נקודת מבט פליקס:
קמתי בבוקר עם תחושה מוזרה.
תחושה שלא זיהיתי אם לומר את האמת.
עשיתי את אירגוני הבוקר שלי,ירדתי למטה וראיתי את אמא שוב פעם מכינה אוכל כמו כל יום.
"בוקר טוב, אומה" אמרתי בחיוך.
"בוקר טוב, ליקס" היא אמרה ושלחה חיוך קטן.
"איך ישנת?" היא הוסיפה.
"ישנתי ממש טוב" אמרתי בהתלהבות.
"אני כלכך שמחה לשמוע" היא החזירה בהתלהבות גם כן.
"אני צריך לצאת עוד שתי דקות בערך, איפה נארי?" שאלתי.
"היא עוד ישנה למזלי. אתמול היא הייתה ילדה שובבה, היא לא נתנה לאמא שלך לישון אתמול כמעט." גיחכתי למשמע מילותייה.
"ליקסי.." אמא התחילה והייתה נראת לחוצה מעט.
"כן?" שאלתי.
"אתה מרגיש טוב?" היא שאלה בחשש.. היא דואגת לי..
"אני מבטיח שכן אומה, אל תדאגי יותר מדיי" אמרתי והתקרבתי אליה לחיבוק מוחץ.
"אני אוהבת אותך כלכך ילד שלי, תשמור על עצמך." היא אמרה.
אני יודע למה היא דואגת כלכך..
"גם אני אוהב אותך אומה, תשמרי על עצמך גם.. בשבילי." היא הנהנה בחיוך ודמעה זלגה בעייניה, מחיתי אותה מיד וחייכתי חיוך רחב.
"אני צריך לצאת שלא אאחר." אמרתי בחיוך והיא הנהנה.
התקרבתי אליה לחיבוק אחרון לפני שאני יוצא.
יצאתי מהבית והלכתי לתחנה, שם פגשתי את..
"ג'יסונגג" צעקתי לעברו והוא הסתובב אליי ונתן לי חיבוק גדול.
"שלום גם לך ג'ונגיני" אמרתי במתיקות לעברו והתקרבתי לחיבוק.
"חשבתי שכבר שכחת ממני." הוא אמר עם פנים נפולות, גיחכתי מעט ושמתי לב שמשהו חסר לי בעין..
"איפה סונגמין?" שאלתי.
"הוא אצל רופא השיניים, הוא אמר לי שהוא יגיע יותר מאוחר" אמר ג'ונגין במבט מאוכזב טיפה. הוא וסונגמין החברים הכי טובים. אין דבר שמפריד בינהם..
הגיעה האוטובוס ועלינו עליו.
תפסתי מקום ריק וג'יסונג התיישב לידי.
הייתי בטלפון טיפה עד שהנהג התחיל לנסוע. לפתע הנהג נתן ברקס קטן..
"נו באמת היוגין... בפעם הבאה אני לא אחכה." הוא רטן.
"אני מצטער זה לא יקרה שוב, מבטיח" הוא התנצל.
רק רגע! היונגין כאן?! מה הוא עושה כאן?!
הוא התקדם לעבר המושבים לתפוס מושב ריק.
כן רציתי לשבת לידו, אבל ג'יסונג לידי.
לא הייתי רוצה להעיף את ג'יסונג ממקומו.
נקודת מבט ג'יסונג:
ראיתי את התקרית שקרתה להיונגין עם הנהג.
לאחר מכן הסתכלתי על פליקס..
הוא היה נראה כלכך מאוהב.
בחיים לא ראיתי אותו ככה, באמת שלא חשבתי שהוא ככה יתאהב במישהו חדש.. אחרי האהבה האחרונה שהייתה לו..
כשראיתי שהיונגין מחפש מושב, זו הייתה ההזדמנות שלי לנסות לעזור לפליקס.
"שב פה אני אשב עם ג'ונגין" אמרתי להיונגין בקול ופליקס הסתכל עליי במבט מופתע למדיי.
