויפות כמו שלך." היא מנסה להרים לי ומצליחה.