דן:
האור האפלולי בחדר החקירות כבר החל מעיק. האזיקים שעל ידי, הגם שידעתי שישוחררו ברגע שיגיע חוקר לחדר, הציקו לי ביותר וגירדו את מפרקי כף היד. שום דבר שעברתי בתקופה האחרונה לא הכין אותי לזאת. כלוא בחדר צר אפוף בעשן סיגריות, ישוב על כיסא קשיח שאמור להיות שדרוג לחדרי המעצר המטונפים. והם יכולים לנסות עלי את כל הטריקים שלהם, כי אין לי כל ניסיון בתחנות משטרה למיניהם ולא בהתנהלות חקירה.
"אז מי היה איתך? תביא לי שמות."
"באיזו שעה יצאתם? למה החלטתם להתעסק דווקא עם המעבדה הזו?"
"מה הקשר שלך למר גרין?"
"מאיזה גיל הצטרפת לחברה שלו?"
"פשוט תודה וזהו. נשחרר אותך לישון."
כבר מאמצע הלילה שאלו אותי החוקרים איזה מידע אני יכול למסור. אבל באמת שלא ידעתי מה לענות. ביקשתי שיתקשרו לעומרי והוא כבר יסביר להם הכל. "ומי זה עומרי?" שאל אחד החוקרים שדווקא התייחס אליי באופן חביב, עד שהבין שלא יוכל להוציא ממני כל אינפורמציה.
"זה הבחור שעבדתי איתו. זה מי שאמר לי לעשות הכל," אמרתי משפטים לא גמורים. אם יש למר גרין יד בחקירה, שיחשוב לפחות שסתם ניסיתי למשוך זמן. אחרת רע ומר יכול להיגרם. נתתי לחוקר את מספר הטלפון של עומרי וחיכיתי שהיום הנורא הזה ייגמר.
ואז, על סף ייאוש, נכנס לחדר עומרי בליווי שוטר. מעודי לא שמחתי לראות אותו כל כך. בלי לומר מילה התיר אותי השוטר מכאבם של האזיקים ויצא מהחדר. לשאלתו של עומרי השיב כי המצלמות מכובות ואיש לא ישמע את דברינו. עומרי אחז בידיו שתי כוסות קפה והושיט לי אחת. "אז איך, נאים החדרים בעיניך?"
אלא שלי לא היה מצב רוח לבדיחות. "באת להוציא אותי מפה?"
"באתי לראות מה אפשר לעשות," הרצין עומרי. "אתה מוכרח להבין דן, לא היית אמור להיכנס למבנה. משום שנכנסת יהיה לי כרגע ממש קשה לעזור לך. אני לא אומר שלא אעשה זאת," הסתייג לעומת מבטי רושף האש. "רק שייקח קצת זמן לעשות את זה."
"את מה?" יריתי. "אתה בסך הכל אמור להגיע לחוקרים, להציג בפניהם את התעודה שלך ולהגיד להם שהארגון שלך אחראי לכל. בגללכם נכנסתי לכל הסיפור הזה. זה התפקיד שלכם להוציא אותי ממנו."
"זה לא כל כך פשוט," לגם עומרי מכוס הקפה שלו. "כמו שהסברתי לך קודם, אני בטוח שהיו לך סיבות אבל לא היית צריך להיכנס למבנה. לארגון שלנו יש הרבה להפסיד מהחשיפה הזו."
"סיבות? הוא איים על אחיות שלי! על המשפחה שלי! אתה חושב שבקלות נכנסתי לשם?"
"אני בטוח שלא," המשיך באותו טון רגוע. "אבל זה סיבך עניינים. שוב, אני לא אומר שלא נוכל לסייע לך. נהיה מאחוריך כל הזמן, ונמנה עורך דין טוב. עם קצת מזל תצא בעסקת טיעון טובה."
"עסקת טיעון?" אפילו לא שמתי לב שאני צועק. "על מה אתה מדבר, עומרי? אני לא אמור לשבת פה אפילו יום אחד לפי ההתחייבויות הקודמות שלך. העיקר עשיתי את העבודה השחורה וכרגע לאף אחד לא אכפת מהתוצאות? רק בגללך נכנסתי לסיפור הזה!"
"נכנסת לסיפור הזה כי זו הייתה הדרך היחידה לשחרר את אבא שלך," הזכיר לי עומרי. "אם לא הייתי מתערב, היית בתחנת המעצר הרבה קודם במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב היו מוצאים את גופתך כי סירבת לפקודתו של מר גרין. אתה עזרת לנו, ואנחנו מודים מאוד וגם נסייע לך. אבל אל תסובב את הכל עליי עכשיו."
חשתי כמו סכין חדה מתהפכת בתוך בטני. טעם הבגידה לא יכול היה להיות כואב יותר.
"אני צריך ללכת," התרומם עומרי. "תסביר לשוטרים שמר גרין איים על חייך וזו הסיבה לכך שנכנסת לחברה. תפיל את הכל עליהם. זה יהפך משוד במזיד לחוסר ברירה ורוב הסיכויים שתצא בעונש מזערי."
לסיום הוא הוסיף אזהרה. "אם תזכיר את שמי פעם נוספת, או תעז לומר משהו על הארגון, קודם כל תזכור שאין לך הוכחות ולכן זה לא יועיל, ובנוסף אני אישית אדאג חכך שתשב בכלא להרבה מאוד שנים. אם תהיה ילד טוב ותודה בכל האשמה שמיוחסת לך, אנחנו נדאג לכך שתקבל את העונש המינימלי ותשוחרר כשהדי הפרשה תחלוף."
הוא לא היה צריך לומר יותר מכך לפני שיצא מחדר החקירות וטרק את הדלת מאחוריו.
בי נותרה טריקת הבגידה עוד זמן רב אחרי שהלך.
YOU ARE READING
כשמתחזקים הגלים
Actionהרגשתי שנשימתי נעשית כבדה יותר ויותר. זה נכון מה שאומרים, שעל סף המוות פתאום רואים את כל החיים חולפים כבסרט נע. אמא לא זזה ודן נשך את שפתיו בכאב על כך שאינו יכול להציל את אחותו הקטנה. בספרים זה אף פעם לא כך. בספרים האנשים הרעים תמיד באים להפחיד, אומ...
