אהבה לוהטת || דואט האהבות [2]

פרק 49

ריס:

השעה הייתה כמעט אחת-עשרה בבוקר ואלה לא הייתה בחדר שלה.
ידעתי את זה כי נשארתי ער כל הלילה מפחד שהיא תתעורר מסיוט ותעשה דברים שתתחרט עליהם אחר-כך.
התגעגעתי אליה. לעזאזל, להרגיש את השפתיים שלה אתמול היה הדבר הכי מענג שעשיתי הרבה זמן.
לא עשיתי שום דבר עם נינה. ביקשתי ממנה לשתף איתי פעולה כי רציתי לראות את התגובה שלה.
אבל בבוקר ראיתי שברייס שלח לה הודעה... הרגשתי נורא ושנאתי להיות קרוב למישהי אחרת. אם היא וברייס יחד למה היא מגיבה ככה? גם היום, שהסרטון המחורבן הזה נשלח... הוא היה מזויף, רובו. זיינתי מישהי – נכון. אבל לעולם לא הייתי קוראת לאלה זונה ובטח שלא.
לעולם לא הייתי עושה את זה.
יריתי למטרה ואית'ן בחן אותי. זו הייתה ירייה טובה אבל הייתי מסוגל להרבה יותר.
"אני לא מקשיב לזין שקולטון אומר." אמרתי ויריתי עוד-פעם. "הוא ואלה חברים קרובים. לפעמים יותר קרובים מאשר שאני איתו. אני לא יודע מה היא אמרה לו או לא אמרה. תורך."
"אני לא מבין אותך. כולם אומרים לך שזה לא ככה. שהיא לא בגדה והיא אוהבת אותך. קולטון אמר שהיא במצב נורא בגללך! היא לא עשתה את זה ריס. היא נאמנה. היא אוהבת אותך!"
"למה שאאמין לה? היא בגדה בי. זה מוכח. מה היא רוצה? להתנהג כמו ילדה קטנה? שאלטף את הלחי שלה ואגיד לה איזה ילדה טובה היא? כי זה לא יקרה. רק עכשיו ברייס שלח לה הודעה."
"והיא ענתה?" משכתי בכתפיי. "אולי כן, אולי לא. לא באמת אכפת לי. אם היא רוצה להזדיין איתו..." הוא הניד בראשו בחוסר אמון וירה למרכז המטרה פעמיים. פגע בדיוק. "תורך." לחש בעצבנות.
"אם זה לא ברור, ריס. היא אוהבת אותך. אתה יכול לשאול כל-אחד. כולם יודעים את זה."
"אז למה היא נישקה אותו?"
"מייסון לא אמר לך?" הוא שאל וכיווץ את מצחו. "מייסון אומר הרבה דברים. אני לא מקשיב." יריתי לעבר המטרה ופספסתי. נהמתי בזעם והסתכלתי עליו. "מה הוא לא אמר?"
"שברייס נישק אותה בכוח?"
"הוא נישק אותה בכוח?"
"כן. היא ישר העיפה אותו ממנה. ואני בטוח שמייסון אמר לך את זה אתה פשוט אידיוט שלא מקשיב." שפשפתי את לסתי. "אני... אני הולך רגע למפקדה." מלמלתי בשקט והוא הנהן והסתכל עליי הולך.
שהגעתי עברתי על כל הדברים שהוכיחו את כך שאלה בוגדת.
שום-דבר לא היה מזויף. דפקתי את ידי בשולחן וניית'ן נכנס פנימה. "הכל בסדר, ריס?"
"לא. פאק!" נהמתי והתקשרתי אל אלה. היא ענתה לי לאחר כמה צלצולים. "מה אתה רוצה?"
"יכול להיות שמישהו פרץ לך לטלפון?" היא מלמלה משהו לא ברור. "יכול להיות. אני לא יודעת."
"את בטוחה, סינדרלה?" שאלתי. "אני לא יודעת ריס. התקשרת בגלל זה?"
"ההודעות מברייס?"
"אני לא מקבלת הודעות מברייס. הן פשוט שם. אף-פעם לא ראיתי שהוא שלח הודעות." המהמתי ובמשך שניות ארוכות הייתה שתיקה. "אני אוהב אותך." לחשתי. ליבי התכווץ ששמעתי את המשיכה שלה באף. "לך תזדיין, ריס." אמרה וניתקה.
ניית'ן חייך אליי. "ידעתי שאתה אוהב אותה. היא אוהבת אותך גם, אבל כועסת עליך ברמה נוראית." גלגלתי עיניים והתקשרתי ללאונרדו.
הסברתי לו מה קרה ודיברנו על מנת לנסות להבין מה זה במשך שעה, כמעט שעתיים.
לא הבנתי כלום ממה שלאונרדו הסביר לי חוץ מזה שהיא לא קיבלה את ההודעות או ענתה להם כך שאני פשוט אידיוט מחורבן שהרחיק אותה.
קראתי לה בוגדת, פאק... אני שכבתי עם מישהי אחרת ופגעתי בה. אית'ן נכנס למפקדה יחד עם כמה חיילים כי יש בערב עסקת נשק גדולה וכמובן לא חוקית שמתוכננת.
