אהבה לוהטת || דואט האהבות [2]

פרק 50

ריס:

נחתי בשיקגו בעשר והדבר הראשון שעשיתי היה ללכת לחנות פרחים ולקנות לאלה את השוקולדים והפרחים האהובים עליה.
וורדים.
אני אעשה הכל בשביל שהיא תסלח לי. היא אהבת חיי. האישה היחידה שאי-פעם אהבתי.
נכנסתי לרכב וקולטון ישב שם. "איך נכנסת?"
"לא נעלת, אידיוט. מה אתה עושה כאן?"
"איך ידעת שזה הרכב שלי?" שאלתי ובחנתי אותו. הוא הדליק סיגריה ושאף ממנה. "אני יודע. זה באמת משנה?"
"קולטון-"
"ראיתי אותך יוצא." הוא נשף את העשן והסתכל על הפרחים. "היא אוהבת שוקולד. ואני ממליץ לך-"
"קולטון לך מכאן." ביקשתי. "תחזור לדירה שלך ושל קים בלי לספר לאלה שום-דבר."
"מה הקטע? אתמול זיינת מישהי אחרת עכשיו אתה רוצה לגרום לה לסלוח לך."
"קולטון צא לי מהרכב."
"אתה מניאק. לא להאמין שפעם היית החבר הכי טוב שלי." הוא הניד בראשו בחוסר אמון שחיוך מתגרה על פניו. "אבל בגלל שעכשיו אתה רק מנסה להבריח אותי ואתה ואלה כבר לא ביחד-"
"אל תגיד את זה אפילו."
"אז זה יהיה בסדר שאזיין אותה." נהמתי בזעם והוא צחק.
"אל תדאג. אני מקבל כוס הרבה, אין לי צורך בבלונדינית שלך." הוא פתח את הדלת והסתכל עליי.
"היא ממש כועסת, ריס. תהיה עדין איתה. אל תלחץ עליה. היא פגועה. מבחינתה אתה בגדת בה, לא היא בך. טוב, זה לא מבחינתה כי זה מה שקרה בגלל שאתה אידיוט מחורבן."
"אני יודע." לחשתי והוא הלך וסגר את הדלת.
כן, בגדתי בה. ולעזאזל, זו הטעות הגדולה ביותר שעשיתי כל חיי.
בחצי שעה האחרונה ישבתי ברכב ובהיתי ברחוב.
פחדתי ללכת לשם.
בעיקר בגלל העובדה שרציתי שהיא תסלח לי. רציתי שהיא תחזור בלי בעיה. אבל לעזאזל, זו אלה. הסיכויים שהיא תחזור מייד נמוכים. היא תתן לי לחזור אליה מהר כל-כך.
היא לא תתן לי את האמון שלה עוד-פעם בקלות כזו.
מישהו צפר לי והסתכלתי במראה - זה הסימן שלי לנסוע לשם.
וזה מה שעשיתי, נסעתי לשם שכל-כך הרבה מחשבות עוברות בראשי.
פאק, אני רק רוצה אותה בחזרה.

