אהבה לוהטת || דואט האהבות [2]

פרק 8

אלה:

בחנתי את ריס מנשק מישהי ונשכתי את שפתיי.
אתמול.. רק אתמול הוא זיין אותי עם האצבעות שלו בשירותים, הסביר לי כמה הוא כועס על זה שאני לא יכולה להיות שלו. אז למה לעזאזל הוא מתרחק ממני עוד פעם במקום לבוא לכאן, לנשק אותי, לחבק אותי. ללחוש לי דברים חמודים שגורמים ללב שלי לפעום בחוזקה, דברים שהוא ורק הוא יודע לעשות.
"הכל בסדר?" רבקה שאלה ובחנה אותי. סוזי וזואי בחנו אותי גם. "את נראית כמו חרא, תפסיקי לבהות בבן זונה הזה. הוא מתנשק ומזיין כל אישה שהוא רואה." בלעתי את רוקי והנהנתי.
הן צודקת, הבעיה הייתה שאם הוא מזיין ומנשק כל דבר שזז, למה הוא לא זיין אותי?
"האמת שהיו כל כך הרבה פעמים שהתמזמזתי איתו, הוא ירד לי וירדתי לו.. אבל- זאת אומרת, הוא אף פעם לא זיין אותי." סוזי אמרה. היא הסתכלה ובחנה אותי. "גם אותי לא," רבקה אמרה וזואי משכה בכתפיה. "אני אף פעם לא הייתי איתו," היא לחשה ושיחקתי עם האוכל בצלחת. בחנתי את קולטון מתקרב לידי ושמתי לב לטיפות דם שהיו לו על החולצה. בלעתי את רוקי ונעצתי בו מבט. הוא נעמד מאחוריי ורכן לאוזני. "במדשאה, עוד חמש דקות."
"רגע, קולט." תפסתי בידו והוא בחן אותי. "החולצה שלך. יש עליה דם." לחשתי לשפתיו והוא הנהן. "אני יודע, דיממתי מהאף ולא הייתי לי חולצה להחליף." הנהנתי והוא חיכך את שפתינו. הרחקתי אותו ממני. "השפתיים שלי טעימות מדי בשבילך," לחשתי והוא גיחך והעביר את ידו בשיערו. "ברור." הוא חייך והסתובב ללכת.
הבנות בחנו אותי. "את סירבת לנשיקה מקולטון מיילס?" הן שאלו בפה פעור. "אני מכירה אותו מאז שהוא קטן." משכתי בכתפיי. "חוץ מזה, התנשקתי איתו כבר כמה פעמים. אני פשוט לא רוצה עכשיו." לגמתי מהמים שלי ובחנתי את ריס מתקרב אליי. או לפחות חשבתי שהוא מתקרב אליי.. הוא התיישב ליד סוזי ולחש משהו לאוזנה. היא הסמיקה וסובבה את ראשה לנשק אותו. קמתי משם ויצאתי מחדר האוכל. "אלה." ריס תפס את ידי. "אתה בן זונה, אני שונאת אותך. הלוואי שהיית מת! הלוואי שהיית-" הוא הצמיד את שפתינו בניסיון להשתיק אותי אבל סטרתי לו.
"אני לא מעוניינת בלהיות הזונה שלך, ריס. אני לא אחת מהבחורות שאתה יכול לזיין ולזרוק. אם עוד לא הבנת את זה אני אלה. אלה פאקינג ווסט. ולא משחקים איתי. אתה כזה קטן לידי. ברגע שאני רוצה אני מועכת אותך." הוא חיבק אותי והתחלתי לבכות לחזהו. הוא הרים אותי עליו ולקח אותי לחדר שלא היו בו אנשים. הוא הדליק את האור וניגב את הדמעות מעיניי. "אני כאן." לחש לאוזני. "ואני לא רוצה שתהיה כאן, ריס. אתה פוגע בי." הוא בחן אותי וליקק את שפתיו. "איך אני לא אפגע בך?"
