אהבה בשיויון

פרק 17.

נקודת מבט ג'יסונג:

"הו, הבייבי שלי מתבייש?" מינהו התגרה בי.
הוא הסיבה לזה שאני פשוט מתחרמן בלי סיבה.
למה גרמת, לי פאקינג מינהו!!

"מינהו אתה מתגרה במזל שלך!" הזהרתי.
אני סך הכל מציב עובדות.
"סליחה? דיברת אליי? פשוט אני לא חושב שמותר לך לקרוא לי מינהו.." מהיום שנהינו ביחד הוא כלכך רומנטי ופלרטטן איתי.
אני אוהב את זה... אבל זה גם מביך אותי.
"בוא נפרוק את המזוודה שלך, יש לנו עבודה לעשות" התכוונתי ללכת אל המזוודה במטרה להתחיל לרוקן אותה. אחרת לשם מה התכנסנו.. מינהו משך אותי אליו.
היינו קרובים כלכך שראיתי את עיניו ניצבות מול עיניי.
"אנחנו לא נתחיל לעשות כלום עד שאני לא אקבל נשיקה" הוא אמר.
סוחט נשיקות..
"אתה מתנהג כמו ילד, בייבי.." התקרבתי אליו ונשקתי ללחיו.
נטשתי את הזווית בה עמדנו והלכתי לכיון מזוודתו, הוא עצר אותי בשנית.
"אני לא אמרתי בדיוק איפה אני רוצה את הנשיקה!" הוא ממש ילד קטן!
הוא הצביע על מצחו.
חבל שלא הבאתי מוצץ לילד המגודל הזה..
כיווצתי את שפתיי והדבקתי נשיקה על מצחו.
הוא הצביע על לחיו ועשיתי את אותו הדבר כמו בפעם הקודמת.
הוא כיווץ את שפתיו, מכוון אותי לנשיקה האחרונה וכך עשיתי.
נשקתי לשפתיו בעדינות.
"ילד טוב שלי.."  הוא אמר.
ואני לגמרי נוטה להסכים איתו בנוגע לזה.

נקודת מבט היונגין:

פליקס ואני בילינו את כל היום ביחד.
זה היה בין הימים הכי כייפים שהייתי בהם בחיי, אבל לא ציפיתי למשהו אחר... בכל זאת הייתי עם מישהו שאני אוהב.
יש לנו פחות משבועיים לנצל את הזמן להיות ביחד...
החוזה המזוין בתחת הזה.

פליקס הלך לבית הספר ולצערי לא באתי איתו.
זה מחרפן אותי שאומרים לי מה פאקינג לעשות. לפחות זה למטרה חשובה.
אני עושה את זה רק כדי שלא יקרה כלום לפליקס.
לזקן המגודל הזה יש את האומץ לגעת בדבר הפרטי שלי, אבל לא במשמרת שלי...
הוא לא ייגע בפליקס.

השעה הייתה 10:20, אז ירדתי לסלון במטרה לאכול משהו ושם ראיתי אותה.
זונה.
"היי היונגין, בוקר טוב" היא אמרה בבגדים חשופים מעט עם חיוך שיכולתי לראות עד כמה הוא מזויף.
"בוקר טוב, איפה אבא?" שאלתי.
לא שאני מעונין לדעת מה שלומו או האם הוא בסדר, אבל הייתי חייב לשאול משהו.
"את האמת שהוא ישן.. אני רוצה לדבר איתך" איזה קטע כי אני לא...
"סליחה, אבל אני לא מעונין כלכך כרגע.."
אמרתי בכנות.
"אני שונה היונגין... אני לא בן אדם רע, תן לי להסביר" היא אמרה.
פאק איט, אין מה להסביר...
"אני אתן לך הזדמנות, אבל אם זה קשור בצורה לא מסורטטת לאבא שלי, תתכונני להגיד שלום!"
קולי היה טיפה מאיים ומציב עובדה.
"אוקיי, אז היי! אני ליז.. אישתו של הוואנג סוקצ'ין ותן לי להגיד לך משהו היונגין... אני לא הזונה של אבא שלך ו.. הוא גם לא השוגר דאדי שלי, אנחנו בעל ואישה שחיים חיים פשוטים..
כשפגשתי את אבא שלך לראשונה, זה היה במקסיקו. החלטתי לקחת קצת חופש, אז טסתי עם חברות שלי למקסיקו ושם היה אבא שלך... עבד כמו חמור. כשיצא לי לשמוע שיש לו בן, לא אשקר, הייתי טיפה מופתעת.
היונגין, אני יודעת מה אתה עובר, אני יודעת מה אתה מרגיש ואני יודעת למה" אז תתני לי תשובות, אני מחפש אותן..
דמעות הצטברו בעיניי, לא חשפתי אותן.
ניסיתי לפחות..
"איך את יודעת?"
"יצא לי לראות אותך בוכה הרבה לאחרונה, ראיתי את היחסים בינך לבין אביך ואני יודעת שאתה מסתיר משהו כבר תקופה לא קצרה" איך היא יודעת את כל זה? פאקינג שיט.
"אני מקווה שכלום לא התגלה לאבי אם כך.." אמרתי.
חסר לה וכן..
"ברור שלא, אני לא אעשה לך דבר שכזה...
אני לא רציתי שתשלח להיות פרזנטור ובכלל לא הייתי קשורה לזה! אני רציתי להכיר אותך מקרוב.
היונגין... אני יודעת מה קרה עם אמא, אני יודעת באמת מה עובר עליך ואני לא רוצה שתשנא אותי, אני רוצה שנהיה בטוב, היונגין"
או שאני צריך להאמין לה או שאני אצטרך לאכול חרא בתחת.
"אתה לא חייב להאמין לי, אבל תדע שאני יודעת הכל, היונגין. ואני יודעת גם על בן זוגך החדש..." היא סיימה וחשפה חיוך קטן.
זה לא הגיוני שהיא יודעת אפילו על פליקס..
זה לא הגיוני מכל בחינה אפשרית..
הסתרתי את פליקס כמו את חיי.
"אני..." התחלתי.
"אני לא אגיד כלום לאבא.. אני מבטיחה" היא אמרה בחיוך.
"תודה רבה ליז, אני אשקר אם השיחה הזאת לא הרגיעה אותי," אני לא מאמין שהמשכתי את זה, אבל..
"אם אנחנו כבר פתוחים, אפשר.. להגיד משהו?" שאלתי.
"ברור" היא אמרה.
מה אתה עושה היונגין?!
"אני מפחד.
אני פשוט לא רוצה שהבן אדם הזקן והחרמן הזה יעשה משהו לדבר האישי שלי, זה למה אני מסכים להיות הפרזנטור בחברה של האיש המזוין שאני אפילו לא רוצה להזכיר את שמו.. החיים שלי היו בזבל, עד שהילד שלי הגיע..
הרגשתי ניצוץ נדלק בלב השחור והמסכן שלי"
פאק היונגין, אתה לא יכול לבכות לידה!
"אני מבינה אותך היונגין, תודה רבה על שנתת לי הזדמנות ושיתפת אותי" היא אחזה בידי והרגשתי תחושה שמצד אחד הרגישה לא מזוהת, אבל מצד שני הרגישה גם מאוד מוכרת..

