אהבה לוהטת || דואט האהבות [2]

פרק 5

ריס:

שתיתי מהבירה ובחנתי את אלה וקולטון משחקים בפלייסטיישן. קולטון לחץ על השלט שלה וגרם לה לסטות מהמסלול. "אידיוט! אני כמעט ניצחתי." הוא גיחך והעביר את ידו בשיערו.
היא לא הבינה שבגלל שהוא לא מנצח והיא כמעט כן הוא עשה את זה? "אם אני לא מנצח, אף אחד לא מנצח, גברת אלה." היא הזעיפה את מבטה וקמה לכבות את הפלייסטיישן. "אם אני לא משחקת אז אף אחד לא משחק, אדון קולטון." הוא נעץ בה מבט והיא התיישבה עליו ורכנה לאוזני. היא לחשה לו משהו והוא הנהן. "תודה," היא אמרה וירדה ממנו. לגמתי עוד מהבירה ונאנחתי שהיא הלכה לכיווני. הזיזה את אגנה בקצב מושלם. אהבתי את זה. זה הדליק אותי בטירוף. הירכיים שלה זזו, היא מושלמת.
קולטון יצא מהחדר והיא התיישבה על ברכיה מולי וליקקה את שפתיה התפוחות והוורודות. היא מדהימה. יפה כל כך. נתתי לה מהבירה שלי והיא שתתה מהבקבוק. "אני חושבת שאתה נראה לוהט היום, שיחקת במשחק ממש טוב." ליטפתי את הלחי שלה ונישקתי אותה על שפתיה הרכות. נאנחתי וחייכתי אליה חיוך קטן. "את כל כך מושלמת, לעזאזל." היא הסמיקה וגיחכתי. "את חמודה שאת מסמיקה, סינדרלה שלי." ליטפתי את הלחי שלה פעם נוספת והיא צמצמה את עיניה. "אני חמודה תמיד, ריס." היא אמרה וקמה להתיישב לידי. "כן," אמרתי ורכנתי לעברה אבל היא התרחקה ממני. קולטון נכנס לחדר ובחן אותנו. קולטון רכן לעברה ולחש לה משהו. היא הנהנה וחייכה אליו. "תודה," היא לחשה וקולטון הלך להביא לו בירה. "אתה שותה המון קולטון." הוא נעץ בה מבט זועם וגם מהבירה לגימה ארוכה. "קולטון-"
"אני אשתה כמה שפאקינג בא לי אלה!" הצעקה שלו הרעידה את החדר ואלה קמה ויצאה מהחדר עם דמעות בעיניה.
נעצתי בו מבט זועם והוא חייך וגיחך. "מה אתה רוצה ריס?" הנדתי בראשי בחוסר אמון. "אתה מכיר את הסיפור שלה, קולטון." הוא שתה עוד מהבירה והידקתי את לסתי.
שנאתי אותו לפעמים, על אף שהוא היה החבר הכי טוב שלי. יצאתי משם וחיפשתי את אלה. דמי בער. למה הוא לא יכול להתחשב בה ולהבין אותה?
עליתי למעלה ונכנסתי לחדר בנות. היא שכבה על המיטה שלה, גבה מופנה אליי. התקרבתי לשם ובחנתי אותה. עיניה היו עצומות.
רציתי לדעת מה היא חושבת, מה עובר במוח שלה.
העברתי את שיערה אל מאחוריי אוזנה ונשקתי ללחי הוורודה שלה, היא רטובה מדמעות גדולות שנשרו מעיניה. "אני רוצה שתלך מכאן," קולה היה שקט ובלעתי את רוקי. "למה?" שאלתי בבלבול.
"פשוט לך ריס." היא אמרה, לא ענתה על השאלה שלי, אני לא בטוח שהייתה תשובה לכך. לא עשיתי לה כלום. העברתי את ידי בשיערי והנדתי בראשי. "אני לא עוזב אותך, אלה." אמרתי והתיישבתי על המיטה שלידה.
היא הסתובבה עם גבה אליי ונאנחתי ובחנתי אותה.
אלה הייתה האישה הכי יפה שהכרתי. מאז שאני זוכר את עצמי היה לי את הרצון להגן ולשמור עליה. תמיד היה לי את הדחף הזה, משהו בראש שלי שצועק 'תדאג לה'.
רציתי שהיא תהיה קרובה אלייך, שאני אדע שהיא לא נפגעת.
קולטון מכיר אותה קצת יותר ממני, הוא מכיר את הסיפור שלה אפילו טוב יותר ממני לפי דעתי.
אני לא מבין למה הוא עשה את זה לעזאזל. אמא שלה מתה.. נרצחה, ליתר דיוק ולפני זה, שאלה הייתה ילדה קטנה, אמא שלה הייתה שותה אלכוהול בכמות מטורפת ומעשנת סמים כל הפאקינג יום. היא הייתה מרביצה לה. אומנם לא כמו שהרביצו לי. בי הצליפו והתעללו בי ללא הפסקה.
