אהבה בשיויון

פרק 29.

נקודת מבט ג'יסונג:

"האני בוא כבר.. הסרט עומד להתחיל" שמעתי את קולו של פליקס מבעד לחדר האמבטיה.
"אני כבר יוצא" הבעתי את קולי דרך ההד הנמשך באמבטיה.

יצאתי מהמקלחת, עצרתי את עצמי להתבונן בחדר האורחים המעוצב והיפה בבית של היונג'ין.
"הוא שם.." שמעתי את פליקס ממלמל מאחורי דלת החדר כשלפתע דמות נכנסה לחדר.
"בייבי.." הוא בחן את גופי.
הסתכלתי עליו רועד מקור עם מגבת שמכסה על כל האיזור התחתון, מלופפת סביב מותניי הצרות.
"מה אתה עושה כאן..?" שאלתי.
"התגעגעתי.."
"גם אני.. מאוד" הוא התקרב אליי, אחז בצווארי, גורם לי להקרב אליו, ונושק לשפתיי עמוקות.
הוא קירב אותי מבטני החשופה ואני רק כרכתי את ידיי סביב צווארו.
"התגעגעתי אלייך כלכך" אמרתי.
"גם אני אלייך, בייבי"
"לא הספקתי לשמוע מה אמרת בטלפון בכלל.. ישר ניתקת"
"אמרתי שאני בא אליך... התגעגעתי..." הוא אמר והסניף את צווארי.
"באבי... אנחנו בבית של היונג'ין..."
"פאקינג שיט..." הוא לחש בעצבנות.
"אתה עד כדי כך נואש..?" צחקקתי.
"פיזית כן.." הוא מלמל.
"אתה יודע שאי אפשר פה... אני נשבע שאפצה אותך" לחשתי.
הוא הנהן והתיישב על המיטה.
שמתי את החולצה הדקה והארוכה שפליקס נתן לי.
מינהו הסתכל עליי בחרמנות.
כמה כוח סיבולת יש לו...
הוא כלכך מתאפק.
הורדתי את המגבת ומיהרתי לשים את הבוקסר שלי.
"אתה זורע לי מלח על הפצעים.." הוא אמר.
"אופס..?" אמרתי בהתגרות.
"אל תנסה אני האן ג'יסונג"
"אוקיי, אוקיי. מצטער"
הלבשתי את השורטס הרפויים על רגליי והתיישבתי על ברכיו של מינהו.
הסתכלתי על עיניו.
"מה הייתי עושה בלעדיך?" הוא שאל בלחישה.
"חיי בשעמום" אמרתי בכנות.
הוא התקרב לפרצופי והדביק נשיקה עדינה על שפתיו.
"אני אוהב אותך, סנאי"
"גם אני אוהב אותך"

ליוויתי את מינהו עד לכניסת הבית.
"תתקשר אליי כשתגיע הביתה... בסדר?" שאלתי כשידיי מלופפות סביב צווארו.
"אוקיי, אני אוהב אותך" הוא אמר.
"גם אני אותך"
"אני רק צריך נשיקה לילה טוב ואני הולך" הוא אמר.
נו באמת, לי מינהו...
אתה כזה ילד קטן.
נשקתי לשפתיו העדינות.
"האן, אתה תפספס את הכל" אמר סונגמין.
"סונגמין!" לחש ג'ונגין.
"אני לא אפריע... תהנו לכם" הוא אמר בחיוך.
"נתראה מחר?"
"נתראה מחר, בייבי"
הוא נשק לי בפעם האחרונה לפני שנעלם כשהלך לדרכו.
"נתראה מחר~" חיקה אותי סונגמין.
"סונגמין אל תתגרה בי" אמרתי.
נשכבתי לידו והנחתי את ראשי על ברכיו.

נקודת מבט פליקס:

"סונגמין, כמה זה שתיים כפול חמישים?"
"מאה"
"אז איך זה שווה מאה עשרים בדיוק?!"
"כי אם אתה מחסיר את המספר הזה ומוסיף את זה, זה שווה מאה עשרים"
"אין אפשרות להחסיר פה!"
ג'ונגין וסונגמין התווכחו על כמה נקודות יצא להם במשחק.
אמנם זה לא היה חלק מהתכנית, אבל לא הייתה אף התנגדות.
"מה מינהו רצה?" שאלתי את האן.
"הוא רק רצה לראות אותי... התגעגעתי אליו"
"אני מקנא בך, הייתי משלם הון כדי לראות את היונג'ין עכשיו"
"אל תחשוב על זה עכשיו, ליקסי.. בוא נהנה כל עד אנחנו ביחד כרגע"
האן צודק, פליקס.
תפסיק לחשוב שלילי.
אם אחשוב שלילי, אני רק אהרוס לעצמי.
"אז... מה בסוף עם צ'אן היונג?" הוא שאל.
"היונג'ין אמר לי שצ'אן היונג יבוא אליי כל יום שישי בשמונה ויעשה איתי שיחה"
"הוא דואג לך ליקס.."
"ואני אסיר תודה על זה"
אני כלכך רוצה לראות אותו.
לתת לו נשיקה שמוכיחה עד כמה אני מודה לו..
להיונג'ין שלי.
"אתה חושב, פליקס" אמר האן, גורם לי להירתע ולחזור למציאות.
"כן.. סליחה" מלמלתי, משפיל את מבטי לרצפה.
"אתה יודע מה היונג'ין אמר לי לפני שהוא טס?"
הנהנתי לשלילה.
"מה הוא אמר?"
"אני כלכך מודה על זה שיש לי מישהו שישמור על המלאך שלי בזמן שאני לא נמצא.."
"המשפט הזה גרם לעיורון ליקס. הרגשתי כלכך רע.. ואז הבנתי שהדבר היחיד שאני באמת רוצה לעשות, זה להגן ולשמור על החבר הכי טוב שלי.."
הוא סיים את המשפט, גורם לחייך בבכי כמו ילד קטן.
"אני אוהב אותך, ג'יסונג"
"גם אני אותך, ליקס"

