אהבה לוהטת || דואט האהבות [2]

פרק 40

אלה:

ריס נכנס להתקלח ואני התקשרתי לקולטון.
יכול להיות שפחדתי מהתגובה שלו. אני יודעת שאמא שלו אכזרית, אני יודעת המון דברים שעשו לו. כמה שהתעללו בו, אבל מהרגע שהיא הלכה הוא השתגע. הוא רצח שני חיילים והציב עליי שלושה אחרים שישמרו עליי.
שתיים נוספים סרקו את החדר שלנו באופן יסודי, בודקים שאין שם מצלמות או מיקרופונים שהיא השתילה בחדר על מנת לעקוב אחרינו. הוא לא דיבר איתי או הקשיב לי.
"היי, הכל בסדר, אלה?"
"כן... אני- אמא של ריס חיה. היא זייפה את המוות שלה בזמן שהיא הייתה בכלא. היא כנראה שוחררה והיא הופיעה כאן. ריס קצת איבד את זה. הוא לא מוכן לדבר או להקשיב לי וחשבתי שאולי... אולי איתך הוא ידבר. אתה תוכל לעשות את זה בשבילי?"
"כן, כמובן. את בסדר? הוא לא פגע בך או משהו נכון?"
"לא. ברור שלא. אני בסדר. נדבר אחר-כך. ממש תודה, קולט."
"רגע. אלה." הוא אמר רגע לפני שניתקתי. "אם את מרגישה מאוימת, תתרחקי ממנו ותתקשרי אליי. אני אהרוג אותך, אני נשבע."
"אל תדאג, קולטון. הכל בסדר. אבל תודה."
"בסדר, אלה. אני אדבר איתו. ביי." הוא ניתק ואני ירדתי למטה ששלושת החיילים המזדיינים עוקבים אחריי.
"אני הולכת לריס, תפסיקו לעקוב אחרי כמו איזה פדופילים סוטים." נהמתי ונכנסתי לחדר המקלחת, שם ריס נמצא.
הוא הסתכל עליי בעיניו, אפלות וזועמות – מפחידות. "אני- ריס-"
"הכל בסדר. אני פשוט- אלוהים, אני לא מבין מאיפה היא צצה! למה עכשיו! למה היא שיקרה לגבי המוות שלה?"
"אני נכנסת, בסדר?"
"לא. אני צריך זמן לבד, סינדרלה. אני מצטער."
"הכל בסדר. אני- אני אצא." יצאתי החוצה והסתכלתי על השומרים והתחלתי ללכת. לא ידעתי לאן למען האמת גם לא הייתה לי מטרה מסוימת, אז פשוט הלכתי בכל הבית, ומחוץ לו, עד שלבסוף הגעתי לנהר שבכלל לא ידעתי שנמצא כאן, אולי מפני שאני קצת מפחדת מהסוסים שנמצאים כמה מטרים מכאן. בהיתי בנהר, זה... אלוהים, כל-כך יפה כאן. הרגשתי מישהו נוגע בכתפי ונבהלתי ונפלתי לתוכו. ריס התחיל לצחוק ורכן לנשק אותי. "אידיוט! אתה ממש-ממש הבהלת אותי!"
"גם אני אוהב אותך." לחש והוריד חולצה והמכנס. בהיתי בו ונשכתי את שפתיי. הוא נכנס למים. "אתה הרגע התקלחת."
"אז אני אתקלח עוד פעם." לחש ונישק אותי. כרכתי את רגליי סביב מותנו. "ידעת שיש כאן נהר?"
