אהבה לוהטת || דואט האהבות [2]

פרק 41

ריס:

אלה הצטלמה יחד עם עוד מישהי, אבל מבטי היה ממוקד רק בסינדרלה שלי. היא נראתה כמו נסיכה יפהפייה.
הצילומים נגמרו קצת אחרי חמש ואלה ישר באה אליי ונישקה אותי. "את יפהפייה, בייב." לחשתי לה והעברתי חתיכת שיער אל מאחורי אוזנה. "אלה, אני צריך אותך לעוד חמש דקות. אתה, תצטרף גם." הוא סימן לי והסתכלתי עליו בבלבול.
"קדימה, אין לי את כל היום." הנהנתי ואלה גררה אותי לשם. "תחליף לזה." הוא אמר בזמן שהמלבישה הביאה לי חולצה ומכנס אחרים.
החלפתי לזה ואלה חייכה אליי בעדינות.
"תעמוד מאחוריה." נעמדתי מאחורה ותפסתי את ידיה. ליטפתי את טבעת האירוסין שעל האצבע שלה והיא הסתובבה ונישקה אותי. "אני כל-כך אוהב אותך, אלה שלי." לחשתי ושמתי את ידיי על בטנה. "יופי, תסתכלו אל המצלמה." עשינו מה שהם ביקשו, כך במשך כמעט שעה וחצי. מה שאומר שאנחנו מאחרים למסעדה שהזמנתי לנו ברבע שעה.
החלפנו בגדים וירדנו למטה אל החנייה. "אנחנו מאחרים." אמרתי לה והיא בחנה אותי בבלבול. היא הייתה מעט חיוורת ובחנתי אותה בחזרה שהיא שאלה, "לאן?"
"הזמנתי לנו חדר במסעדה של אית'ן."
"חדר? ומה אתה מתכוון לעשות בחדר הזה?" הסתכלתי אל בטנה ואז בחזרה על שפתיה. "הפנטזיות שלי לא כוללות שולחן במסעדה, סינדרלה שלי." היא נכנסה לרכב ואני אחריה.
"אתה חושב שתוכל לקחת אותי למטווחים מתישהו? אני ממש רוצה ללמוד לירות באקדח."
"אני יכול ללמד אותך איך להפעיל אקדח אחר." קרצתי והיא הסמיקה והרביצה לידי. חייכתי והיא מלמלה משהו על כך שאני אידיוט ומגעיל.
נסעתי לכיוון המסעדה ותוך כדי ליטפתי את ברכה של אלה והדבקתי נשיקות לגב ידה.
"תעצור רגע." אלה אמרה והסתכלתי עליה. "למה יפה שלי?" היא הראתה לי את הטלפון.
האם הדוגמנית אלה ווסט בהיריון?
הסתכלתי עליה ועצרתי. דמעות התמלאו בעיניה. "היי, מה קרה?" שאלתי והושטתי את ידי לנגב את הדמעות מעיניה. "אני אוהב אותך. אל תבכי. הכל בסדר."
"לא... לא רציתי שהם ידעו. אני רציתי ש-"
"אני אוהב אותך. הכל בסדר, סינדרלה."
"אני יודעת אבל- אם הוא לא ממך אני בכלל לא בטוחה שאשמור אותו. אני לא רציתי שאנשים יגלו."
"אני יודע שהוא שלי." הצמדתי את מצחי למצחה. "אתה מאמין. אתה לא יודע, ריס." דמעות מילאו את עיניה והיא התחילה לבכות. "סליחה." לחשה בקושי. שחררתי אותה מהחגורה והרמתי אותה עליי. "איך זה בכלל הגיע אליהם? התמונות אפילו לא הופצו עוד." שפתיה רעדו וחיבקתי אותה. "אלה, למה כל-כך אכפת לך?"
"כי אתה שונא אותי בגלל מה שקרה, ואני שונאת את עצמי גם על זה, אבל-"
"תשתקי, בייב. אני אוהב אותך. אני לא אשנא אותך אף-פעם. מבטיח." הצמדתי את שפתינו ונישקתי אותה בעדינות. היא נישקה אותי בחזרה. "אני אוהב אותך. לא משנה מה. את לא צריכה לשנוא את עצמך, תירגעי." ליטפתי את הלחי שלה.
היא שמה את ראשה על חזי.
היא באמת לא צריכה לשנוא את עצמה על מה שקרה, ואני גם באמת מאמין שהתינוק שבבטן שלה שייך לי, אבל אני לא כל-כך מבין למה היא בוכה. אז אנשים גילו, מה הבעיה בזה?
הושבתי אותה בחזרה על הכיסא ואחזתי בידה. "אני אוהב אותך, סינדרלה. תנשמי. הכל טוב." נסענו למסעדה וכשהגענו היא יצאה החוצה במהירות ונכנסה פנימה. לא הספקתי אפילו לראות לאן היא הלכה. נכנסתי פנימה והמאחרת בחנה אותי ונעמדה. "מר קלארק-"
"לאן אלה הלכה?" שאלתי והיא ליקקה את שפתיה. "בשירותים, אני חושבת." המהמתי והלכתי לשם. "אלה?"
"אל תבוא. אני נראית נורא."
"אלה את נראית בעיניי טוב תמיד."
"אני הקאתי, ריס. גם אם אני לא נראית נורא – ואני כן – אני בטח מריחה נורא." התקרבתי אליה והרמתי אותה עליי. לקחתי אותה לכיור ושטפתי את פניה. "מה יש אלה?"
"כואב לי הראש וגם... גם הבטן," היא הניחה את ראשה על חזי וליטפתי את שיערה. היא התנערה מאחיזתי וחזרה לשירותים. הקיאה לתוכם. אספתי את שיערה בידי והיא בכתה. "ריס-"
"תירגעי." אמרתי. "אני בן-הזוג שלך. אני די בטוח שלהחזיק את השיער שלך שאת מקיאה זה חלק מהתפקיד." הרמתי אותה עליי ושמתי את ידי על מצחה. "את רותחת, אלה. אני חושב שכדאי שנחזור הביתה." היא הנהנה והצמדתי אותה עוד לגופי. התכוונתי לצאת מהמסעדה אבל שמעתי צעקות. "אלה שבי לשתי דקות." לחשתי לה והיא הנהנה. הלכתי ללוקחה שצועקת. "יש בעיה?" שאלתי ובחנתי אותה. "אתה המנהל?"
"כן. זה אני. מה הבעיה, גברתי?" הסתכלתי עליה. "הייתה שיערה במנה שלי."
"למה אתם לא מחליפים לה את המנה?" שאלתי את המלצרית. "היא משקרת, מר קלארק. אני ראיתי אותה תולשת שיערה ו-"
"אני לא מאמינה שאת מאשימה אותי! ילדה חוצפנית." היא התכוונה להרים יד ולסטור לה אבל תפסתי אותה. "גברתי, אני מבקש שתצאי או שאזמין משטרה. אם את לא מתנהגת למלצרית בכבוד ומרימה עליה יד, אל תצפי שנתנהג בכבוד גם."
"אוי אלוהים! תזמינו אמבולנס!" שמעתי צעקה, היא באה מאיפה שאלה נמצאת. מיהרתי לשם והיא שכבה על הרצפה, מעולפת.
"אלה? אלה תפקחי עיניים!" צעקתי וניערתי אותה. "אלה תפקחי עיניים יפה שלי. תסתכלי עליי, סינדרלה." אבל היא לא התעוררה.
תוך כמה דקות האמבולנס הגיעה, היא רק התעלפה מהחום. אבל לעזאזל, אני דואג לה כל-כך... הסיעו אותה לבית חולים ואני יחד איתה. ביקשתי מאחד החיילים להסיע את הרכב שלי לחניית בית החולים כדי כשישחררו אותנו נוכל לנסוע בחזרה הביתה בלי עיכובים.
היא שכבה במיטת בית החולים והסתכלה עליי. "לא הרגשתי טוב כל-כך מאז שהתעוררתי אבל חשבתי שזה סתם... אולי הייתי צריכה להגיד לך."
"הכל בסדר, סינדרלה." נשקתי לגב ידה ואחת האחיות נכנסה. היא החליפה את שקית הנוזלים באינפוזיה והסתכלה על אלה. "את צריכה לשתות יותר, אלה. גם בשבילך וגם בשביל העובר בבטן שלך." היא הנהנה וחייכה. האחות יצאה ואלה סימנה לי לבוא לשכב לידה. עשיתי את זה והיא עצמה את עיניה. "תחבק אותי חזק, טוב?"
"למה נלחצת כל-כך שגילית שגילו על ההיריון?" שאלתי במקום לענות לה. "אני מפחדת שאני אהיה כמו אמא שלי. מה שמזכיר לי, אני צריכה להגיד לאמא שלך שלא תבוא."
"עוד שעה את משוחררת בחזרה הביתה, אל תדאגי, סינדרלה." נשקתי למצחה.

