אהבה לוהטת || דואט האהבות [2]

פרק 46

ריס:

בהיתי באלה ישנה, או מנסה לישון במצלמות.
הייתי רוצה להאמין לה שהיא לא עשתה את זה, במקום כלשהו אני עדיין לא מאמין שהיא עשתה את זה. אבל הכל מצביע על זה. כל דבר שבדקתי היה אמיתי. שום-דבר מזה לא היה מזויף.
מילאתי לי כוס וויסקי והורדתי את כולה בלגימה אחת. הייתי צריך את זה.
"אני נוטה להאמין לה." אית'ן אמר ועשה כמה דברים במחשב. הוציא פקודות מרחוק לחיילים שלנו. הסתכלתי עליו והנדתי בראשי. "היא שכבה איתו ואולי בהיריון ממנו, נישקה אותו, שלחה הודעות על כמה שהיא אוהבת אותו ותמונות עירום שלה, שדרך אגב היא אפילו לא שולחת לי... אבל שכחתי, אתה נוטה להאמין לה." צחקתי והעברתי יד בשיערי. "בדקת עם זה מזויף?"
"אני לא אידיוט, זה לא מזויף. גם לא התמונות שהיא שלחה לבן-זונה הזה." הסתכלתי עליה במצלמות. למה, אלה? למה שתעשי את זה סינדרלה שלי?
היא התעוררה והתנשמה בכבדות, דמעות זלגו מעיניה הכחולות ובלעתי את רוקי. אל תבכי, אני שונא לראות אותך לבכות. ואז, במקום לבכות היא הקיאה. עליתי למעלה ופתחתי את הדלת בחדר שהיא ישנה בו. היא הייתה בשירותים. דפקתי על הדלת. "אלה-"
"לך מכאן. אתה מניאק ואני לא רוצה לראות אותך. לך מכאן, ריס. אם אתה עדיין אוהב אותי קצת, לך מכאן."
"אני הולך." לחשתי אבל אז הדלת נפתחה והיא תפסה בידי. "אתה יכול להישאר לידי עד שאירדם?"
"לא, אלה. תנסי לישון לבד." היא השפילה את מבטה ומלמלמה "בסדר" חלש. יצאתי מהחדר וירדתי למפקדה. מיה התכרבלה בזרועותיו של אית' והוא נשק לשפתיה.
יצאתי החוצה, לריצה ועצרתי ליד האגם. התקשרתי ללאונרדו. "אני שולח לך משהו, אתה תוכל לבדוק לי שזה באמת אמיתי ואני לא מטומטם שבדק משהו לא טוב?"
"אתה מטומטם בלי קשר. מיה סיפרה לי מה קרה." נהמתי בזעם ושלחתי לו את התמונה. "למה אתה לא מאמין לה?"
"אני פשוט לא." לחשתי והעברתי את ידי בשיערי. "הכל מצביע על כך שהיא משקרת. שהיא בגדה איתו וזהו." הוא המהם. "טוב, זה אמיתי. אבל אני עדיין לא חושב ש... זאת אומרת, היא לא הייתה עושה את זה. זאת אלה. הילדה החייכנית והמעצבנת למדי שאוהבת אותך יותר מכל אחד אחר."
"היא לא מעצבנת. תיזהר באיך שאתה מדבר אליה." שמעתי אותו מגחך והסתכלתי על אחת העובדות שלנו שנראית אבודה. "תודה, לאונרדו. לילה טוב." ניתקתי לו והלכתי אל העובדת. "היי," אמרתי לה והסתכלתי עליה. "הכל בסדר?"
"אני חדשה כאן ו- אין לי מושג לאן ללכת." גיחכתי והנהנתי. "בואי." התחלנו ללכת בשקט לכיוון הביתנים. "אני... אתה ריס, נכון? הקונסיליירי?"
"נכון. ואת נינה? העובדת החדשה." היא הנהנה. "תפסת אותי." היא הרימה את ידה באוויר כחפת מפשע והנהנתי פעם אחת. "טוב, אז זה הביתן שלך. את חולקת אותו עם עוד שתי בנות אם אני לא טועה. לאחת מהן קוראים ריין. היא נחמדה. השנייה קצת כלבה, לפחות אליי." משכתי בכתפיי. "תודה, מר קלארק. ולילה טוב."
"לילה טוב, נינה." ווידאתי שהיא נכנסה לביתנים ואז חזרתי לבית.
אית'ן בחן אותי. "דיברת איתה? שעלית למעלה אחרי שהיא הקיאה?"
"לא. אנחנו נפרדנו וזה ישאר ככה."
"אתה אוהב אותה." הנדתי בראשי והוא הסתכל על נקודה מאחוריו והנהן פעם אחת. "לילה טוב, אידיוט." הידקתי את לסתי ולא השבתי לו.
הטלפון שלי צלצל. קים. "מה את רוצה, קים?"
"אתה עצבני?"
"כן." היא נאנחה ובלעה את רוקה. "אלה לא הייתה בוגדת,"
"זו עובדה." אמרתי בזעם. "הכל אמיתי, כל התמונות כל הסרטונים. היא בגדה, קים."
"היא אוהבת אותך. היא תמיד דיברה עליך בהערצה. היא תמיד-"
"אם התקשרת לשכנע אותי לחזור אליה, זה לא יקרה. אני שונא בוגדים."
"כמו אמא שלך?" היא שאלה בשקט. "כן. כמוה," לחשתי והעברתי את ידי בשיערי. "אני לא מתכוון לחזור אליה שאני בכלל לא סומך עליה. זוגיות זה לא רק אהבה או משיכה, קים. זה עוד הרבה דברים."
"ויש לכם את הדברים האלו!" היא אמרה, זעם נטף מקולה. "לא. קים. אלה הרסה את הדברים האלו."
"אם הייתי לידך כרגע הייתי בועטת לך בראש, אולי היית מתאפס על עצמך מעט." היא אמרה וניתקה בלי להגיד משהו נוסף. עליתי למעלה ופתחתי מעט את הדלת בחדר של אלה. היא נעצה בי מבט עם עיניים מלאות דמעות. "בבקשה, בבקשה, תהיה איתי עד שאירדם." בלעתי את רוקי והנדתי בראשי. "אני מצטער."
"אני גם מצטערת. מצטערת שאי-פעם אהבתי אותך וחשבתי שאתה סומך עליי."
"אלה-"
"לך מכאן, ריס. לך." התקדמתי לעברה ונישקתי את מצחה. "לילה טוב, סינדרלה."
"אל תקרא לי סינדרלה." היא הרחיקה אותי ממנה ונאנחתי. הלכתי לחדר שלי ונכנסתי להתקלח. לא ידעתי מה אני מרגיש ולמען האמת פשוט רציתי ללכת ולנשק אותה. לישון איתה יחד, אבל זה לא יהיה נכון לעשות את זה. היא כבר לא שלי.
יצאתי מהמקלחת ושמתי בוקסר. בדקתי את הטלפון שלי. הייתה שם הודעה מאלה: אני שונאת אותך.
אוי, אלה שלי. את לא שונאת אותי. בדיוק כמו שאני לא שונא אותך.

