אהבה לוהטת || דואט האהבות [2]

פרק 47

אלה:

"עזוב אותי!" צרחתי, אבל החייל הצמיד אותי בחוזקה אל הקיר ונחבטתי בראשי. "אני מת להכאיב לך, אלה. להכאיב לך כל-כך." דמעות מילאו את עיניי ונשכתי את שפתיי.
נעצתי בו מבט שהוא סרק את גופי. "מת לזיין את הגוף הקטן והסקסי מאוד שלך." הוא נשך את שפתיו ואז הלך והסתובב שאית'ן התקרב אליי. "אלה? הכל בסדר?" החייל סימן לי להיות בשקט והנהנתי. אני אגיד רק לריס. אני סומכת רק על ריס - על-אף שלא דיברנו כבר כמעט שבועיים. "בטוח?" הוא שאל והנהנתי. הוא הידק את לסתו והנהן. החבטה שקיבלתי מהקיר עדיין כואבת לי כל-כך. הוא משך אותי לחיבוק והדמעות בעיניי הרטיבו את חולצתו. "הוא כועס, אלה. הוא חושב שבגדת בו. אבל כשהוא יתאפס על עצמו ויבין שזה לא נכון-"
"מר אוונס?"
"כן?"
"מר קלארק כאן?" הוא הנהן. "למה את צריכה אותו?"
"אני צריכה לדבר איתו על משהו. הוא ביקש שאבוא." הוא יזיין אותה? זאת אומרת, נפרדנו, נכון. אבל עבר פחות משבועיים. אני לא מעזה להתקרב לגבר אחר בצורה מינית, בבקשה שהוא גם לא. שהוא עדיין אוהב אותי ורוצה רק אותי. משכתי באפי ואית'ן בחן אותה. "הוא עסוק. אגיד לו שחיפשת אותו."
"אבל הוא זה שאמר לי לבוא... אתה בטוח ש-"
"שמעת מה אמרתי, נינה." הו, אני שונאת אותה. היא הלכה ואית'ן שחרר אותי והסתכל בעיניי. "אני במפקדה אם את צריכה משהו, בסדר?"
"אתה יכול רק להגיד לו שאני אוהבת אותו ממש. בבקשה?"
"כן. אני אמסור לו, אל." הוא נשק למצחי. "אה, ואני יוצאת עוד-מעט עם חברה, אז רק שתדעו. מייסון וניית'ן באים איתי." הוא הנהן והלך בזמן שאני עליתי והתחלתי להתארגן. מיה נכנסה לחדר שלי. "את וריס עוד לא דיברתם?"
"לא. הוא מניאק ואני שונאת את זה שהוא לא מאמין לי אבל אני אוהבת אותו, מיה. והוא אידיוט שהוא לא סומך עליי."
"לפעמים אני רוצה להרביץ לו. את אוהבת אותו בטירוף והוא יודע את זה! אתם נשואים, איך הוא יכול לזרוק את זה לפח?"
"את היית ממשיכה לצאת עם אית' אם הוא היה בוגד בך עם מישהי אחרת?"
"אבל... אבל זה שונה, אלה. את לא בגדת בריס. הוא רק חושב ככה."