♥︎♥︎♥︎

אחרי שעה באמת היינו בבית.
שכנעתי את האחיות לשחרר אותנו, בגלל שיש לנו רופא בבית – מה שלא היה שקר. אמא שלי אני ואלה יושבים יחד בשולחן ואוכלים ארוחת ערב. למרות שאני לא ממש אוכל. העובדה שאמא שלי כאן מורידה לי מהתיאבון.
אלה אוחזת בידי חזק. "ריס, אני באמת מאוד מצטערת."
"על מה? על שהגעתי למיון מרוב שדיממתי?! על זה שלא היית שם! שהעדפת להישאר בבית או לא יודעת איפה ולבלות במקום לדאוג לבן שלך? על זה שהרבצת לי עד שאיבדתי את הכרה? שסגרת אותי בקומת סגורים כהתעללות?! שניסיתי לאנוס אותי!" קולי נשבר ואלה חיבקה אותי. "צאי מכאן."
"ריס, בבקשה. אני-"
"אני לא רוצה לעשות שום דבר שאתחרט עליו! לכי מכאן!" היא הנהנה עם דמעות בעיניה וקמה. לפני שהיא הלכה הסתובבתי והוצאתי את האקדח שלי. יריתי ברגלה ואחד החיילים בחן אותי. "תוריד אותה למטה." נהמתי ואלה הסתכלה עליי. "מה אתה עושה?"
"אני לא מאמין למילה שיוצאת לה מהפה. אני רק... אדובב אותה, סינדרלה." נישקתי את שפתיה.
הטלפון של אלה צלצל. שיחת ווידאו מקים.
היא ענתה. "את בהיריון ולא אמרת לי?!"
"קים אני- פשוט..."
"זה דם מאחוריך? מה קרה?" בחנתי אותה ואלה הסתכלה אחורה. "יריתי באמא שלי." אמרתי ואלה שמה את ראשה על כתפי. "היא בחיים?"
"לא לעוד הרבה זמן." לחשתי והעברתי את ידי בשיערי.
לא לעוד הרבה זמן.

———
יפות שלי, אני מזכירה שאני כאן בשבילכן תמיד וכל הבנות שלחוצות ורוצות לדבר מוזמנת לכתוב לי תמיד!!🙏🏻💗