"תהיה החלטתי." אמרתי שעיניי נעוצות בשלו. "תפסיק לשחק ברגשות שלי." הוא בהה בעיניי והנהן בקושי, ליטף את הלחי שלי וחיבק אותי אליו. "אבל את מבינה שאין לי ברירה?"
"יש לך, ריס. אתה.. אתה יכול להיות איתי, אתה יכול להתרחק ממני. פשוט.. פשוט אל תנשק אותי או תעשה איתי דבר מיניים ואז תלך יום אחרי זה ותנשק ותתמזמז עם בנות אחרות, זה לא מתאים." הוא רכן ונישק אותי בעדינות. "אני מצטער." מצחו היה צמוד למצחי ובחנתי אותו. "מה אתה בוחר, ריס?" הסתכלתי בעיניו. לדעתי, לפחות, הייתה תשובה אחת ברורה.
שיהיה איתי, בלי שטויות, בלי מסכות. הוא בעצמו אמר, הוא רוצה את כולי. אז למה הוא עושה הכל בשביל לא לקבל את כולי? מה הבעיה שלו?
הוא רכן וליטף את שפתיי בשלו. "ריס." אמרתי והתרחקתי ממנו. "תענה לי."
"את יודעת מה התשובה. עכשיו תני לי לנשק אותך לפני שאנחנו הולכים למדשאה כי קולט ביקש." הנהנתי והתקרבתי אליו באיטיות נישקתי אותו והוא עטף את ידיו סביב מותני. חייכתי אליו והוא חייך גם. המצח שלי צמוד למצח שלו והוא התנשף. "זו בחירה טובה."
"בחירה מאוד טובה." הוא אמר ונישק אותי עוד פעם. "אני אוהב את השפתיים שלך. הן טעימות כל כך." הוא שפשף אותן באגודל שלו וחייכתי. "לכי, אני אצא עוד דקה." הנהנתי ויצאתי משם.
בחנתי את ניק, שעמד מבחוץ ובחן אותי. חייכתי אליו חיוך מתוק ויצאתי מהדלת שמובילה למדשאה. אולי יצאתי קצת מגעילה, אתמול איבדתי את הבתולים שלי איתו אחרי הכל.. בלעתי את רוקי והתקרבתי לקולטון שעישן סיגריה. נאנחתי והתיישבתי מולו. הוא כיבה את הסיגריה ובחן אותי. "איפה ריס?"
"לא יודעת, הוא בטח יגיע עוד מעט." בחנתי אותו והעברתי את שיערי אל מאחוריי אוזני. בהיתי בעיניו של קולטון בוהה בי. נשכתי את שפתיי וריס התיישב לידי. הוא בחן את הפפראצי מחוץ לבית הספר. "הבני זונות האלה-" לחצתי את ידו וקולטון הסתובב להסתכל עליהם. "יום יבוא ואני ארצח אותם," הוא אמר וריס הנהן. "יום יבוא ואני אעזור לך." הוא אמר ונישק את ראשי לפני שקולט הסתובב אלינו בחזרה. "על מה רצית לדבר?" שאלתי אותו. "לא משהו מיוחד. סתם לא היה לי כוח לשיעור."
"קולטון." ריס אמר. "אלה, אני יכול לדבר איתך?" ניק שאל והתקרב אליי. נשכתי את שפתיי וקולטון וריס צמצמו עיניים. "כן." לחשתי והלכתי אליו. התרחקנו קצת מריס וקולטון ובחנתי אותו. "אנחנו נתנהג כאילו מה שקרה אתמול לא קרה?" הוא שאל ובחן אותי. "תקשיב, ניק. אני.. אני לא ידעתי מה אני עושה. אני פשוט.. אני מצטערת, בסדר?"