"כי יש הוכחות. יש דברים שקרו. יש לו סיבות לאמין שבגדתי בו. את צודקת, לא בגדתי בו וגם לעולם לא הייתי עושה את זה. אני אוהבת אותו. אבל אל הייתי במקומו, גם אני לא הייתי מאמינה לעצמי." הורדתי את הבגדים שלי והלכתי לחדר הארונות להוציא שמלה ארוכה וצמודה בצבע שחור.
לבשתי אותה ואלה נאנחה. "לאן את הולכת?"
"עם חברה. רוצה לבוא?"
"לא. תודה." היא מלמלה. סירקתי את שיערי והדלת נפתחה. החייל ממקודם עמד שם. התכווצתי. פחדתי שירביץ לי. ש...יכאיב לי. אני רוצה את ריס, שיגן עליי. כל-כך קשה לי בלעדיו, אני מתגעגעת אליו בטירוף, ולמרות שאנחנו גרים יחד באותו הבית, והוא בחדר שצמוד אליי, אני לא יודעת אם הוא מרגיש כך גם. אלה בחנה אותי בחדש וחייכתי אליה חצי חיוך.
"גברת אוונס, הקאפו קורא לך." היא הנהנה וחייכה אליי. "תהני עם החברה." אמרה ויצאה החוצה.
החייל התקרב אליי והתרחקתי. "את יפהפייה עם השמלה הזאת, אלה." לחש והתקרב אליי עוד. "תתרחק ממני, אידיוט." הוא הרים את ידו וסטר ללחי שלי. "אידיוט?! אידיוט אלה! תירגעי. מייד."
"אני לא חייבת לך כלום." הוא נהם וריתק אותי לקיר. "אני ארצח אותך."
"תנסה. זה לא שיש לי ממש מה להפסיד עכשיו." הוא עטף את ידו סביב צווארי וחנק אותי.
רק כשכמעט התעלפתי הוא שחרר ונחתי לרצפה עם דמעות בעיניי. "למה אתה עושה את זה?"
"אני נהנה לראות אותך סובלת."
"אתה אפילו לא מכיר אותי." הוא הטה את ראשה וחייך חיוך אכזר. בלעתי את רוקי. "זה שאת לא מכירה אותי לא אומר שאני לא מכיר אותך אלה." הוא יצא מהחדר שלי וניית'ן נכנס פנימה. "מה הבן-זונה הזה עשה כאן?" שאל והנדתי בראשי. "זה לא- לא משנה." לחשתי.
"את מוזמנת לצאת?"
"עוד שתי דקות, בסדר?"
"כן." אמר ובחן אותי. "הוא עשה לך משהו? למה בכית?" הוא הושיט את ידו לנגב דמעה שזלגה על הלחי שלי. "אם את לא רוצה להגיד לי, תגידי לריס לפחות."
"ניית'ן, אני בסדר. תן לי שתי-דקות. אתם יכולים לחכות לי כבר בחדר." הוא הנהן ויצא מהחדר.
בהיתי במראה ובחנתי את סימניי החניקה על גרוני והתפללתי בשקט, עמוק בתוכי שניית'ן לא שם לב. שמתי על הצוואר מייקאפ, הסתרתי את הסימנים וירדתי למטה. נתקעתי בריס והוא הסתכל עליי. "לאן את הולכת?"
"עם חברה." לחשתי והוא הנהן. "תהני."
"תודה, ריס." הוא הסתכל עליי בדאגה והמשיך ללכת. נאנחתי וירדתי למטה. נכנסתי לרכב שמייסון וניית'ן נמצאים בו והם התחילו לנסוע.