היא נטשה את המקום.
חשבתי רק על השיחה איתה.
מבחינתי פליקס זה מקום ראשון...
אני יודע שללכת עם הלב זה הדבר הנכון ופליקס הוא הלב שלי, אז אני לא יכול...
פאק, זה להתמודד עם הרבה עניינים ומחשבות.

מרוב השיחה הזאת נגמר לי התאבון...
אני אזמין אוכל, להכין זו לא אופציה היום.
עליתי לחדרי ממולא מחשבות ושאלות יותר ממה שהייתי...
שיט, אני אוכל זעזועים!

נקודת מבט פליקס:

הפסקה, זיעה, דאגה.
שלושת הדברים שחקקו בראשי באותו הזמן.
היונגין כלכך מלחיץ אותי...
מה אני אמור לעשות עם כל זה?!

הצלצול הגיע ואיתו גם אני וג'יסונג לכיתה.
אני כלכך עייף.
"היי ילד, למה פניך נפלו" פנה אליי סונגמין ושאל.
"כן ליקסי, מה קרה?" שאל ג'ונגין.
דמעות הצטברו בעיניי...
אני לא יכול שלא להפסיק לחשוב על היונגין שלי.
ואם הוא צריך עזרה והוא לא משתף אותי.
"ליקס? מה קרה?" הצטרף ג'יסונג כשראה את דמעותיי שמיהר למחות אותן.
"אני לא מרגיש טוב. מישהו מכם יכול לבוא איתי לאחות?" עיניי דמעו בלי הפסקה.
אני מרגיש לא טוב.
"אני אבוא איתך, בוא ליקסי" ג'ונגין פנה להושיט את ידו לכיווני ואחזתי בידו.
יצאנו מהכיתה והלכנו לאורך כל המסדרון.
מחשבות תוקפות אותי, זורעות לי מלח על הפצעים...
"היי בלונדינית מנומשת" מישהי לחש באזני.
נרתעתי לשניה והסתובבתי.
הבן זונה הזה...
"מה אתה רוצה?!" קולי היה חד וקולע.
"שמעת את החדשות?! מישהו שיקר ללבך הולך להיות העבד החדש של אבא שלי" הדם שלי חם ורותח, אני מזיע ודמעות עצבים מצטברות בעיניי.
"שרמוטה מזדיין!" רגלי נשלכה לבטנו, גורמת לו להשלך על הרצפה ולאחוז בבטנו.
"פעם הבאה שאני יישמע את בן הזוג שלי יוצא לך מהפאקינג פה, זה יהיה יותר קשה!" ג'ונגין הרגיע אותי.
אותו הזונה של אבא שלו קם על רגליו.
"השוגר דאדי שלך הולך לסבול! ואתה יודע מי יקבל את כל הכסף בסוף?" חיוכו האכזרי התפשט בפרצופו המכוער והדורש מכות שלא מביישות פושע רצחני.
"ליקסי, דיי... יכולים להשעות אותך.." לחש ג'ונגין.
"אני מקווה בשבילך לא לסבול יותר מדיי, כי הסבל קרב ובה!" קרא הבריון.
דמי רתח, יכולתי להרגיש רק חום ועצבים.
"כדי לך להסתלק מפה עכשיו!" ג'ונגין הזהיר.
הוא יודע מה קורה כשאני מאבד את זה.

הילד הלך בחיוך ואני הגעתי למזכירות בפני רצח.
הוא כלכך הולך לשלם על כל הסבל שאני והיונג'ין עוברים בגללו..