"כן. אני מכיר את הבית הזה כמו כף היד שלי. למען האמת..." הוא התרחק ממני קצת ולקח את הג'ינס שלו קרוב יותר לעברו והוציא משם קופסא קטנה. הסתכלתי עליו והוא פתח אותה. הייתה בפנים טבעת, יפהפייה ובלעתי את רוקי. "אתה... אתה מנסה להציע לי נישואים?"
"אם כן? מה תעני?" דמעות מילאו את עיניי וחיבקתי אותה בחוזקה. "כן. אלוהים, אני-" הוא חיבק אותי ונאנח. "אבל אלה?"
"כן?" שאלתי והסתכלתי בעיניו. "אני- אני רוצה שקודם נהיה בטוחים שהילד שלי."
"ואם הוא לא?" שאלתי וקולי נשבר. "אני לא יודע, אלה." קולו היה שקט. יצאתי החוצה, שפתיי רעדו ושיני נקשו מהקור. "אלה, חכי."
"לא רוצה! אתה לא מבין שלא באמת רציתי את זה?! לא הבנת ש-" הוא תפס את פניי בין ידיו וניסה לנשק אותי. אבל דחפתי אותו ממני. "אתה תופס ממני כבוגדת! אני לא בגדתי. לא בגדתי." צרחתי בדמעות ורצתי לחדר שלנו. טרקתי את הדלת ונעלתי אותה והעברתי את ידי בשיערי.
נכנסתי למקלחת והתקלחתי, שיצאתי שמעתי דפיקות חזקות על הדלת. "אלה תפתחי עכשיו!" ריס צעק. "לא." נהמתי והוא התעצבן. "אלה."
"די כבר, ריס. אני לא מסוגלת לראות אותך, בסדר? אני-"
"אלוהים, תשתקי כבר. אני אוהב אותך, טוב?!"
"לא! לך מכאן. אם אתה אוהב אותי, ריס, לך מכאן." לאחר מכן הכל השתתק, הרעשים מחוץ לחדר הפסיקו ודמעה זלגה במורד פניי. נשכבתי על המיטה ועצמתי את עיניי. התעוררתי רק בבוקר שלמחרת. כל גופי כאב ונאנחתי.
שנאתי לריב עם ריס. אבל אני לא רציתי לבגוד בו. אני באמת הייתי שיכורה, אני בקושי זוכרת משהו מאותו הערב. אני לא זוכרת כלום עד הבוקר.
אני חשבתי שזה ריס. אני יודעת שחשבתי שזה ריס, כי אני אוהבת את ריס. יותר מכל אחד בעולם הזה, לעולם לא הייתי בוגדת בו.
התארגנתי ויצאתי מהחדר, שם ריס שכב, או יותר נכון ישב. הוא ישן ונראה כל-כך רגוע. התכופפתי והתיישבתי לידו.
שתקתי, חיכיתי שהוא יתעורר תוך כדי שבהיתי בו. אהבתי את ריס, יותר מכל אחד, אבל לפעמים זה לא מרגיש שהוא סומך עליי מספיק.
זוגיות זו לא רק אהבה, צריך גם לסמוך אחד על השני. והוא לא סומך עליי מספיק בשביל שהזוגיות הזאת תעבוד. לא כמו פעם, בכל מקרה.
הוא זז מעט ונישקתי את הלחי שלו ואז ירדתי למטה.
הכנתי לי אוכל לאכול והלכתי למפקדה, שהגברים כאן הם לא מרשים לי להיות כאן בפנים לבד, אבל לא אכפת לי.
התחלתי לבחון את המקום ושמתי לב שהמחשב של ריס פתוח על הוואטספ שלו.