הוא הסתכל עליי. הם סיכמו דברים, אבל לא הייתי מרוכז.
אם מה שלאונרדו סיפר לי היה נכון אני כל-כך דפוק. העברתי את ידי בשיערי. "אני יוצא לעשן." אית'ן נעץ בי מבט והנהן בהבנה.
יצאתי החוצה לכיוון הבריכה, שם מיה הייתה. הסתכלתי עליה והיא הסתכלה עליי ויצאה החוצה. הדלקתי סיגריה והיא התיישבה לידי. "מה קרה? אתה נראה נורא."
"אלה לא בגדה." היא חייכה חיוך רחב והתחילה לצחוק. "אמרנו לך! אתה כזה אידיוט אלוהים!" הידקתי את לסתי והעברתי את ידי בשיערי. "תרד על הברכיים ותתחנן אליה. היא לא תסלח לך בכזאת קלות. יצאת בן-זונה." הסתכלתי עליה והרגשתי את עיניי שורפות מהדמעות שאני מחזיק. יכול להיות שאני אאבד את אהבת חיי בגלל טעות טיפשית. שאפתי מהסיגריה והיא הסתכלה עליי. "היא אוהבת אותך." היא לחשה וקמה. חזרה לבריכה. נשפתי את העשן וליקקתי את שפתיי. התקשרתי לאלה פעם-נוספת. "מה עכשיו ריס? למה התקשרת?"
"התקשרתי בשביל לשמוע אותך. להגיד לך שאני אוהב אותך."
"אני שונאת אותך. אל תתקשר אליי יותר."
"אלה אני רוצה לדעת שהכל בסדר איתך ועם הבן שלי?"
"אז עכשיו הוא כן הבן שלך? מעניין. חשבתי שאני בוגדת." הידקתי אתה לסתי. "אלה אני-"
"אני לא רוצה לדבר איתך." היא ניתקה. נהמתי ומיה נעצה בי מבט מהבריכה. "נראה לך שהיא תסלח לך בכזאת קלות?" היא צחקה. "לעולם לא."
"אני לא יודע מה לעשות, מיה." לחשתי והיא הנהנה. "אתה מכיר את אלה טוב יותר מכל אחד, תחשוב." הנהנתי וקמתי משם.
נכנסתי פנימה וירדתי מטה, אל התאים.
פרקתי שם עצבים. הרבה עצבים ובדיוק שעליתי למעלה והלכתי לכיוון המקלחת אמא שלי שלחה לי הודעה שהיא רוצה לדבר.
נאנחתי ונכנסתי למקלחת לאחר שעניתי לה שבסדר ואיפה.
יצאתי שמגבת עטופה סביב מותני ואית'ן יושב על הכורסא בקצה החדר ומעשן. "צא מהחדר, אית'ן." הוא נשף סיגריה והסתכל עליי. "אמא שלך מחכה לך למטה."
"יופי. מה אתה רוצה? לך תזיין את מיה או משהו." הורדתי את המגבת והתלבשתי. "תהיה מוכן מחר בשבע וחצי כי יש לך טיסה בשמונה לשיקגו." הסתכלתי עליו בבלבול. "אתה רוצה שאלה תסלח לך או לא?"
"כן, אלוהים כן."
"אז מחר בשבע וחצי תהיה מוכן." הוא כיבה את הסיגריה בידו וזרק אותה לפח.
ירדנו למטה ובחנתי את אמא שלי. היה לה פנס סביב העין. "מי עשה לך את זה, אמא?"
"זה לא משנה, ריס. רציתי לבדוק מה קורה איתך. מה עם אלה? איפה היא באמת?"
"אמא מי עשה לך את זה?!" התעצבנתי. "אף-אחד."
"חזרת להשתמש בסמים?"
"ריס, אני-"
"אמא תקשיבי לי, ולעזאזל, תקשיבי לי טוב! אם את רוצה קשר איתי, עם אשתי והבן שלנו, תתרחקי מהזין הזה! אני ברור?!" היא שתקה. "אני ברור, אמא?!"
"כן. אני מצטערת." חיבקתי אותה אליי.
שנאתי את אמא שלי רוב הזמן, אבל מאז ששחרתי אותה מהתאים למטה שמרנו על קשר. ואני יודע שהיא משתדלת, מאוד. מנסה לפצות על כל מה שהיא עשתה. היא אפילו הלכה עם אלה מתישהו לאחת מהבדיקות שהיו לה.
שאלה חזרה היא סיפרה לי כמה היא שמחה ואיך היא התרגשה ששמעה את הדופק שלו.
"איפה אלה?" היא שאלה. "אלה ואני רבנו. היא בשיקגו כרגע. מחר אני טס לשם גם."
"היא אוהבת אותך. ואתה אוהב אותה, אני יודעת את זה."
"אני אוהב אותה הכי בעולם. אני טס לשם במטרה אחת – שהיא תסלח לי."

——

שבוע טוב יפות שלי🤍🙌🏼

למי שלא עוקבת באינסטגרם סיימתי לכתוב את הספר רשמית!💘
נשארו לכן עוד 8 פרקים ולאחר מכן עוברים לספר של ניקול.
אם יש לכן שאלות על הספרים הקודמים / הבאים אתן מוזמנות לכתוב לי🙏🏻🥹