ריס:
♥︎♥︎♥︎

מיה נכנסה למפקדה ואית'ן ואני בחנו אותה. היא נעצה בי מבט זועם ואז חייכה אל אית'ן. היא התקרבה אליו והוא משך אותה אליו. נישק אותה על שפתיה ואז על בטנה.
"הכל בסדר מיה?" היא הנידה בראשה והוא בחן אותה בדאגה. "מה קרה נסיכה שלי?"
"אני חושבת שאחד מהחיילים פוגע באלה." הידקתי את לסתי ואית'ן הסתכל עליה. בחן אותה. "את בטוחה, נסיכה? אני לא חושב שמישהו היה מעז לפגוע באלה שאנחנו כאן, למה היא לא אמרה לנו?"
"אני לא בטוחה, זאת אומרת, לא ראיתי אותו עושה את זה אבל כשהוא נכנס לחדר היא התכווצה. ואני יצאתי כי הוא אמר לי שקראת לי?"
"לא קראתי לך..." מלמל והסתכל עליי. "תבדוק את זה, ריס." הנהנתי ונכנסתי למצלמות שבחדר שלה. זה הופיע על המסך הגדול.
אלה בכתה בחדר שלה וניית'ן ניגב דמעה מעיניה. "תעביר אחורה." פרק ועשיתי את זה מייד.
הרגשתי זעם ממלא אותי שראיתי אותו סוטר ללחי שלה ומשאיר סימן אדום.
"אני ארצח אותך." לחש והרגשתי את עיניי מחשיכות, דמי בעבע והרצון לרצוח אותו התעצם משנייה לשנייה. רגע לרגע.
"תנסה. זה לא שיש לי ממש מה להפסיד עכשיו." הוא עטף את ידו סביב צווארה של אלה וחנק אותה.
רק כשהיא כמעט התעלפה הוא שחרר והיא נפלה על הרצפה.
"למה אתה עושה את זה?"
"אני נהנה לראות אותך סובלת."
"אתה אפילו לא מכיר אותי." הוא הטה את ראשו וחייך חיוך אכזר. בלעתי את רוקי. "זה שאת לא מכירה אותי לא אומר שאני לא מכיר אותך אלה." הוא יצא מהחדר שלה וניית'ן נכנס פנימה.
כיביתי את זה ויצאתי החוצה. אלה נתקעה בי והסתכלתי עליה. היא לא מתכוונת לספר לי כלום, נכון?
"לאן את הולכת?"
"עם חברה." לחשה והנהנתי. "תהני." הרצון להצמיד את שפתינו ולנשק אותה... לעזאזל, היא בגדה בך. תפסיק. היא לא אוהבת אותך כבר.
"תודה, ריס." אמרה, קולה שקט. הסתכלתי עליה בדאגה והמשכתי ללכת. היא לא אוהבת אותך. היא לא שלך יותר. אתה לא יכול לנשק אותך.
עליתי למעלה וחיפשתי את החייל הזה. שמצאתי אותו דמי התחמם עוד פעם והדבר היחיד שעבר בראשי היה – אני רוצה את הדם. הדם שלו.
ליבי פעם מהר וחזק ותפסתי אותה. "חתיכת בן של זונה." התנפלתי עליו במכות. אני חושב שהכיתי אותו כל-כך הרבה שבשלב כלשהו הוא איבד הכרה, אבל כבר לא ידעתי כי הדבר היחיד שהרגשתי זה את אית'ן מחזיק אותי חזק, צמוד אליו ולא מאפשר לי לזוז בזמן שמורידים את הבן-זונה לתאים למטה.
"ריס תירגע."
"אני אהרוג אותו! אני אזיין אותו במכות!"
"ריס תפסיק!" אית'ן צעק עליי. זועם. הפסקתי והשתקתי. העברתי את ידי בשיערי והכיתי את הקיר לידי. "אית'ן הוא הכה את האישה שלי!" 
"אני יודע ובדיוק בגלל זה אני עוצר אותך. אתה באמת מתכנן לעשות את זה? להרוג אותו ככה? בלי שתתעלל בו ותגרום לו להגיד למה עשה את זה?"
"אתה צודק." אבל אני לא. ואני מזכיר לעצמי פעם-נוספת שאלה היא כבר לא האישה שלי. 
הטלפון שלי רטט. תמונות עכשויות של אלה שהופצו ברשת. בלעתי את רוקי ופתחתי אותם. היא מסתכל בעיניו של ברייס והם נראים קרובים כל-כך, כאילו הם עומדים להתנשק. זרקתי את הטלפון לצד השני של החדר. 
"היא אוהבת אותך, זה פפראצי. לא המציאות. הם מעוותים דברים."
"אני יודע, אית'ן. אני... אני יוצא לריצה." וככה היה, יצאתי לריצה, על מנת לנקות את הראש, אבל זה לא עובד כל-כך כי כשהגעתי לנחל והתיישבתי שם, הדבר היחיד שעבר לי בראש זו אלה.
אם הראש שלי היה ריק ממחשבות - וגם כשהוא היה מלא בהם, לעזאזל - אלה תמיד הייתה באדום בוהק ענקי ומנצנץ במרכז. כי זו הייתה אלה. הסינדרלה שלי.

——
שבת שלום יפות שלי💘