כשמתחזקים הגלים

פרק 20 - שי

לאחר המסיבה הספונטנית לרגל רישיון הנהיגה החדש של דן, היה נראה כי הסערה שככה קצת. אולי סתם נלחצתי. הוא נראה רגיל, הוא מדבר רגיל ועל פניו חיוך תמידי של סיפוק. כמו דן של פעם, רק עייף יותר ועסוק יותר, כי עכשיו גם חברים שלו גילו שיש לו רישיון אז הם נוסעים לכל מקום וממתינים בקוצר רוח לסיום תקופת המלווה שלו.
את השיפור חוותה הילה מקרוב ולא שכחה לשתף את כל המשפחה: "אמא, דן מתחיל להיות אח טוב שוב פעם."
הוא אפילו התחיל להתעניין בלימודים בחזרה. ניגש אליי בחיוך נבוך של אח גדול שמבקש עזרה מאחותו הקטנה ושאל אם אוכל ללמד אותו את החומר לבגרויות גם השנה. כל כך התרגשתי מכך שהכל בבית חוזר לקדמותו שכלל לא הסתכלתי על לוח המבחנים העמוס שלי, על שעות הבילוי שלי עם החברות החדשות (לא מבינה למה ברחתי מכך כל השנים) או על ההבעה הטרודה שיש לו על הפנים, שפשוט אמרתי "כן" בהתלהבות עצומה ורצתי לספר לאמא שדן חזר לעצמו.
הוא הניח על שולחן הכתיבה שלי את הלו"ז החדש שלו והכין אותי לעבודה הקשה. "תקשיבי, הייתי קצת בעננים מאז שאבא חזר, ועם הרישיון ובכלל..."
"מה שאומר שאין לי מושג לגבי מה החומר השנה לבגרויות," השלמתי אותו.
הוא צחק.
הבגרות הראשונה שלו, כפי ששמתי לב, תתקיים בעוד שלושה שבועות פחות יומיים ותעסוק במקצוע השנוא עליו, מתמטיקה. אני דווקא די מסתדרת עם המקצוע הזה, שלא לומר מחבבת. "אל תדאג. נסדר לנו שעות לימוד ותצליח בבגרות."
"אמן," הוא ענה בדבקות.
"אולי תבקש מהבוס שלך כמה ימי חופשה כדי שתוכל להתכונן," הצעתי הצעת תם. פניו התעננו ברגע אך מיד שבו למבען הרגיל. "אני לא בטוח שזה יתאפשר, אנחנו בתקופה לחוצה עכשיו. הוא בדיוק הזמין סחורה ובדרך לבצע עסקה גדולה. אבל בואי ננסה לקבוע למחר בערב? מבטיח להיות צלול."
"נשמע מצוין," חייכתי חיוך גדול שהסתיר את העובדה שמשהו מוזר מתחולל בעבודה שלו. אולי זה נשמע מתיימר להגיד, אבל אני גם אגלה מה.
למחרת הנחתי כמות עצומה של ספרים ומכשירי כתיבה על השולחן הגדול בסלון. אמא הכינה כוסות קפה וצלחת העוגיות הדיפה ריח מגרה במיוחד. הילה הכינה עם אבא שיעורי בית. בעבר הייתי עושה הכל בחדר המאובזר שלי למעלה, אך מאז שחזר אבא נראה כי כולנו מנסים לתפוס כמה שיותר שעות איכות איתו, ושעות אחר הצהרים והערב עברו לסלון בלא פוצה פה ומצפצף.
"שיצ'וק, בעיות בבית הספר?" שאל אבא בבת צחוק. חייכתי והילה הסבירה ש"שי מלמדת את דן למבחנים שלו כמו בשנה שעברה. כמו שאני לומדת איתך."
"איך יצאה לי בת כל כך חכמה?" תמה אבא. "ואני מבין שאנחנו מחכים לנסיך?"
"הנסיך מתחיל לאחר," קבעתי במורת רוח לאחר הסתכלות קצרה בשעון. "וזה מתחיל להוציא לי את הרוח מהמפרשים."
"דווקא בסיפורים תמיד הנסיך מחכה לנסיכה," העירה הילה. "למשל בסינדרלה. הנסיך חיפש וחיפש ולא מצא אף אחתץ הוא היה ממש בודד ולקח הרבה זמן עד שהוא מצא אותה, הוא אפילו הסתבך עם המשפחה שלו! וגם אחרי שמצא אותה היא אבדה לו, אז הוא לא התייאש וחיפש למי תתאים נעל הזכוכית עד שהם התחתנו."
הילה מאוהבת בסיפורי ילדים. במיוחד בסיפורי נסיכות למיניהם, בהם הנסיכה מקבלת את כל מבוקשה ומוצאת את האביר על הסוס הלבן לאחר תלאותיה. היא נהנית לשחזר ולדמיין שזה יקרה גם לה ביום מן הימים.
רגע אחד.
הנסיך הסתבך כי הוא רצה לפגוש בנסיכה.משהו במוחי הבהב פתאום, וחלק נוסף השחיר במהירות.
"שי, הכל בסדר?"
"כן, סתם חושבת על משהו," אלתרתי במהירות ורצתי לחדר האמבטיה, מביטה בדמות המשתקפת מולי בראי. תלתלים, משקפיים, קמט קל במצח. הכל התחיל כשירון הודיע שאבא חוזר מחר והבית נשאר בידינו. כבר היינו מוכנים לעבור לדירה קטנטנה. ארז הגיע עם סימנים אדומים בכל גופו ותירץ משהו שלא הותיר כל רושם על אמא. דן שב הביתה מהורהר ולא שמח כשהודענו לו על שובו של אבא. הוא אמנם היה עייף וירון כבר הודיע לו לפנינו, אבל משהו היה בפניו.
ה'נסיכה' במקרה זה הוא אבא.
ה'נסיך' הוא דן.
הנסיך הסתבך כשהוא רצה למצוא את הנסיכה. הוא הסתבך בניסיון להגן על אבא, כי הכל התחיל כשאבא חזר. מאז הוא גם התחיל בעבודתו החדשה.
מאז הוא נעלם תכופות, החיוך יורד מפניו ועננת לחץ שוכנת עליו באופן תמידי.
זו הסיבה לכך שהוא מאחר תמיד, שוכח כל דבר והתחייבויות קודמות הן מילה גסה עבורו.
זו הסיבה שכך שהוא רועד כעלה נידף בכל שיחת טלפון. והחיים שלו הם לא חיים בגללנו.
זה קשור לאבא. ולעבודה החדשה שלו.
"שי? אני בבית!" קולו של דן נישא ברמה ושמעתי את אבא אומר משהו על בריחה מוזרה לאמבטיה. "אני מצטער על האיחור, אבל הבאתי איתי שוקולד כפיצוי!"
דן הסתבך בגלל משהו שהחזיר את אבא. אם אני מבינה נכון, זה קשור לאנשים האלה שנכנסו אלינו לבית באותו יום, כי הם היחידים שיכלו לוותר על הכסף של הבית.
אני ויתרתי על העבודה החדשה שירון מצא לי.
דן נשאר בה. הוא מעולם לא חשב לעזוב, כי הוא לא יכול.
הוא עובד אצל האנשים שבגללם אבא ברח לחו"ל.
"שי, את באה?"
מרחתי על עצמי חיוך ושטפתי את כל החשדות. עכשיו צריך לעזור לנסיך בשיעורי הבית.
סיפור סינדרלה שלנו מתחיל.