הגעתי לשם והוצאתי את הוורדים והשוקולדים.
הסתכלתי על המעלית ובלעתי את רוקי. נכנסתי לתוכה ועליתי למעלה. קולטון כתב לי שהיא במטבח עם סופיה אז לשם הלכתי.
"-בזה. במיוחד לא אם לא שטפת ידיים," היא אמרה ונעצה באלה מבט מעוצבן. "מה קרה?"
"החיים קרו. ריס בגד. נפרדנו." היא נאנחה וחיבקה אותה. כשאני חושב על זה יותר, מה שהיא אמרה לא נכון. נפרדנו עוד לפני הקטע עם נינה... "אני בטוחה שהוא אוהב אותך, אלה." אוי אין לך מושג עד כמה, סופיה. "הוא בטח יבוא עוד מעט. באיזה חודש את?"
"בסוף החודש השביעי, זאת אומרת.. כמעט תחילת חודש שמיני." היא לחשה וליטפה את בטנה הגדולה.
"הוא לא יוותר עלייך עכשיו."
"אמור להיות לנו בדיקה עם הילד באמת שלו עוד שבוע אבל אני כבר יודעת שהוא שלו. גם באולטרסאונד, יש לו בדיוק את האף שלו." היא גיחכה ומשכה באפה ואני הסתכלתי עליה. אני אוהב אותך, אלה שלי.
"אני מתגעגעת אליו.." לחשה וחייכתי. "הלוואי שהוא היה כאן," מבטה של סופיה ננעץ בי ואלה הסתובבה. הסתכלה על הוורדים ואז עליי וחייכתי אליה, ציפיתי שהיא תחייך אליי חזרה.
"אלה קלארק-ווסט, סינדרלה שלי, את תסכימי לסלוח לאידיוט שעומד מולך ולתת לו לחבק אותך?" היא נעצה בי מבט והתקרבה אליי. אין סיכוי שזה היה כל-כך קל- היד שלה נחתה על הלחי שלי וגרמה לי לגנוח בכאב. אלוהים... הכוח של הילדה הזאת.
קולטון צחק מאחוריי ורציתי להוריד לו את הראש. "אלה אני בעד גם בעיטה בביצים,"
"בקרוב." אלה אמרה בשיניים חשוקות ומייד לאחר מכן לקחה ממני את זר הפרחים. "אלה-"
"לך תזדיין, ריס! איך יכולת?! אתה בכלל מבין-" היא השתתקה ודמעות מילאו את עיניה, סופיה הרחיקה אותה קצת וחיבקה אותה.
היא התקרבה אליי עוד-פעם שהיא נושכת את שפתיה. "אתה יודע זה אפילו לא זה שבגדת בי, זה העובדה שמבחינך זה בסדר!"
"אני אף פעם לא אמרתי שזה בסדר מבחינתי!" נהמתי והיא הנידה בראשה.
הבנתי, מבחינתה לא באמת נפרדנו. אבל מבחינתי כן. והיא אמרה את זה גם. היא אמרה שאני יכול לשכב עם מישהי אחרת.
"אני שונאת אותך." היא אמרה ובחנתי אותה. "הלוואי ש-" הצמדתי את שפתיה לשלי, זו הייתה התחושה הכי טובה שהרגשתי כל-כך הרבה זמן. נישקתי אותה בתאווה והיא החזירה לי נשיקה.
ניתקתי את שפתינו לבסוף ונשקתי לבטן שלה.
"אני שונאת אותך." היא אמרה בזמן שהסתכלתי על שפתיה. נישקתי אותה פעם נוספת. "חבל, כי אני אוהב אותך."
"ואני שונאת אותך. אתה התנהגת ממש מגעיל, ריס."
"אני מצטער." לחשתי וליטפתי את הלחי שלה, שרטובה מדמעות. "אני לא סולחת."
"אלה-"
"לך מכאן, ברצינות." היא דחפה אותי ממנה וברחה לאיפשהו. בעטתי באחד מארונות המטבח וסופיה הסתכלה עליי בזעם.
"קולטון!" צעקה נשמעה מלמעלה ואלה רצה בחזרה אלינו.
הוא בחן אותה בדאגה.. "קים. דם.. היא, אני חושבת ש-" קולה היה חנוק והיא התחילה לבכות.
הסתכלתי עליה במבט מודאג, לא הייתי בטוח אם היא תרצה שאחבק אותה או לא, אבל החלטתי לעשות את זה.
חיבקתי אותה חזק וכשראיתי שהיא לא מתנגדת גם נשקתי למצחה.
קולטון ירד למטה, בלי קים.
"קולטון.. היא בסדר?" אלה שאלה בשקט, מפוחדת.
"היא מטומטמת, אבל כן." הוא שפשף את לסתו וגיחך.
"היא זייפה את זה?" הוא בהה באלה וגיחך. "אל תדאגי לה," הוא קם והלך לחדר שלה בחזרה ובחנתי אותה וליטפתי את ידה.
היא הסתובבה אליי ובחנתי את העיניים שלה.
הן כל-כך יפות שאפשר לטבוע בהן. "יש לך עיניים יפהפיות, סינדרלה שלי." היא נעצה בי מבט זועם. "כמו הים," ליטפתי את הלחי שלה.
"לך תזדיין, ריס." לחשה. מבטה נעוץ בי. "לכי את תזדייני, אלה. לא, את יודעת מה, בואי נלך להזדיין ביחד."
"אני שונאת אותך." הנהנתי. "אני רוצה לתקן את מה שעשיתי, טוב? אני מבטיח לך-"
"לתקן?!" היא שאלה בזעם שגרם לי להשפיל את מבטי. "לתקן, ריס? אתה בכלל יודע מה עשית?"
"אלה, לא כאן. אני מתחנן." שפתיי התחככו בשלה. "בואי." תפסתי בידה וגררתי אותה למעלית.
נכנסנו לשם. שנינו עמדנו שם בשקט. היא לא אמרה מילה אבל ידעתי שהיא אוהבת אותי מאוד ופשוט כועסת אם היא עושה את זה.
יצאנו מהמעלית בבית של איידן ונכנסנו לאחד החדרים שם.
"אני אוהב אותך," לחשתי לשפתיה. "אלה.. את אשתי ואני אוהב אותך ויצאתי אידיוט." היא בהתה בעיניי והנהנה. "ממש אידיוט," אמרה. "תסתכל על זה." היא הורידה את החולצה ובחנתי את ההצלפות ליטפתי באצבעותיי. עכשיו אני מצטער שרצחתי אותו. הלוואי והייתי יכול להחזיר אותו מהמתים ולהתעלל בו עוד.
"אתה התעלמת ממני שניסיתי-"
"אני אף פעם לא התעלמתי ממך, אלה."
"כן אתה כן." היא אמרה ונאנחה. "ואתה גם שכבת עם האישה הזאת-"
"אני שכבתי עם האישה הזאת כי הסכמנו שנפרדנו, להזכירך. את אמרת לי שאני יכול לעשות את זה."
"לא תכננתי שבאמת תעשה את זה! ואתה גם לא חיכית. אתה עשית את זה שעתיים אחרי."
"לא אני לא. את.. זה פאקינג שקר!" נהמתי והיא התכווצה.
תפסתי אותה והסתכלתי עמוק לתוך עיניה.
"את באמת חושבת שאעשה את זה?! שאני- פאק! מה הבעיה שלך?!"
"הבעיה שלי זה שאתה מניאק ואידיוט!" היא צרחה ודחפה אותי ממנה. טעות, אלה...
תפסתי אותה בחוזקה והשכבתי אותה על המיטה.
עליתי מעלה ונישקתי אותה באגרסיביות, מצצתי את שפתיה המתוקות אל פי והיא נאנחה בקול שקט.
"תפסיק," לחשה וגיחכתי. "לכי תזדייני, אלה. את שייכת לי."
"אז מה?" היא שאלה ונעצה מבט בעיניי. "כי לא זכור לי שהייתי שייכת לך שזיינת את הזונה הזאת." היא אמרה ונשכתי את שפתיה בחוזקה. הוא גנחה בכאב וקמתי ממנה, התכוונתי לצאת אבל אז היא פישקה את רגליה והורידה את ידה מטה לכוס שלה. "אל תיגעי בעצמך." נהמתי והסתכלתי עליה. אני מת לטרוף אותה. "אני אבוא עוד מעט לאכול את הכוס המתוק שלך, סינדרלה." היא נעצה בי מבט והנהנה.

