אהבה בשיויון

פרק 8.

נקודת מבט ג'יסונג:

הוא אמר שאני חמוד...
אני עוד שניה צורח פה.
מינהו כלכך מצחיק, זורם, חתיך, מתחשב.
הוא בול הטעם שלי, אבל...
אני לא יודע עליו כמעט כלום.
אני לא יודע מה לעשות.

דיברנו והכרנו, ואם לומר את האמת, מינהו מאוד מעניין.
הרגשתי כאבי ראש חזקים, אבל לא ייחסתי לזה כלכך הרבה חשיבות. או יותר נכון לא רציתי להרוס לליקס כי ידעתי שמאוד כיף לו ואני סתם אהרוס לו אם נצטרך לחזור...
"אני שונא את המורה הזה! הוא תמיד מתנפל עליי ולא עשיתי לו כלום!" רטן ליקס.
"סאנשיין, אל תשכח שהוא בן איזה שישים..." הסברתי. כל מילה שיוצאת לי מהפה מכאיבה לי יותר.
הראש שלי... אלוהים.
"זה שהוא חושב שאנחנו בעידן הדינוזאורים, זה לא צריך לבוא עליי!"
"כן... אתה צודק..." יכלו לשמוע את קולי המהוסס.
כלכך פאקינג כואב..

"האני? הכל טוב?" שאל אותי פליקס.
"כן כן, אני בסדר" עניתי לו, מנסה להשתלט על עצמי.
"סנאי.. אתה באמת בסדר? אתה נראה חיוור"
אמר לי מינהו והרגשתי סחרחורת.
"אני.. אני..." אמרתי בהיסוס.
"האן?! האן?!"
"תקראו לאמבולנס או משהו, נו כבר" שמעתי את פליקס צועק כשעיניי נעצמות לאט.

"אומייגאד, אתה בסדר" אמר פליקס ונשף לרווחה.
"סנאי תסתכל עליי, כמה זה?" מינהו אמר לי וסימן שני אצבעות.
"שתיים" מלמלתי.
"הוא בסדר גמור, נמשים" אמר מינהו בחיוך.
"הבהלת אותנו ילד" אמר היונגין.
"הוא יהיה בסדר, הוא סך הכל התייבש. תשתדל לשתות הרבה, במיוחד בימים חמים. אנחנו בקוריאה ולא בסיביר" אמר איש ההצלה שהגיע בזמן כלכך קצר.
שכבתי על מיטה בתוך חדר שאני לא מכיר..
ראיתי תמונות של מינהו והוריו, אז דיי שיערתי לעצמי שאני נמצא בחדר שלו.
"האני, אתה בטוח בסדר?" פליקס שאל אותי וליטף את פניי.
"אני בסדר ליקסי, קצת סחרחורת זה כלום" אמרתי בחיוך קטן.
"זה לא קצת סחרחורת סנאי, התייבשת ברמה יותר חריפה מהרגיל.. יש לך מזל שאני הייתי כאן. לא היית מסתדר עם נקודת חן ונמשים" הוא אמר וצחקקנו.
"ממש הפחדת אותנו, פליקס כמעט התעלף מזה שלא הצלחת לשמוע אותנו" הוא אמר וגיחכתי.
"תפסיק להתגרות בי" רטן פליקס לכיון היונגין. "אני לא יכול שלא" אמר היונגין וחיבק את גבו של פליקס.
"דיי עם הלאבי דאבי להיום, בסדר חמודים? ההורים שלי צריכים לבוא עוד 10 דקות" אמר מינהו שבדק את השעון שלו, גורם לנו להוציא גיחוך.
קמתי בזהירות והתחלתי לעקוב אחר היונג'ין ופליקס לכיון המכונית.
"רגע סנאי, חכה רגע" מינהו עצר אותי.
"טוב האני, נחכה לך ברכב" אמר לי פליקס והנהנתי בחיוך.
"רצית משהו?" שאלתי.
"כן קודם כל כשאתה חוזר הביתה תנוח, דבר שני מה האינסטגרם שלך?" שאל אותי מינהו מבלי להסס.

הוא רצה את האינסטגרם שלי...
אני תכף מתעלף פה שוב פעם.

נקודת מבט פליקס:

היונגין החזיר אותי הביתה. דפקתי בדלת ואמא פתחה לי אותה.
"ליקסי, מה קורה?" היא שאלה כשנכנסנו.
"היה ממש כיף" עניתי בחיוך.
"יופי אני מאוד שמחה. אכלת ארוחת ערב?" היא שאלה.
"כן אכלתי שם עם היונגין וג'יסונג" אמרתי. "ליקסי, אפשר לדבר איתך?" היא שאלה והייתה נראת לחוצה.
"בטח אומה, הכל בסדר?" שאלתי.
"בוא שב ילד שלי" היא אמרה והלכה לכיון הספה.
התיישבתי על הספה והסתכלתי עליה.
פחדתי מאוד.
"ילד שלי.. איך אתה מרגיש כשאתה ליד היונגין?" היא שאלה.
"אומה-"
"רק תענה לי ליקסי" היא קטעה אותי.
"היונגין הוא המקום הבטוח ביותר בשבילי. אני יכול לדבר איתו על הכל, הוא יכול להוציא ממני דברים שלך אני לא מסוגל להגיד ליד ג'יסונג. אני פשוט מרגיש שאני זה אני איתו, אני הכרתי את האני האמיתי שלי בזכותו, אני אוהב אותו" אמרתי ודמעות עלו בעיניה.
"ליקסי... אני רק רוצה שתשמור על עצמך מכל דבר, אתה הילד שלי ולא אתן לאף אחד לשחק בך שוב" היא אמרה בחיוך כשדמעות בעיניה לא מפסיקות לרדת.
"אני אשמור על עצמי אומה, אני מבטיח לך" אמרתי כשדמעות גם בעייני התחילו לרדת.
התנפלתי עליה לחיבוק חזק.
"את האמא הכי טובה בעולם!" לחשתי לה בחיוך.
"אני אוהבת אותך בן שלי" היא אמרה בבכי.