נקודת מבט פליקס:
"לב תשכב על המיטה ותבין מה זה להרגיש טוב" הוא אמר בצחקוק.
עשיתי זאת והרגשתי בעולם אחר...
המיטה של היונגין זה סם אולי??
אני דיי בטוח שהמיטה של היונגין היא לא מיטה רגילה.
היא הייתה ממש נוחה וקרירה. הרגשתי ממש משוחרר.
היונגין נשכב לידי והסתכל עליי.
"ג'יני אתה בוהה" אמרתי לו.
"מה פתאום" הוא אמר מוסמק ועלה עליי לחיבוק.
ליפפתי את ידי סביב צווארו והוא טמן את ראשו בצווארי.
נקודת מבט היונגין:
פאק למה לילד הזה יש ריח כלכך ממכר.
אני רק חולם שיום ההולדת שלו יגיע כבר.
אני רוצה להפוך אותו לשלי.
"ג'יני..." הוא התחיל.
"כן?" שאלתי והרמתי את ראשי, הסתכלתי עליו.
"אני אוהב אותך" הוא אמר והסתכל עליי.
קירבתי את ראשי לפניו, הייתי סנטים משפתיו אבל בשניה שהתכוונתי להניח את שפתיי על שפתיו הוא שם את אצבעותיו בין שפתינו.
"אתה תהיה ילד טוב ותתאפק עד ליום ההולדת שלי, נכון?" הוא שאל בחיוך וליטף את לחיי.
נאנחתי וחזרתי לנוח על צווארו.
שנינו נרדמנו ביחד.
נקודת מבט ג'יסונג:
מאז שמינהו נתן לי את האינסטגרם שלו אנחנו מדברים כמעט כל יום.
אנחנו מדברים על הכל. ואני אפילו באתי לבקר אותו כמה פעמים בלי קשר להיונגין...
היום אני הולך לבקר אותו, אני צריך לקחת שני אוטובוסים ואני לא מספר להיונגין בגלל שהוא פליקס נפגשים כל הזמן ואני לא רוצה להפריע להם.
הגעתי לאוטובוס, התיישבתי במקום ריק שמצאתי, הוצאתי את האוזניות ושמעתי שירים.
הנסיעה למינהו ארוכה אבל שווה לנסוע
באוטובוסים עד אליו.
מינהו שווה את זה שייסעו עד אליו שעתיים. ולא הייתי אומר את זה לכל איש זר שהכרתי מלפני שבועיים.
מינהו הוא בן אדם טוב, באמת שהספקתי להכיר אותו בכל כך קצת זמן.
אין לו זמן לבוא לאיזור שלי כי הוא כל הזמן עסוק.
הוא עוזר להורים שלו, הוא עובד, הוא לומד,
הוא מאוד חרוץ והוא גם לא מתלונן.
הגעתי לחוף והתקדמתי לאיזור המסעדה של ההורים של מינהו.
ראיתי את מינהו שוטף כלים עם סינר העבודה שלו ועם אוזניה אחת על אוזן שמאל.
התקרבתי אליו והוא שם לב אליי.
"סנאי!" הוא אמר וניגב את ידיו.
"שלום" אמרתי וחיבקתי אותו.
"רוצה לאכול?" הוא שאל והנהנתי באיטיות.
אני תמיד מגיע כשהמסעדה לקראת סגירה ונשאר הרבה שאריות אז אני ומינהו תמיד אוכלים את מה שנשאר.
" אולי נלך הפעם קרוב יותר לחוף?" הצעתי.
"אוקיי, אבל אם ייכנס לך זבוב לעיניים אני לא מזמין אמבולנס" הוא אמר וצחקתי.
הלכנו לכיון החוף והכמנו שני כיסאות ושולחן עגול לשים את האוכל שלנו.
"איך הייתה הבגרות?" הוא שאל.
"היא הייתה קשה, אבל ברור שעברתי" אמרתי בהתנשאות.
"כל הכבוד סנאי" הוא אמר.
"אני צריך לספר לך משהו.." הוא הוסיף.
"קרה משהו?" שאלתי.
"אני עובר לחצי שנה הקרובה לסיאול" הוא אמר ועיניי נפערו.
"רגע!! וזה אומר שאתה תלמד איתנו??" שאלתי בהתלהבות והוא הנהן עם פנים נפולות.
"היי, אמרתי משהו לא בסדר?" שאלתי.
"לא סנאי, זה פשוט שאני לא רוצה לעבור, טוב לי פה וזה המקום היחיד שאני רוצה להמשיך לגור בו לשארית חיי" הוא אמר במבט רציני.
"למה אתה צריך לעבור מלכתחילה?" שאלתי.
"כי ההורים שלי מצאו עובדים חדשים שיעבדו בחוף והם רוצים שאני אתפתח בעוד מקומות.
הם חושבים שאני צריך להכיר עוד אנשים חוץ מהיונגין אבל הם לא מבינים שמצאתי עוד הרבה חברים... כמו-" הוא נקטע כי דמעות חנקו אותו.
"מינהו אל תבכה בבקשה" ביקשתי.
אני לא יכול להסתכל עליו בוכה.