לסינדרלה שלי: אני אוהב אותך, יפה שלי. בבקשה תעני לי.

בבקשה תעני לי, אלה. אני מצטער ממש.

אלה את אהבת חיי, אל תעלמי לי ככה.

אלה, נו בחייך. את מתנהגת כמו ילדה קטנה. אני התנצלתי, אני אוהב אותך ממש. אני לא חושב שאני אשרוד בלעדייך, אני מתחנן.

בלעתי את רוקי והרמתי את ראשי לדלת. ריס עמד שם.
"הטלפון שלי נעלם, אז- זאת אומרת, סליחה שלא- שלא עניתי להודעות שלך." הוא הנהן פעם אחת. "אני... אני יוצאת לאימון, זה בסדר?"
"כן. אני רק אגיד לשומרים שהצבתי לך."
"אה, בסדר. תודה." קמתי והתכוונתי ללכת משם, אבל הוא תפס בידי ונישק אותי. "תתרחק ממני, ריס." נהמתי בזעם.
"אלה."
"די כבר אידיוט אחד. אני שונאת אותך." הוא ריתק אותי את הקיר והצמיד את שפתינו. "אני אוהב אותך." לחש בקול צרוד ומלא תשוקה. "אני לא אוהבת אותך גם. אתה מניאק ואידיוט."
"אז אל תאהבי אותי גם כי אני מניאק ואידיוט אבל רק... תעשי כאילו, בסדר?"
"לא! אני יוצאת לאימון." דחפתי אותו ממני ויצאתי לחדר הכושר שיש כאן. עשיתי אימון של כמעט שעתיים, בעיקר כי רציתי להתחמק מריס. כשחזרתי הוא ישב בשולחן חדר האוכל.
"סינדרלה בואי לכאן." הוא אמר בלי להסתכל אליי אפילו, למען האמת, בדיוק ההפך. גבו היה אליי. התיישבתי מולו ושתקתי שבחנתי אותו.
עדיין לא הבנתי איך הוא ידע שאני כאן. "הריח שלך." הוא לחש ובחן אותי. "אני יודע מתי את בחדר או לא לפי הריח שלך. ריח טוב שיש רק לך."
"תודה, נראה לי..." מלמלתי ואחת מהעובדות שמה צלחת מאפים גדולה על השולחן והביאה לי ולו קפה. "אני לא שותה קפה." אמרתי ונעצתי בו מבט. "אתה יודע את זה."
"כנראה ששכחתי מי את באמת." לחש והזדקף בכיסאו. "את יודעת, אני מניאק ואידיוט... לא כמוך. כל-כך תמימה ורגועה."
"אני לא- לא-"
"אני אולי התנהגתי כלפייך כאילו את בוגדת, אבל את- את מתנהגת כמו ילדה קטנה ומטומטמת! לא משנה כמה פעמים ניסיתי לשנות את זה, לא משנה כמה פעמים הצטערתי על איך שהתנהגתי את ממשיכה. אני ישנתי מחוץ לחדר שלנו. החדר שלנו! והכל רק בגלל שקצת כעסת עליי. אני כתבתי לך מיליון הודעות ואפילו לא ענית ומהבוקר את רק מנסה להתחמק ממני. תפסיקי, בבקשה! אני רק-"
"אתה צודק. אבל מה אתה מצפה? שתתנהג אליי מגעיל ותחשוב שאני בוגדת בך למרות שאני לא ואני אסלח לך בכזאת קלות? אתה הצעת לי נישואים ומייד לאחר-מכן דיברת על ההיריון שלי ומה אם... אז תפסיק לחשוב על מה אם ותחשוב על מה עכשיו."
"ומה אם הוא באמת לא שלי?" קמתי מהשולחן והלכתי לעברו. "אני מאמינה שהוא שלך. זו בחירה שלך אם להאמין בזה או לא." אמרתי. לקחתי מאפה והלכתי אל החדר שלי. התחלתי להתארגן, כי יש לי יום צילום היום לקמפיין שאני משתתפת בו, אבל באמצע ריס נכנס לחדר. "אני מאמין שהוא שלי גם." לחש ונישק אותי. חייכתי אליו. והוא המשיך ונישק את צווארי. "אני צריכה לצאת, יש לי צילומים לקמפיין. אני אמורה לחזור בחמש אחר הצהריים, בערך. אני אגיד לך אם יהיו עיכובים." נישקתי אותו שוב והוא נאנח. "אולי אני אבוא איתך?"
"אתה יכול לבוא... פשוט חשבתי שיש לך עבודה."
"שום דבר שאני לא יכול לטפל בו אחר-כך." הנהנתי והוא התארגן גם. יצאנו ונסענו יחד.
הנסיעה עברה שקטה יחסית, ושמחתי על זה כי פחדתי שאם נפתח את הסיפור עוד פעם הוא יכעס עליי.
כשהגענו היה שם פפארצי. ריס הצמיד את גופי אליו ונישק את ראשי. "אני אוהב אותך." לחש לי.