נקודת מבט פליקס:
"תודה גיסונג" הוא אמר והתיישב לידי. הוא חייך לעברי וכך עשיתי גם אני.
"בוקר טוב, ילדון" הוא אמר והסתכל עליי.
"בוקר טוב, היונגין היונג" אמרתי והוא הסתכל עליי במבט חמוץ.
"היונג? אל תקרא לי היונג פליקס בבקשה, אתה לא צריך" צחקקתי והנהנתי כבקשתו.
"אתה כלכך חמוד" הוא אמר וליטף את שיערי, הסמקתי ממש וחייכתי חיוך מובך.
הוא שם אוזניות וכך באתי לעשות גם אני, אבל הוא מנע ממני לשים את האוזניות שלי ושם אוזניה אחת על אוזני ואחת על אוזנו, כך ששמענו את אותו השיר הוא הניח את ראשו על כתפי.
הנחתי את ראשי על ראשו ועצמתי את עיניי בחיוך רחב.
נקודת מבט כללית:
גיסונג הסתכל על השניים והוא היה כלכך שמח.
הוא ישר לקח את הטלפון שלו ונכנס למצלמה, הוא צילם תמונה של פליקס והיונגין ושלח את התמונות לפליקס.
פליקס קיבל את ההודעות ולא הבין מה גיסונג רצה, הוא הריי יושב מושב אחד מלפניו.
הוא הציץ בהודעות ועיניו התמלאו אושר, הוא ראה את התמונות והתאהב.
'תודה רבה, האני' הוא שלח בהודעה.
ואז סובב את ראשו לכיוון המושב של גיסונג וגיסונג קרץ לו ופליקס חייך והסמיק.
הנהג עצר והערתי את היונגין. כולנו ירדנו מהאוטובוס והיונגין לקח את פליקס לצד ולחש. "אתה מאוד נח, ילדון" הוא אמר בחיוך ופליקס הסמיק ממש.
"המשך יום נעים" פליקס אמר בחיוך מובך ולחייו היו יותר אדומות מעגבנייה.
הוא התקדם מהר לכיון ג'יסונג, אבל היונגין תפס את ידו והסתכל עליו, התקרב לאזנו ואמר.
"המשך יום מקסים" ופליקס הסמיק אפילו יותר, פליקס הלך אל ג'יסונג והניח את ראשו על כתפו של ג'יסונג.
"וואו, אתה עד כדי כך נדלקת על הוואנג, הא" הוא אמר עם חיוך משועשע.
"אני לא יכול, הוא פשוט כלכך מקסים" הוא אמר מוסמק וטמן את ראשו בחזהו של גיסונג ממבוכה.
גיסונג הזיז את פניו והסתכל על ג'ונגין שהיה בוואצאפ והתכתב עם סונגמין.
"היי קרה משהו, בייביברייד?" גיסונג פנה אל ג'ונגין כי ראה שפניו נפולות.
"סונגמין לא יגיע היום" הוא אמר ודמעה כמעט נפלה מעיניו.
"למה?" שאל האן בבלבול.
"כי ממש כואב לו השיניים והוא גם לא מרגיש טוב" ג'ונגין אמר והדמעות כבר התחילו לזלוג במורד סנטרו.
"לא נורא הוא יהיה בסדר, בוא אליי" אמר גיסונג בחיוך ופתח יד אחת לחיבוק כי פליקס הספיק לקחת את ידו של גיסונג ולהפוך אותה לשלו. ג'ונגין נכנס לחצי גופו והתחיל להרטיב את חולצתו מרוב הדמעות.
"אני האבא הכי טוב שיכול היה להיות לכם" אמר האן, או יותר נכון קבע.
שניהם השתחררו מגיסונג והלכו לכיון הכיתה.
YOU ARE READING
אהבה בשיויון
Adventureפליקס, נער שחיי בעולם לא פשוט בכלל. היונג'ין, נער שמנסה להתאבק על החופש שלו. הם מכירים והעיניינים מתפתחים עד שדבר אחד מפריד בינהם. מה יקרה בסוף? האם האהבה תנצח את הכאב?
