כשמתחזקים הגלים

פרק 25 - שי

התונית לעקוב אחרי דן עוד עמדה בעינה, אך כעת כבר היה לי קשה יותר לבצעה. לא הנחתי לעצמי שהות רבה בהאשמות- כיצד נתתי לעצמי להיתפס בפעם הראשונה ואיזו מין מרגלת גרועה אני. אין זמן לכך. המבצע הזה עליו דיברו ירון והגבר השני מתקרב, ולי אין את מי לשאול על כך. עלי להסיק מסקנות בעצמי.
יציאותיו התכופות של דן מהבית החלו מתמעטות, כך שהתסכול שחוויתי היה רב. ירון החל מבקר אצלנו רבות, כמעט מדי יום ביומו. אבל תמיד הביא איתו את מורן אז גם כששמתי לב שהוא מסתגר עם דן בחדר לא יכולתי להקשיב. קיוויתי בכל ליבי שלא עשו לדן בעיות בגלל חוסר הניסיון שלי. אחרי הכל לא הייתה לי כל כוונה לסבך אותו.
אבל יש כל כך הרבה שגיליתי והוא לא יודע על כך. למשל, שזהות האנשים מוכרת לי היטב. ושלא משנה מה, אני לא נותנת לו לעבור את זה לבד.
כדי להבין איך אני מתקדמת היה עליי לשוב למחסנים ולקחת את המצלמה מבין השיחים, במקום שזרקתי אותה לפני שתפסו אותי. היא לא בטוחה שם, ויש בה מידע חשוב ביותר שעשוי לעזור למחקר שלי ומעל הכל, עלול להפליל את דן מול האנשים איתם הוא עובד. וזה סיכון שאני לא יכולה לקחת על עצמי.
אלא שהבריון הגדול עמד בהבטחתו. אך יצאתי מהבית לכיוון המחסנים והוא שם, ממש כמו מחכה לי.
"את מחפשת משהו?"מלמלתי משהו לא ברור וברחתי משם כל עוד רוחי בי. הוא מסוכן האדם הזה.
יום למחרת ניסיתי שוב. אלא שהפעם כבר ליד המכולת של שאול הוא צץ. "ידעתי שאת לא סתם תמימה," אמר בקול מבעית והביט בי בביקורתיות. גם הפעם רצתי הביתה ולא שכחתי להסדיר את הנשימה לפני שאמא תשאל מה קרה לי ומי רודף אחריי.
בפעם הבאה שיצאתי מצאתי אותו ממתין עבורי באותה נקודה. זה התחיל להלחיץ. בהיסוס מה פניתי לדן.
"אין לי מה לעשות עם זה כרגע, שי. את שמת אותי בכל זאת במרכז העניינים. כנראה שהם החליטו לראות בכל זאת אם את לא מהווה איום. אני הייתי מציע לך להתרחק מהאזור. הם יפסיקו עם המעקב הזה כמה שיותר מהר."
בטח. דן רוצה להוריד אותי מהגב שלו. אני לא אתפלא אם הוא אמר להם.
כך או כך, הבנתי שעליי לוותר כרגע על המצלמה. זה מסוכן מדי. אולי אניח לעניינים להתקרר כמה ימים לפני שאקח אותה בחזרה.

דן:

לא חשבתי שמר גרין יעבור לסדר היום על האירוע עם שי, אף כנראה שהיו לו דאגות אחרות בראש לפני המבצע הגדול. הוא רק אמר משהו על כך שעוד נדבר על זה בהמשך ושהוא מקווה שבאמת מדובר בילדה תמימה ותו לא. לפי לחשושים, המבצע אמור להחדיר לארגון כסך רב. כמובן שלא היו בידי כל הפרטים, אחרי הכל גם אני לא הייתי מפקיד את כל הביצים בסלו של ילדון בן שבע עשרה שרק נכנס לחברת הענק. אבל את המידע שהיה בידי השתדלתי להעביר לירון ועומרי במדויק, גם אם אחרי פרשיית שי נפגשנו הרבה פחות. הייתה זו הוראה של ירון וויכוחים נוקבים ליוו אותה. "מה אתה רוצה, שהילד ייחשף?"
"לא קרה לו כלום עד עכשיו. זו בסך הכל המכולת של שאול."
"הוא לא ממשיך להגיע לכאן וזה סוף הסיפור. אתה מעדיף שכל המבצע ייכשל בגלל הדחף שלך לדעת כל פרט ופרט? אני לא מסכים לזה."
"הוא צריך לקבל את כל התדרוכים ואת כל המידע," התעקש עומרי.
"הוא יקבל אותם דרכי. אני יכול להיכנס לביתם בחופשיות."
אז לשמחתי המעטנו בתדרוכים ליד המכולת של שאול. ירון החל מבקר אותנו יותר ויותר, משוחח עמוקות עם אבא ונכנס לחדרי לאחר מכן כדי לקבל מידע חשוב ולתדרך אותי לגבי ההמשך. לדבריו, המבצע אמור להיגמר מהר מאוד.
מקווה.
ביום שני היה הארגון בכוננות גבוהה. הנחתי שהמבצע יתרחש מהר מאוד, והכנתי את עצמי להקפצה בכל שעות היממה.
סמוך לשעה שתיים זה הגיע. הודעה בהולה ממר גרין.
"תתייצב במחסן לתדרוך מיידי. בהצלחה לכולם, המבצע יוצא לדרך."