אלה:
♥︎♥︎♥︎

אם הוא חושב שאני אקשיב לו אז ממש לא.
אני בכלל לא מתכוונת להישאר כאן אם הוא נמצא כאן. קים נכנסה לחדר, חיוורת. הסתכלתי עליה. "קימי, מותק, מה קרה?" היא התיישבה על המיטה, לידי וחיבקתי אותה. "מה יפהפייה קטנה?"
"את באמת חושבת שאני יפה?"
"כמובן, קים. את הכי יפה שאני מכירה." נשקתי לראשה. "הלוואי שהייתי יפה כמוך." חייכתי.
"את הכי יפה שיש, קימי. הרבה יותר ממני." היא בלעה את רוקה ושמה עליי את ראשה. "אני לא הייתי סולחת לריס."
"מה היית עושה אם הייתי אני?" היא משכה בכתפיה. "לא יודעת." לחשה וליטפתי את שיערה. "את יכולה להתנשק עם קולטון מולו. הוא יכעס ממש וירגיש מה שאת הרגשת, אבל מבחינך זה לא יהיה כלום וגם מבחינת קולט לא."
"נישקתי אותו בבית-החולים, אני לא אעשה את זה עוד-פעם. קולט בטוח סיפר לו על זה."
"אז תגידי לו שאת סולחת לו." מלמלה. "אבל אני לא."
"בדיוק, את לא. רק תגידי לו, שיחשוב ככה. וכשיגיע הזמן הנכון, תתקפי. תגרמי לו להתחנן שתסלחי לו." חייכתי אליה. "זה רעיון טוב, קטנטונת." היא הנהנה. "אני אלך לחדר שלי, אלה. סליחה שהפחדתי אותך מקודם." חייכתי. "הכל טוב, קימי." היא חיבקה אותי ויצאה.
אני נשכבתי במיטה ומסיבה לא ברורה דמעות זלגו מעיניי.
אני רוצה לסלוח לו. אני רוצה לסלוח לו באמת.
אבל אני פשוט לא מסוגלת.
ניסיתי להירדם שהרגשתי את ריס נשכב לידי. נאנחתי.
"אני מצטער, אלה. אני כל כך מצטער," הסתובבתי וחיבקתי אותו.
"אני סולחת," לחשתי לו. "אבל אני עדיין כועסת. ואני אזכור לך את זה לנצח, ריס. זה חרוט בי. אתה בגדת באמון שלי." הוא נשק למצחי וחייכתי אליו. "אני מצטער. באמת." הנהנתי והצמדתי את שפתינו זו לזו. נישקתי אותו בעדינות. "אני יודעת." לחשתי.
נרדמתי שראשי על חזהו והוא מלטף את שיערי.
עם כמה שאני שונאת להרגיש את זה, אני בטוחה איתו, בידיים שלו.
ואני לא מתכוונת להרוס את זה פעם-נוספת.