Until My Heart Stops - עד שליבי יעצר

פרק 30- אדיר/ אדר

אדיר
אני עומד מול המראה ומסדר את הצווארון של החולצה הלבנה, אני מודע לעובדה שיישרתי אותו כבר בפעם הרביעית בדקות האחרונות, אבל אני מודה, אני בלחץ.
אני החייל המורעל שקפץ ראשון לקרבות בעזה בשלל מבצעים שונים שהשתתפתי בהם, הייתי בסיטואציות מסוכנות רבות ובלתי אפשריות במהלך השירות הצבאי שלי ועדיין שמרתי על קור רוח, אני הוא זה שאמרו עליו שאינו לא יודע פחד מהו.
אבל עכשיו, אני קצת חושש.
בשום משימה, גם אם היא היתה מסובכת ממש או מסוכנת, לא הייתי בלחץ, הצלחתי לנתק את הרגש ולהישאר ממוקד במה שצריך לעשות.
אבל עכשיו, שאנחנו כמה דקות מיציאה, כשאני כל כך קרוב להגשים את מה שאני רוצה כל כך הרבה זמן, החששות מפמפמים בי ללא הרף.
לא בגלל שלא אוכל להתחרט, אני לא מקבל רגליים קרות, אני בטוח במה שאני רוצה, אבל אולי התזמון שלי הוא לא טוב.
אני מתלבט, אולי זה לא הזמן? אולי זה מוקדם מידי?
הטלפון שלי מצלצל ואני רואה שערן על הקו, הוא האיש סוד שלי היום ועוזר לי בכל ההכנות, לא חשבתי שככה נתחבר אבל מהרגע שהתעוררתי הוא היה שם בשבילי, הוא עבר דברים לא פחות מאיתנו באותה השבת ולכן הוא מבין היחידים שמצליחים להבין.

״אחי הכל מוכן, אל תדאג״ אמר ברוגע שהיה מנוגד לחלוטין למה שאני הרגשתי, הלב שלי דופק בעוצמה שלא הכרתי, הספקות מפמפמות בעורקיי.
״אל תשתפן לי״ לא הצלחתי לענות לו, איבדתי את זה לרגע, בכל זאת זה חתיכת צעד.
״אדיר?״
״אני לחוץ״ מלמלתי בהשלמה.
הוא גיחך, ״טוב זה קצת מאוחר מידי״.
״ואו אמרו לך שאתה ממש מעודד?״ קולי נטף ציניות ״רק חסר הפונפונים הוורודים להשלמת הלוק״ גלגלתי את עיניי לעבר המסך בתסכול למרות שהוא לא יכול לראות אותי.
מצאתי את מי לשתף במה שאני מרגיש, רוב הגברים לא בנויים לשיחות כאלה מלב אל לב. בשביל זה יש לי את אדר, היא קשובה לי ואני פותח מולה הכל, היא עזר כנגדי, במלוא מובן המילה.
״צריך לזוז״ קרא לי אחד החברים מלמטה, מאיץ בי להשתחרר מהמראה ולצאת לדרך.
״אנחנו איתך אחי, אל תדאג״ ערן קרא וניתק.
ממש איתי.. מנתק לי בפרצוף.

״אדיר״ שמעתי את קול האהוב עליי בעולם מאחוריי כשעמדתי בכניסה לבית העלמין וחיכיתי לה.
הסתובבתי לעברה ו-וואו! היא נראת מדהים.
אני בוחן אותה בעודה מתקרבת אליי, שיערה מפוזר בגלים על כתפייה, שמלתה בצבע אדום כדם צמודה ומבליטה את כל קימוריה הנכונים, ברור שהצבע האהוב על רוית הוא בורדו כמו הוורדים שכל כך אהבה.
״אדרי.. את כל כך.. כל כך יפה״ העברתי את ידי בליטוף על שיערה.
היא החליקה את ידיה על ירכיה במתח והשפילה את מבטה בביישנות, אדר? ביישנית? יש לה חום?!
קירבתי את ידי אל מצחה הפעם והיא הכתה אותה לפני שהספקתי להניח אותה על מנת לאשש את טענתי.
״מטומטם! אתה תהרוס את האיפור!״ היא רטנה ברוגז.
״רק רציתי לבדוק שאין לך חום״ הצטדקתי והרמתי את ידיי בכניעה.
״אני נראת לך חולה?״ היא הביטה בי בבלבול מהול בכעס.
״את משפילה את המבט כאילו את לא מודעת לזה שאת לא רואה ממטר כל בחורה ברדיוס 20 קילומטר. אפשר להגיד עלייך הרבה דברים, אבל ביישנית את לא.״
מיששתי את כיסי באופן כמעט בלתי מורגש כדי שלא תשים לב ותשאל מה אני מחפש, הייתי חייב לוודא שהכל פה.
״ניכנס?״ החוויתי בידי אל הכניסה.