Until My Heart Stops - עד שליבי יעצר

פרק 32- אדר

אדר
הבטתי בקופסא הריקה בתדהמה, כל הסיפור הזה הוא מתיחה?? זה אכזרי מידי אפילו בשבילי, מלכת ההומור השחור.
אין מצב שזה בדיחה, משהו לא מסתדר פה.
כשהבנתי שהוא הולך לכרוע ברך ולהציע לי נישואין בכל רגע היה לי קצת קשה להבין את הטיימינג שבחר, למה עכשיו? למה דווקא פה? מול קברם של חברינו.
אבל חשבתי על זה עוד שניה והבנתי מה עבר לו בראש.
לפני שבוע זרקתי לאדיר כבדרך אגב, ״תראה מה זה, המוות שלהם זה מה שאיחד אותנו שוב והחזיר אותנו זה אל זו, מתוך האובדן שלהם אנחנו צמחנו מחדש, חזקים יותר״.
הם פספסו את ההזדמנות להתחתן באופן רשמי, אבל אנחנו יכלנו לציין את יום חתונתם. ברור לי שמבחינת אדיר זה מאוד סימבולי שאדיר יציע לי ביום שבו הם היו אמורים להתאחד לאחד.
טיימינג בחיים זה הכל.
בגלל זה ברור לי שהפעם לא מדובר במתיחה שנועדה לבדוק איך אגיב, לא הפעם.
החיוך של אדיר נמחק מפניו כשראה את תגובתי, ברור לי שלא ציפה לכך. הוא הציץ בקופסא וראה שהיא אכן ריקה. הוא נעמד על רגליו והתחיל לחטט בכיסיו בלחץ.
״איפה הטבעת? היא היתה בקופסא שהגעתי לכאן״ הוא קרא בפאניקה, הייתי המומה, לא ידעתי איך להגיב.

רק לי דבר כזה יכול לקרות שהבן זוג שלי יאבד את הטבעת, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות מהסיטואציה.
הוא התכופף והעביר את ידו בפאניקה בין העלים היבשים שעליהם נשכבנו כשנשמעה האזעקה, אך הוא לא מצא כלום. לאחר כמה שניות כשהשתחררתי מההלם, הסתובבתי והבטתי סביבי אולי אראה את הטבעת. לפתע ראיתי משהו מנצנץ בתוך זר הוורדים שהנחתי מוקדם יותר על קברה של רווית.
״אדיר, זה נראה לי פה״ הצבעתי על הזר והתחלתי להתקדם לכיוונו.
אדיר תפס בזרועי ומשך אותי אחורה, ״את ממש לא הולכת לראות את הטבעת לפני שאני אכרע ברך כמו שצריך״ הוא עקף אותי וניגש אל הזר בעצמו, מפנה את גבו אליי שלא אראה כלום לפני הרגע האמיתי.
לאחר כמה שניות נראה ששלף מתוך הזר משהו מנצנץ, הטבעת.
אז הוא לא עבד עליי, מזלו.
על מי אני עובדת? אני לא מעכלת שזה באמת קורה עכשיו.

אדיר הסתובב אליי בחיוך זדוני כאילו מתכוון לקפוץ עליי ולא להציע נישואין, ברור לי שיש לו תוכניות בשבילי להמשך היום.
וברור שאני לא מתנגדת.

״אדרי״ הוא תפס בידי וקירב אותי אליו כך שהמרחק בינינו הצטמצם למטר אחד בלבד ואז הוא התכופף והחל לכרוע על ברכו.
״האם תתני לי לאהוב אותך כמו שמגיע לך ולהפוך אותך לשלי- באופן רשמי, שכל העולם ידע שאת שלי״ הוא פתח את הקופסא ולא יכלתי שלא להרגיש דז׳ה וו. עצמתי את עיניי באופן אינסטינקטיבי מחכה לצליל האזעקה אך מלבד קולות התדהמה של חבריי הסובבים אותנו, הפעם שום דבר לא ישתבש, זה קורה.
פקחתי את עיניי ומצאתי את אדיר, אהבת חיי, מביט בי בעיניים נוצצות וכחולות כמי האוקיינוס.
״אדרי שלי..״ קולו רעד, הוא לקח נשימה עמוקה לפני שביטא את המילים שקיוויתי לשמוע כל כל הרבה זמן.
״התינשאי לי?״
״אממ תן לי לחשוב על זה..״ טפחתי עם אצבעי על שפתיי והוא צמצם את עיניו, מאיים עליי בלי במילים שלא כדאי לי לשחק איתו.
כרעתי על ברכיי כך שעיניו הביטו היישר בעיני.
״ברור שכן״ צמצמתי את הרווח בינינו ונשקתי לשפתיו.
הוא התנתק ממני לרגע, הוציא את הטבעת מהקופסא והשחיל אותה לאצבעי. הרחתי את ידי מעט מפרצופי על מנת לבחון את הטבעת, הוא קלע בדיוק לטעם שלי.
אדיר ראה את החיוך המרוצה שלי והרגשתי את האגו שלו מתנפח, ברור שהוא מבסוט שהוא קלע בול, הפחד הכי גדול שהבת זוג לא תאהב את הטבעת, מעניין אם הוא התייעץ עם רווית כמו שמתן התייעץ איתי.
״זהו, עכשיו את שלי, גברת לוי, מעכשיו ועד אחרי הנצח״ הוא אחז בידי שעליה השחיל את הטבעת.
המילים שלו התנגנו כמו סימפוניה באוזניי, לא ידעתי את נפשי מאושר, כל כך הרבה זמן רציתי שיקראו לי ׳גברת לוי׳, היו ימים שחשבתי שזה כבר לא יקרה, שהפנטזיה הזו עתידה להיגנז.
״לא ׳עד שהמוות יפריד בינינו׳ הידוע?״ חייכתי אליו חיוך יודע כל.
״מותק אם למדתי משהו ממתן זה שגם המוות לא יכול להפריד בינינו״ הוא אמר בשחצנות והקים אותי על רגליי.