שאמא של אלה עשתה לאלה את זה, זה היה יחסית נדיר, וטוב שכך כמובן. אבל זה עדיין קרה, בעיקר בגלל האלכוהול.
היא בדרך כלל הייתה מעיפה לה סטירה או גורמת לה ליפול, בזמנים שזה לא קרה בהם, אלה הייתה צריכה לדאוג לעצמה לכסף, לאוכל ולבגדים. היא הייתה מזייפת חתימות לבית הספר. כשהיא התבגרה ובגיל קטן מאוד, וזה פאקינג חרפן אותי.
היא למדה להתנהל לבד בעולם שהייתה רק ילדה קטנה, זה לא הסדר בעולם. האמא ואבא צריכים לטפל בילדים שלהם, לא הילדים בעצמם.
במצב שלי ושל אלה, שום דבר לא הגיוני בחיים שלנו. אבל האמת הייתה ששמחתי שאמא של אלה מתה. היא לא הועילה לה, אלא רק גרמה לה לבכות.
היו ימים שהיא הייתה חוזרת מהפגישות עם אמא שלה, לא מפסיקה לבכות.
בהיתי בה ושמתי לב לכך שהיא מסתכלת עליי. "כן, אלה?" שאלתי אותה. היא קמה והתיישב לידי.
הרמתי אותה עליי ונישקתי את ראשה. "אני עייפה," היא מלמלה ושמה את ראשה על כתפי. "אז לכי לישון." לחשתי ונישקתי את ראשה. נשכבתי על המיטה שלה שהיא מעליי וליטפתי את שיערה. היא התרוממה והצמידה את מצחה אל מצחי. "ריס?"
"כן סינדרלה?"
"אני.. אתה יכול לחבק אותי ממש חזק?" חיבקתי אותה חזק ככל שיכולתי. היא נצמדה אליי ונשכה את שפתיה, ניסתה להסתיר את זה שאני בוכה. "ילדה תסתכלי עליי."
"אני לא ילדה." היא לחשה והרימה את מבטה אליי. רכנתי ונישקתי אותה על שפתיה. "אתה פשוט זקן,"
"אני זקן?" היא הנהנה וחייכה כנגד שפתיי.
"בסדר, אני אהיה מה שתרצי אם זה ישמח אותך, סינדרלה." ליטפתי את ראשה והיא עצמה את עיניה ולאט נרדמה.
היא הייתה צריכה לישון, ממש צריכה לישון. זה היה נראה שהיא עייפה בטירוף. הורדתי אותה למיטה ונשקתי למצחה.
יצאתי מהחדר וירדתי למטה. מולי הייתה צמודה לקולטון והוא חיבק אותה. "אפשה לשאק באייסטישן?" היא שאלה ובחנה אותו.
"במה?" קולטון שאל ובחן אותה.
"בכדואגה!" שיחקתי כמה פעמים עם מולי בפיפא והאמת שהיא קלטה את זה ממש מהר ושיחקה בזה ממש טוב.
"כן, לכי לשם אני כבר בא." היא חייכה וחיבקה אותו בחוזקה. היא ירדה ממנו ורצה לשם. הוא הסתובב ובחן אותי. "היא בסדר?"
"פגעת בה." אמרתי ונעצתי מבט בעיניו. הוא הצטער על מה שעשה. הוא לא רצה לפגוע באלה, הוא מחבב אותה בסופו של דבר, אבל תהיתי מה יקרה שהוא ידע שהיא לא מחבבת אותו בחזרה ואני, שאמור להיות החבר הכי טוב שלה, הוא האיש שהיא כן מחבבת. ולעזאזל, אני חושב שזה כבר די ברור שאני מחבב אותה בחזרה. גם אם אנסה להכחיש. "אני יכול לעלות אליה?"
"היא ישנה." אמרתי והלכתי למטבח, הוא אחריי. "היא אמרה לך משהו עליי?"
"אני יכול להגיד לך מה העיניים שלה אמרו." מזגתי לי מים והוא זקר גבה. שתיתי מהמים וחייכתי. "אתה רוצה אותה?" שאלתי ובחנתי אותו. הוא הנהן והעביר את ידו בשיערו. הנהנתי בהבנה. החבר הכי טוב שלי רוצה אותה ואני עסוק בלנשק אותה ולחשוב כמה אני רוצה לזיין אותה בפעם הראשונה שלי.
"אז תתנהג אליה בקצת יותר כבוד, תשאל אותה איך היא מרגישה. תדאג לה. אתה לא יכול להתנהג אליה כמו בן זונה ולקוות שהכל יהיה בסדר. היא בן אדם, היא אישה, ועל אף שהיא נראית קשוחה היא רכה מבפנים כמן חמאה. היא לא כמונו, היא נפגעת בקלות." הוא הנהן ונשך את שפתיו. "היא כועסת ממש עכשיו?"
"תקווה שלא." אמרתי שמבטו נעוץ בעיניו. אולי כדאי שאשכח מאלה, שאוציא אותה מהראש שלי ושקולטון יהפוך לבן זוג שלה. הוא אוהב אותה והם מתאימים. או לפחות זה מה שאני מספר לעצמי.

——
שבת שלום אהובות💗