Until My Heart Stops - עד שליבי יעצר

פרק 31- אדר / אדיר

אדר
״קחי״ אדיר מושיט לי ספל עם שוקו חם ומנחם.
הוא מתיישב לידי בערסל במרפסת שלו, כך ששמיכת צמר מכסה את שתינו והספלים מחממים את כפות ידינו הקרות.
אנו מביטים בשמיים הזרועים בכוכבים בשתיקה, כמו שאהבנו לעשות לפני שנפרדנו, הספיק לנו להיות זה לצד זה, גם אם כל אחד שוקע במחשבות שלו, מספיק לנו להיות אחד ליד השני. חזרנו מישיבה עם החברים של אדיר מהצבא שיצאו לסופ״ש מנוחה מעזה לפני שיחזרו לשדה הקרב ואי אפשר להגיד שלא היה מעניין.
אחרי ארוחה טובה ישבנו כולם בזמן שחבריו מספרים חוויות על הקרבות מעזה, מציגים לראווה את המזכרות שהם לקחו משם, קלנצליקוב מפלסטיק שלימדו איתו בבתי הספר איך לירות, מדים של פעילי חמאס ועוד כל מיני. קמתי לעזור להוציא פיצוחים ועוד שתייה כיאה לאישה המקסימה שאני והבטתי במקביל באדיר מהצד, ראיתי את הניצוץ בעיניו נדלק בכל סיפור ששומע מהם, וידעתי שהוא מדמיין את עצמו שם יחד איתם.
״אדר״ אדיר לחש שהנחתי עליו את ראשי.
״ממ?״ המהמתי בשאלה.
״את יודעת שאני מת לצאת לקרב ולהילחם, נכון?״ הנהנתי בשקט ולגמתי מהספל, מחכה שיגיע לפואנטה של השיחה, הוא לא יוצא לקרב, אני עוד לא מוכנה נפשית, האובדן טרי מידי.
״חשוב לי שתדעי את זה, כי מרגיש לי שזה לא ברור לך עדיין״ הוא לקח ממני את הספל שבידיי, הניח אותו ביחד עם שלו על השולחן שלידינו והתיישב בחזרה שפניו מופנות אליי.
״אני לא אצא להילחם אם את לא מאחוריי, אני רוצה לתרום ולהיות חלק אבל הסיבה היחידה שאני עוד כאן כי הדבר שהכי חשוב לי זה להגן עלייך, לפני הכל, אני תמיד אגן עלייך, גם במחיר חיי״