"אויש אתה כזה מייאש" רטן ג'ונגין.
"אתה הקטן מבינינו, אז מותר לי לייאש אותך"
"מוזר כי זו המשימה שלי.." מלמל ג'ונגין.
"אני חושב שמיציתם את המשחק הזה לילה אחד" אמרתי.
"אני מסכים..." לחש ג'יסונג.
"מה נעשה?" שאל סונגמין.
"יש לי משחק! כל אחד בתורו בוחר לבחור שאלה למישהו והמישהו הזה צריך לענות על השאלה" הצעתי.
"אני מתחיל!" ג'ונגין נידב את עצמו. "שאלה להאני. איפה היית רואה את עצמך בעוד שנתיים?"
"נשוי פלוס אחד"
אני לגמרי יכול להסכים איתו.
גם אני רואה אותו נשוי פלוס עוד פחות משנתיים.
כל פעם שמינהו מסתכל על האן, אני רואה זוג נשוי טרי.
"אני רוצה לשאול שאלה" אמר סונגמין. "את פליקס"
חשתי מעט פחד... בכל זאת, סונגמין שואל את השאלה...
"אם הייתה לך את האופציה לטוס עם היונג'ין... למה לא עשית זאת?"
השאלה קצת הפתיעה אותי, לא ציפיתי שהוא ישאל את זה..
"אמא שלי סובלת מבעיות סיוטים בזקנה.. אתם יודעים את זה. פשוט לא יכולתי לתת לעצמי לעזוב את אמא לבד עם בעיות נפשיות פלוס תינוקת.. היא סובלת מספיק"
התכוונתי למה שאמרתי, אני לא אהיה מסוגל לעזוב את אומה לבד... זה קשה לי.
אני כלכך אוהב אותה.
"תורך ג'יסונג"
"שאלה לסונגמין. האם יש דבר שאם הוא יקרה, אתה תפחד?" שאל ג'יסונג.
"אני חושב שלאבד אותכם זה הדבר הכי מפחיד שאני יכול לחשוב עליו כרגע... הכרתי את ג'ונגין לראשונה בגיל 13, הוא החבר היחיד שהיה לי.. הדבר הכי מחשל בחיים שלי זה היה חברים. ועד שרכשתי לי כאלה, לא אסכים לעצמי לאבד אותם"
זאת הסיבה שהוא כל הזמן רוצה שג'ונגין יהיה לצידו.
כולנו ללא ספק היינו קצת מופתעים, אבל אני לחלוטין מסכים עם סונגמין, לחשוב שהייתי מאבד אותם.. זה הדבר הכי קשה שאני יכול רק לדמיין.
"סונגמין, אתה מיוחד.. אתה טהור ונקי, אף אחד לא יצליח לשבור אותך בקלות ואתה גם לא אחד שיפגע באנשים.." אמר ג'ונגין.
סונגמין נאנח, מנסה לשמור את הדמעות בפנים.
הדבר היחיד שסונגמין מזייף, זה את החיים.
הוא כלוא במסיכה של עצמו כבר שנים. כיום הוא מצליח לחשוף יותר, אבל זה מאוד קשה לשבור את המסיכה הזאת לגמרי.
"תודה על הכל ג'ונגין, אני אוהב אותך" מלמל סונגמין.
הוא התקרב וחיבק את ג'ונגין.
"שאלה לג'ונגין, האם היית בזוגיות? ואם לא אז האם אתה נואש לזוגיות?" שאלתי.
"לא הייתי בזוגיות אף פעם. אני לא יכול להגיד נואש, אבל אני גם לא יכול להגיד שאני לא רוצה" הוא ענה.
מי שיזכה בג'ונגין יהיה בר מזל.
הוא הבן אדם הכי אדיב שקיים על כדור הארץ.
"יש לי שאלה אחרונה לג'יסונג" אמר ג'ונגין.
ג'יסונג שהסתכל בבלבול.
"איך התמודדת עם דיכאון בזמן הזוגיות עם מינהו?"
זו שאלה שלא אני הייתי מוכן אליה ובטח שלא ג'יסונג.
"זה.. הכל מינהו.. בן הזוג שלי. הוא יכל לחוש את המתח והחרדה שקרנו ממני. והוא ידע שיש משהו ברגשות שלי יותר ממה שאני משחרר.."
"איך הוא יכל להרגיש אותך? יצאתם יחסית קצת זמן" שאל בבלבול.
"הוא פשוט האחד שלי, האחד שיודע טוב יותר ממני. מה אני ומה לא" הוא אמר.
זה הזכיר לי את היונג'ין..
אני רוצה אותו כלכך..
"ואיך הסכמת לצאת איתו כלכך מהר האני, איך הצלחת?" שאל סונגמין.
""נכון, הם לא הכירו זה את זה הרבה זמן... אבל לפעמים הזמן הוא לא הגורם המגדיר עד כמה חזקים הרגשות שלנו באמת.." עניתי במקום ג'יסונג.
"ליקס צודק. את האמת שבהתחלת הזוגיות עם מינהו, פיקפקתי בזה.. למרות שאהבתי אותו כלכך. האהבה פשוט ניצחה אותי." אמר ג'יסונג.