נקודת מבט היונגין:
"תעשה אותי, הוואנג היונגין" הוא אמר.
אני כלכך חרמן עכשיו.
"אתה בטוח שאתה רוצה? אתה חולה"
"במיטה אין משהו שאפשר לזכור, בייבי"
הוא צודק, אבל..
דיי, על מי אני עובד.
אני לא מתאפק יותר.
מיהרתי להסיר מפליקס את חולצתו הארורה והתחלתי לנשק את צאוורו ברעבתנות.
נשיקות טובעניות ורטובות..
"אה..." הוצאתי מפליקס אנחות.
עברתי לפיטמותיו והתחלתי לפזר סימנים אדמדמים וסגולים על גופו הבהיר והסקסי.
תפסתי במכנסיו ומיהרתי לפתוח אותן.
"בייב.." האנחות הפכו לגניחות.
מכנסיו הוסרו לגמרי.
תפסתי בקצה התחתון, ממהר להוריד אותו כלפי מטה.
אבל... הוא עצר אותי.
"היונגין... בבקשה תפסיק" דמעות נפלו מעיניו.
גרמתי לו לאי נוחות..
מה עשיתי?!
"מה קרה, ליקס?! בייבי, לא התכוונתי לפגוע בך.
אהבה שלי, בבקשה תסלח לי" אמרתי לחוץ יותר מאי פעם.
"אני פשוט... לא מוכן. סליחה שאני משחק ברגשותך... אני חבר נוראי" הוא נאנח בבכי, תופס בפרצופי ומתנצל.
ממש לא, לי יונגבוק!
"גרמתי לך להרגיש לא בנוח? תענה לי!"
זה שהוא לא מוכן, הבנתי. ואני לגמרי מבין ונעשה את זה ברגע שירגיש מוכן, אבל הכי חשוב לי.. זה שלא פגעתי בו.
"לא.. ממש לא בייבי," הוא עצר לרגע, אוחז בידיי הרועדות. "זה בגלל שיש לי פלאשבאקים נוראיים... אני לא רוצה לחשוב על דברים מפחידים כאלה בזמן שאנחנו עושים אהבה" הרגשתי כיאלו אבן נפלה מליבי.
אני פאקינג מרגיש זוועה עכשיו.
"סליחה שהיית צריך להרגיש ככה..."
אם הילד שלי סובל מהשיט הזה, אני חייב לטפל בזה!
"ליקס, אנחנו נטפל בבעיה הזאת! לא אתן לך להמשיך לסבול ככה"
הוא טמן את ראשו בצווארי והתחיל להרטיב את כתפי.
עטפתי את מותניו במלואן.
אלוהים... תרפא את הילד שלי.
נקודת מבט מינהו:
כל יום שבה, אני נלחץ יותר ויותר.
אני לא רוצה לשדר לג'יסונג פחד...
הוא גם ככה סובל מאחורי גבי.
נכנסתי לחדרו של היונגין, אחרי הרבה זמן שלא..
רציתי לעשות איתו שיחה.
אני רק מקווה שהוא יהיה פתוח איתי...
בהתחלה שקט סרר החדר, יכולנו לשמוע רק את המזגן.
"היונגין... מה קורה בינך לבין פליקס?
אתם יוצאים? אתם יזיזים? אתם בשלבים מתקדמים? תשתף אותי" שאלתי לראשונה.
"אני פליקס יוצאים..."
"כן, זה היה צפוי... השאלה היא למה לא סיפרת לי?"
"חשבתי שזה עוד לא הזמן... פחדתי שתשפוט אותי בגלל שאני עובר לחו'ל עוד יומיים ונהיינו זוג לזמן ממש קצר..." לא אשקר.. חשבתי שהסיבה תהיה יותר מורכבת.
אני די בטוח שאם הוא היה מספר היה הרבה יותר פתרונות והרבה פחות שאלות.. וחוץ מזה בחיים לא הייתי שופט אותו...
גם אני וג'יסונג היינו בזוגיות לא צפויה ובכל זאת תחננתי כן לספר לו...
"היונגין.. אני לא חייזר, אני החבר הכי טוב שלך. בגלל שלא סיפרת לי נכנסת לבועה. לא שיתפת אף אחד במה שמציק לך, לא שיתפת אף אחד במה שיושב לך ולא חשבת אפילו על לשתף.."
"מינהו... אם היית משדר להאן לחץ ופחד, איך היית מגיב?"
"אני חושש שזה קורה ממש עכשיו.." נאנחתי את מיטתי.
"בדיוק כך! לא רציתי שפליקס יהיה מודאג.
ונעזוב את העובדה שאני טס עוד יומיים...? מה היה קורה אם הוא היה מודע לכך בזמן שאני לא בבית אפילו?!" הוא היה לחוץ...
הוואנג אתה מתלהם מדברים שטותיים..
מיהרתי לחבק אותו חזק.
"תספר לנמשים כשאתה חוזר הביתה, בסדר?" הוא הנהן באיטיות.
לפחות טוב לדעת שהוא נרגע.
"אני פשוט מפחד לאבד אותו מינהו... לאבד את הילד שלי, את התינוק שלי, את הלב שלי.."
אני מבין אותך כלכך הוואנג.
"אנחנו צריכים לחפש משהו לאכול" תחושת רעב תקפה אותי, משהו שגרם להיונגין לצחקק.
YOU ARE READING
אהבה בשיויון
Adventureפליקס, נער שחיי בעולם לא פשוט בכלל. היונג'ין, נער שמנסה להתאבק על החופש שלו. הם מכירים והעיניינים מתפתחים עד שדבר אחד מפריד בינהם. מה יקרה בסוף? האם האהבה תנצח את הכאב?