ירדתי למטבח בבוקר ואלה ישבה שם עם מיה. היא הייתה חיוורת והשחור מתחת לעיניה גרם לליבי להתכווץ. "מה אתה רוצה, חתיכת מניאק?" מיה שאלה אותה ואלה לא העיזה להסתכל עליי. "כלום. אני-" נינה נכנסה לחדר וחייכה אליי. חייכתי אליה חזרה. "בוקר טוב." היא אמרה והנהנתי פעם אחת. אלה התכוונה לצאת מהמטבח אבל עצרתי אותה. חיבקתי אותה, אך היא לא חיבקה אותי חזרה. "אני התכוונתי להודעה."
"את לא." נישקתי את ראשה ושחררתי אותה. היא עלתה למעלה ומיה הסתכלה עליי בזעם. "אתה מתנהג כמו אידיוט."
"בסדר." מלמלתי ומזגתי לי מים. שתיתי הכל והלכתי למפקדה. מיה נכנסה אחרי למפקדה. "מה הבעיה שלך, ריס?!" היא צעקה עליי. "אתה אוהב אותה! אתה תמיד אהבת אותה!"
"ותמיד אוהב אותה, אבל אני לא יכול להתעלם מהעובדה שהיא בגדה בי!" היא נעצה בי מבט והנידה בראשה. "אני מאמינה למה שהיא אומרת, וגם אית'ן. אז תתחיל להאמין לה גם לפני שתאבד אותה לגמרי, ריס." היא התכוונה לצאת אבל נינה נכנסה פנימה. היא הסתכלה על מיה ואז עליי. "סליחה שאני מפריעה. רציתי לשאול אם יש בקשות מיוחדות לארוחת בוקר?"
"לא. תודה, נינה." אמרתי והיא המשיכה להסתכל עליי עד שמיה נהמה והיא ניערה את ראשה והלכה. "מה הבעיה שלה? זיינת אותה או משהו?"
"לא, אלה. עזרתי לה אתמול בלילה להגיע לביתנים, היא איבדה את הדרך."
"איבדה את הדרך..." היא לעגה ויצאה מהחדר. היא כעסה עליי על כך שפגעתי באלה. אבל אף-אחד לא יכעס באלה כי היא פגעה בי. באמת פגעה בי.
בעטתי בשולחן ואית'ן נכנס למפקדה. "אם אתה רוצה אפשר להחליף את השולחן אתה יודע? או אם אתה מנסה לשבור את הרגל אני יותר מאשמח לשבור לך אותה." הנדתי בראשי בחוסר אמון ונאנחתי. אני שונא אותו.