נקודת מבט היונג'ין:
השעה 3:00.
אני לא מצליח להרדם...
אני גם ממש מפחד להרדם כרגע..
נשאתי את עצמי מהמיטה לכיוון הארון שלי, מוציא משם קפוצ'ון ושם עליי.
"רק נקווה שצ'אנגבין לא יהרוג אותי" מלמלתי לעצמי בזמן שהתנודדתי לעבר הדלת הפתיחה, פתחתי אותה והובלתי את עצמי החוצה.
יצאתי מהמעונות, מסתובב לי ברחוב הקטן שליד.
התיישבתי על הספסל הסמוך וקישקשתי בטלפון שלי.
בדקתי את ההודעות שלי ובזווית העין הילד היפה שלי שלח לי הודעה.
"היי בייבי, אני.. מתגעגע.. מאוד. כל מה שבאלי לעשות כרגע זה לחבק ולנשק אותך.
אתה שם רק חודש וחצי וזה מרגיש כמו שנתיים.
כל התקופה הזאת חיזקה לי את המחשבה של אני לא יכול לחיות בלעדיך.. הלוואי והייתי פה איתי, מדבר איתי ומראה לי חיבה. אני אוהב אותך בייבי"
הוא הדבר האהוב עליי בעולם הזה.
אני פשוט לא יודע מי אני בלעדיו.
"תראו מה יש לנו כאן..." קול של אדם בלתי צפוי הגיעה ממרחק סימטרי.
"מה.. מה אתה עושה כאן...?" שאלתי, כולי רועד.
"סך הכל באתי לשאול אותך כמה שאלות"
"ב.. 3:00 בלילה...?"
"אל תתחכם ילדון" אמר הדמות בעל שחור המראה. "תפסו אותו" הוא אמר, שולח את אנשיו אליי.
נרתעתי, לא היה לי דרך לזוז.
"תעזוב אותי!" אמרתי.
התשובה היחידה שקיבלתי היה בוקס לפרצוף, גורם לי לראות שחור.
נקודת מבט מינהו:
"ואנחנו בחדשות הבוקר עם חדשות מאוד מפתיעות ומעררות רגש. הוואנג היונג'ין, הדוגמן ששבר את הרשת, נעדר. אנשים אומרים שהוא נחטף. החוקרים, השוטרים ואנשי הביטחון עדיין עושים את ההכי טוב כדי להשיב אותו בריא ושלם. הסימן היחיד שנשאר זה הטלפון שלו שהיה מונח על הספסל הסמוך ליד מעונותיו. עידכונים נוספים באתר הרשת שלנו"
"פאקינג שיט!" הדבר היחיד שמלמלתי לעצמי אחרי ששמעתי את החדשות האיומות האלה.
הדבר הראשון שעשיתי זה להתקשר לג'יסונג.
"בייבי" מיהרתי לענות, קולי השאיר סימני מתח.
"מינהו..." הוא מלמל, הבנתי בדיוק מה קורה כאן.
"תרגע.. תתקשר לליקס ותגיד לו לבוא אלייך עכשיו! אני אהיה אצלך עוד חמש דקות בדיוק"
התארגנתי במהירות. יצאתי מהבית תוך מספר דקות ספורות, ממהר אל ג'יסונג.
זה המצב הכי חרא שנתקלתי בו..
אני רק מקווה שהוא בסדר.
מי יודע מה החלאות האלה כבר יכולים לעשות לו.
פרצתי את הדלת הקשיחה, מחפש את ג'יסונג בעיניי.
"ליקסי הוא יהיה בסדר.. אני מבטיח, הם ימצאו אותו" הדבר הראשון שראיתי היה את ג'יסונג, מנחם ומחבק את פליקס הבוכה בזרועותיו.
ידעתי שזה מה שיקרה.
ג'יסונג הסתכל עליי, דמעות מרוחות בפרצופו הקטן.
"בייבי..." מלמלתי, מתקרב אליו ומוחה את דמעותיו.
"אין סיכוי שהוא נעדר ככה סתם.. זה בדוק מישהו אחראי לכל השיט הזה" אמרתי, בטוח בעצמי.
"מי כבר יכול לעמוד מאחוריי זה.. אבא שלו?" שאל ג'יסונג.
"אני בספק.. חוץ מזה למה שהוא יחטוף את הבן שלו.." אמרתי.
"ואם הוא חסר אונים וגורמים לו לסבול" פליקס מלמל בבכי אל תוך הג'קט של ג'יסונג.
"ליקס, הכל יהיה בסדר.. היונג'ין בסדר.. אני בטוח" אמרתי, מלטף את ראשו קלות.
YOU ARE READING
אהבה בשיויון
Adventureפליקס, נער שחיי בעולם לא פשוט בכלל. היונג'ין, נער שמנסה להתאבק על החופש שלו. הם מכירים והעיניינים מתפתחים עד שדבר אחד מפריד בינהם. מה יקרה בסוף? האם האהבה תנצח את הכאב?
