הערת הכותבת: חשוב לציין שהפרק הזה היה יותר ארוך מהפרקים הקודמים.
תהנו💞
נקודת מבט מינהו:
"בייבי..." יכולתי להרגיש את נשימתו נאחזת ומתרוקנת כאשר הוא מלמל וזרועותיי כרוכות סביב מותניו, מעיר אותי בעדינות.
פקחתי את עיניי והוא נמצא קרוב אליי.
מסתכל עליי וגורם לי פרפרים.
"בוא נקום, הבטחתי לפליקס להיות איתו.."
הבעתי השתנתה כאשר שמעתי את דבריו.
היונגין היום עוזב... הוא לא יעדיף להיות איתו בזמן שנשאר להם?
"אתה בטוח שזה הדבר הנכון לעשות?"
נשמתי בדאגה. "הוא והיונגין יהיו ביחד היום,לא" סיימתי, מסתכל אל תוך עייניו החומות והיפות.
"הוא ביקש ממני לבוא אליו... אני בהחלט הולך לעשות את זה" הוא דואג לו... אבל עד כמה זה טוב בשבילו?
"אני אלך לאן שתלך, אבל תזכור שהם כנראה יהיו בסערת רגשות.." התקרבתי אליו וקירבתי את מותניו, חיבקתי אותו בחוזקה כאשר הוא מתנשף ומחזיק את עצמו.
לא קל לו...
"אתה זוכר שאני פה איתך, נכון? אם יש לך את הצורך לדבר, תגיד לי בייבי" הוא לא עשה כלום מלבד למלמל אוקיי ולהעמיק את החיבוק.
אני והוא קמנו להתארגן.
נכנסנו לשירותים בעודי מצחצח שיניים והאן עושה את צרכיו.
האן הסיר את החולצה הדקה והקצרה מעליו, חושף בפניי את הבטן היפה שלו.
הוא מיהר לשים את החולצה השחורה עם הכתוביות הלבנות והגדולות שלו.
נקודת מבט היונגין:
אני ופליקס קמנו בביתי.
למזלי אבי היה יותר מדיי עסוק, כדי לבדוק האם הבאתי מישהו הביתה.
אני ופליקס הסתכלנו אחד על השני, קולטים שזה באמת היום...
הדבר הראשון שעשיתי זה לחבק אותו.. הכי חזק שיכולתי.
"אנחנו צריכים להתארגן.." אמרתי מחויך, מנסה להדחיק את האנרגיות השליליות בצד.
אבל פליקס.. לא ניסה אפילו להדחיק אותן... הוא לא הצליח.
"בבקשה אל תחשוב על זה יותר מדיי" ידי הברישה את שיערו לאחור.
"איך אוכל שלא...?" הוא שאל.
הוא היה נראה כלכך שבור... המראה השנוא עליי.
"אתה יודע שזה ייגמר, נכון? זה ייגמר הכי מהר שרק תחשוב עליי וכבר תראה אותי" הוא מתח את קצוות שפתיו לפניי, מחייך לעברי מעט.
הוא כלכך מנסה...
אני אוהב אותו.
קמנו והלכנו להתלבש. ובזמן הזה מחשבות אכלו אותי.
אני באמת דואג...
אני ופליקס התלבשנו במהירות.
ידעתי שיש לי זמנים מסודרים, אז לא רציתי לבזבז זמן יקר.
חבריי אמרו שהם יבואו להפרד ממני בשדה התעופה.. אני רק חושב על הדמעות שירדו במורד סנטרי ללא הפסקה.
לראות את פליקס חסר אונים... זה הדבר הכי קשה שאני יכול לדמיין.
"בייב, צריך לצאת" קראתי לפליקס שניצב שניה לאחר מכן.
אבא אמר לי שהוא יקנה לי הכל חדש, אז לא הייתי צריך לארוז יותר מדיי.
ירדנו במורד המדרגות, צעד אחר צעד.
פתחנו את הדלת הגדולה.
פליקס נרתע לרגע שראה איזה אוטו גדול בא לקחת אותנו, לא אהבתי את זה..
הייתי מעדיף לנסוע באוטו הקטן שלי עם פליקס.
העמסנו את הדברים והתקדמנו לאיזור הקדמי של הרכב אשר דאגו לפתוח לנו.
תפסתי בידו הקטנה והעדינה של פליקס ונכנסתי לרכב.
"יש לנו שעה נסיעה, אם תרצה תוכל לנוח.."
הוא הנהן בשקט, הניח את ראשו על כתפי הימנית.
YOU ARE READING
אהבה בשיויון
Adventureפליקס, נער שחיי בעולם לא פשוט בכלל. היונג'ין, נער שמנסה להתאבק על החופש שלו. הם מכירים והעיניינים מתפתחים עד שדבר אחד מפריד בינהם. מה יקרה בסוף? האם האהבה תנצח את הכאב?
