אהבה לוהטת || דואט האהבות [2]

פרק 27

בעיקרון הפרק היה אמור לעלות אתמול כי זה היה גם יום-הולדת לאלה ושנה לספרים שלי אבל לא סיימתי את הפרק (🤧) אז הוא עולה עכשיו💓
קריאה מהנה🫶🏻
————

ריס:

אלה שכבה מעליי, הים רגוע והרעש שלו מדהים, מרגיע גם את אלה לאט.
ליטפתי את שיערה בעדינות, העברתי בו את אצבעותיי ונישקתי את ראשה. "סינדרלה?"
"כן, זקן?" גיחכתי ובחנתי אותה בשעשוע, זקן.. הכינוי הזה כל כך דפוק שהוא מושלם.
"החלומות שלך.. זה- את מתעוררת בצרחות הרבה בזמן האחרון. כל השבועיים וחצי האחרונים, מאז שחזרנו לבית חולים.. על מה החלומות? אמא שלך?"
"גם. גם עלינו, על הפרידה.." הנהנתי ונשקתי לראשה.
היא בהתה בים שמשב רוח קריר פגע בה והיא רעדה מקור.
חיבקתי אותה, גם על מנת שאצליח לחמם אותה וגם בשביל שתדע שהיא מוגנת שהיא איתי.
"את רוצה שנחזור לבית של דום?" שאלתי בשקט והיא הנהנה. לעזאזל כמה אישה יכולה להיות יפה?
הרמתי אותה עליי ולקחתי איתה לרכב שלי תוך כדי שמבטה נעוץ בי והיא מסתכלת עליי. "אני אוהבת אותך." היא אמרה וחייכתי אליה.
התיישבנו ברכב והחלתי לנסוע.
ליטפתי את הברך והירך שלה, העור שלה חלק ונעים. היא מושלמת. אנחה שקטה בקעה משפתיה והיא שמה את ראשה על כתפי ועצמה את עיניה. לעזאזל. אני לא יכול להסביר מה אני מרגיש עכשיו.
היא גורמת לפאקינג פרפרים להתעופף בבטני כאילו אני איזה ילד בן שמונה.
הנסיעה הייתה שקטה מאוד, ניסיתי לשמור על כמה שיותר שקט וכמה שפחות לזוז כדי שיהיה לה נוח, כי אחרי הכל היא נרדמה. שהגענו לבית של דום עליתי לחדר שלנו והשכבתי אותה על המיטה וכיסיתי אותה בשמיכה. נישקתי את מצחה והלכתי לשירותים.
שיצאתי משם ראיתי שהיא עדיין ישנה, ונראה שגם די טוב.
ירדתי למטה ומילאתי מים, כי ידעתי שהיא מתעוררת הרבה ומבקשת מים. אם יהיה לידה יהיה טוב יותר.
עליתי למעלה והיא זזה באי-נוחות ואז צרחה, צרחה חזקה לתוך השמיכה שהתכסתה בזה, אך עדיין שמעו את זה וחזק מאוד.
מיהרתי אליה וחיבקתי אותה. "ששש, אני כאן. איתך. הכל יהיה בסדר." היא המשיכה לצרוח והתנגדה לאחיזתי. השתוללה בידיי. "אני כאן, סינדרלה." לחשתי לה והיא התעוררה והתנשפה בכבדות. החזה שלה עלה וירד והיא בכתה. הסתכלתי על דומיניק שעומד בכניסה, קולטון לידו וכיווצתי את מצחי. "מה אתה עושה כאן?" שאלתי את קולטון וליטפתי את ראשה של אלה. "דום היה צריך עזרה. היא בסדר?" הסתכלתי עליה, גופה רועד. נאנחתי והנדתי בראשי. "לקחת כדורים בבוקר?" שאלתי אותה בשקט והיא הנידה בראשה. "לא לקחתי כבר שבוע." קולה נשבר ונאנחתי. "למה?"
"אני שונאת את הכדורים האלה," הסתכלתי עליה. "אבל את- זה עזר לך, אלה."
"לא אכפת לי. אני שונאת לקחת אותם." נעצתי בה מבט ונישקתי אותה על שפתיה. "תמשיכו לעבוד." אמרתי לדומיניק וקולט והם הנהנו ויצאו מהחדר. אלה נצמדה אליי וחיבקתי אותה. "אני אוהב אותך. אני חושב שאת צריכה לקחת את הכדורים האלה. את לא ישנה טוב בלילות, את לא מצליחה להתרכז. אני דואג לך, סינדרלה."
"בסדר." מלמלה וכיסיתי אותנו בשמיכה. היא עצמה את עיניה וחייכתי אליה. "אני אוהב אותך."