"שעשית את זה או ש-"
"ניק, תראה. אני עשיתי את זה כי חשבתי שזה יעזור לי להוציא מהראש שלי מישהו ואז חזרתי הביתה ואני והמישהו הזה עוד פעם התקרבנו, אז אני.. אני פשוט מצטערת." הוא הנהן פעם אחת וחיבק אותי. הוא רכן לאוזני והרגשתי את הבל פיו עליי. "אבל היה לנו סקס מדהים, נכון?" הנהנתי וחייכתי אליו. "אני צריכה לחזור אליהם, בסדר?"
"כן. ביי, ווסט." חייכתי חיוך קטן וחזרתי לקולטון וריס.
הם בחנו אותי וזקרו גבה. ריס נעץ בי מבט ובלעתי את רוקי. "ניק? באמת? את יכולה יותר ממנו אלה,"
"אנחנו לא ביחד.. הוא סתם שאל אותי משהו שדיברנו עליו אתמול." בלעתי את רוקי ושניהם הנהנו. שיקרתי, כמובן ששיקרתי. או אולי לא בדיוק, דיברנו על משהו מאתמול פשוט שונה יחסית ממה שהם בטח חושבים עליו עכשיו. בחנתי את הפפראצי ובחנתי את ריס. "יש לך מים?" הוא הוציא מהתיק שלו בקבוק מים ונתן לי. שתיתי ממנו והם בחנו אותי. "מה?" שאלתי והם עברו להסתכל אחד על השני. "כלום." הם אמרו ביחד וקולטון גם הוציא בקבוק מים. בלעתי את רוקי והנדתי בראשי. "לא. אנחנו לא עושים את זה עוד פעם, בפעם האחרונה שעשינו את זה הגעתי לבית חולים."
"לא את לא." ריס אמר ולחץ את ידי. "כמעט הגעתי לבית חולים."
"כן, כי שתית מלא למרות שאמרנו לך שניצחת." גלגלתי עיניים והבאתי לו את הבקבוק. "זה לא הבקבוק שלי, תשחקו שניכם."
"לא." ריס אמר וגיחכתי. "למה לא? אתה מפחד איש זקן?"
"לא." הוא לחש לשפתיי. "אני פשוט-"
"היי, אלה!" אחד מצלמי הפפראצי צעקו ובלעתי את רוקי.
"יש לך יום צילומים היום, לא?" ריס שאל את אוזני.
"כן.. אבל אין לי אף אחד שיבוא איתי אז יכול להיות שהוא ידחה." הוא הנהן. קולטון הסתובב והלך אליהם. הם התחילו לשאול אותו שאלות, בטח על קריירת הפוטבול והאגרוף שלו.
נצמדתי אל ריס והוא רכן לאוזני. "את לא מבינה כמה-"
"אני צריכה לדבר איתך שנחזור הביתה, טוב? זה ממש חשוב." הוא הנהן וליטף את המותן שלי. הוא נשק לראשי וחייכתי אליו. "יש לך ריח טוב, אלה."
"תודה," הסמקתי ובהיתי בו הוא בחן את עיניי וחייך. "את מושלמת." לחש וחייכתי.
אם הוא היה יודע כמה אני דפוקה מבפנים אולי הוא לא היה חושב כך, לפעמים מה שאני משדרת כלפי חוץ זה ממש לא מה שיש לי בפנים. כרגע הדבר היחיד שמחזיק אותי זה הוא, אני מניחה.
ואולי זה נראה כאילו התגברתי על מות אמי, אבל אני לא. ועל אף שלא היינו קרובות, אף פעם, זה כואב בכל זאת. וזה כואב מלא, גם אם אני לא משדרת את זה כלפי חוץ.
אני בוכה בגלל זה הרבה, בכל לילה במלתחות. אני מניחה שזה ימשיך ככה עד שהכאב לאט יעלם או פשוט יכאב פחות.

———
שבת שלום אהובות💗