התקרבתי אליו לחיבוק מנחם ולעט הדמעות התפוגגו.
"לאן אתה עובר? להורים שלך יש דירה בסיאול?" שאלתי.
"לא, אני עובר לבני דודים שלי, הם גרים קרוב לבית הספר. ואני לא בקשר מיוחד איתם כלכך" הוא אמר והיה נראה מאוכזב.
"היי, תראה את הצד החיובי אתה הולך להיות איתנו בבית הספר" אמרתי בחיוך מנחם.
"תודה ג'יסונג.. אתה באמת חבר טוב" הוא אמר בחיוך.
"הוו, כמה התגעגתי לחיוך שלך" מלמלתי לעצמי בשקט.
"היי, אולי תישן אצלי היום" הוא הציע.
את האמת שממש באלי לישון אצל מינהו.
אני בטוח שיהיה ממש כיף אצלו וישאיר לי חוויה טובה למדיי.
"כן, כן, אני רק צריך לחזור הביתה לקחת בגדים" אמרתי.
"תקח ממני בגדים זה בסדר, רק תידע את ההורים שלך, סנאי" הוא אמר והנהנתי.
אני ומינהו המשכנו לדבר קצת ופתאום צליל הטלפון קטע את שיחתנו.
זה היה, פליקס??
מוזר... חשבתי שהוא והיונג'ין ביחד עכשיו...
"היי האני" הוא אמר כשעניתי לטלפון.
"היי ליקסי, רצית משהו?" שאלתי.
"כן- מינהו איתך??" קטע היונגין את פליקס שבא להגיד את המשפט.
"אני אכן פה נקודת חן" הוא אמר.
"האני, מה אתה עושה אצל מינהו?" שאל פליקס.
"אנחנו עושים מסיבת פיג'מות בלעדיכם" ענה מינהו בהתגרות.
"חזיר יבלות, אנחנו מצטרפים אליכם" אמר היונגין.
"כן, כן תגיע עם ליקס" אמרתי בהתלהבות.
"ברור שאני אגיע עם ליקס" הוא השיב לי.
ניתקתי את השיחה ואני ומינהו נכנסנו לבית שלו.
את האמת שיש לו בית ממש יפה, אבל לא גדול מדיי.
"בוא סנאי, אני אביא לך בגדים. זה הולך להיות מסובך כי יש לך גוף פיצי" הוא אמר וצחקקתי.
"אין לי בעיה גם עם חולצות גדולות" אמרתי בכנות.
"מצאתי!" הוא אמר והוציא חולצה יחסית קטנה.
"תיכנס להתקלח אני אכין ארוחת ערב" הוא אמר והנהנתי.
"מינהו, אתה יכול להביא לי את הבגדים?" צעקתי למינהו כשהתנגבתי במגבת הנקיה שהוא נתן לי.
מינהו מאוד סטרילי, אני יכול לראות את זה מכל המגבות המסודרות בשידה, כיור מבריק ברמה שאני יכול לראות את ההשתקפות של עצמי, כוס
מאוד יפה עם כתוביות שחורות ובתוך הכוס היו שלושה מברשות שיניים שנראות כיאלו עכשיו יצאו מאריזתן, המראה הייתה מאוד נקיה שפחדתי שאלכלך אותה בטעות.
ממש וויבים של בית מלון.
"סנאי, תפתח" הוא הרים את קולו מעט ופתחתי את הדלת כדי לקחת את הבגדים.
התלבשתי במהירות ויצאתי.
ראיתי את פליקס והיונגין יושבים בשולחן ומדברים עם מינהו אז הצטרפתי עליהם.
"האני!" פליקס קלט אותי וקם אליי לחיבוק מוחץ.
"לקחתם את עניין מסיבת הפיג'מות ברצינות אני רואה" אמרתי בגיחוך.
"ברור! אצלינו זה חייב להיות מושלם, תשמעו פעם אחת אני והיונגין עשינו מסיבת פיג'מות כשהיינו קטנים יותר-" "אוי מינהו אל תספר להם" קטע היונגין את מינהו וכיסה את פרצופו בידיו.
"הם חייבים לדעת, תשתוק ותן לי להמשיך.
אוקיי אז בסביבות השעה 10, ההורים שלנו הכריחו אותנו לישון, היינו באותה המיטה והיונגין כלכך התרגש שהוא פשוט הפליץ לי בפרצוף" אמר מינהו וכולנו צחקנו ללא מעצורים.
"אמלה! אני צריך משאף, אני לא נושם" אמר פליקס מתנשף מהצחוק.
"אני מודיע מעכשיו שאני ישן עם ג'יסונג... יש לי טראומות" הוא הודיע ואני ופליקס צחקנו אפילו יותר.
"אתה מודע לזה שלא הייתי מסכים לך לישון ליד פליקס" אמר היונגין ופליקס הסמיק קלות.
YOU ARE READING
אהבה בשיויון
Adventureפליקס, נער שחיי בעולם לא פשוט בכלל. היונג'ין, נער שמנסה להתאבק על החופש שלו. הם מכירים והעיניינים מתפתחים עד שדבר אחד מפריד בינהם. מה יקרה בסוף? האם האהבה תנצח את הכאב?
