אהבה בשיויון

פרק 14.

נקודת מבט היונגין:

"לב... תודה על היום המקסים הזה"
כל יום עם פליקס הוא יום קסום, אבל היום הזה הרגיש אחר מהימים הקודמים.
אני חייב להגיד שאני די גאה בעצמי כשזה נוגע לפליקס.
הצלחתי להתאפק כל הזמן שביליתי איתו ולא לנסות להתמזמז איתו או משהו אחר.
כפי שאני מכיר את עצמי כנראה לא הייתי מתאפק בשביל מישהו אחר, אבל אני רק מוכיח לעצמי עד כמה אני רוצה את פליקס יותר ויותר ככל שיום ההולדת שלו קרב ובא יותר מאי פעם.
יום ההולדת עוד פאקינג שבועיים ואני יודע שאני צריך להכין את עצמי לכל תשובה שהוא ייתן לי ביום המיוחד שלו.
גם אם זה יהיה כן...
וגם אם זה יהיה לא...
כפי שאמרתי כבר לפליקס
'יש עוד הרבה דברים שצריכים להתברר בינינו' ואני חושב שברגע שנהיה בזוגיות הרבה דברים יוכלו לבקוע מהביצה מלאת הסדקים שלהם.

החזרתי את פליקס הביתה וכך עשיתי גם אני.
כשנכנסתי הביתה הפתעה התגלתה בעיניי.
אבי ואישתו החדשה יושבים בסלון ומדברים עם מישהו, אבל לא סתם מישהו... מישהו שאני מכיר הרבה זמן לצערי.
"היונגין! טוב לראות אותך" צעד אבי לעברי עם חיוך פרוס על שפתיו.
משהו רע עומד לקרות...
"היי אבא, מה שלומך?" שאלתי עם חיוך מאולץ.
"יש לנו שיחה איתך ילד" אמרה אישתו החדשה של אבי בחיוך.
לא הייתי מעוניין לפגוש בפרצופה...
"משהו דחוף? חזרתי מחברים ואני רוצה להתקלח" אמרתי בכנות.
"שב פה היונגין" אמר האיש שלא רציתי לראות בחיי יותר.
התיישבתי על יד אישתו החדשה של אבי וחיכיתי שמישהו יתחיל לפתח שיחה.
הריי הם אמרו שזה חשוב, לא...?
"נעשה את זה קצר וקולע... הגענו אני והורייך להחלטה, אבל נצטרך שתהיה איתנו בזה!" הכריז האיש שלא רציתי לפגוש בפרצופו.
"אני מציע לך, הוואנג היונגין, להיות הפרזנטור שלי לחברה מצליחה ולעבוד איתי באמריקה המדהימה!" הוא אמר בחיוך.
איך אוכל להסכים לדבר כזה...
עוד לא סיימתי בית ספר ואני תקוע ביני לבין עצמי, אבל הכי גרוע... מה עם לב?
אני ממש לא הולך להשליך את כל העבודה שעשיתי כדי להתחבר לילד הזה ולהיות סוף סוף ה...
או היונגין תתעשט, אתה ופליקס עדיין לא ביחד.
מה אני אמור לעשות?
"היונגין? יש לך תשובה?" שאל אותי אבי במבט מאיים, מחייב אותי לענות בחיוב... ממש לא.
"אני מצטער, אבל יש לי דברים יותר חשובים להתעסק בהם במקום לחתום להיות פרזנטור שלך לאיזה חברה מזדיינת. אתה מוזמן לקחת את כל הדברים שלך ואת הזין שלך מהפאקינג בית שלי!"
עוצמתה של כף אבי הצליפה ללחיי...
לא חשבתי שדבר אחר יקרה.
"היונגין... אתה הולך לחתום על הדבר המזוין הזה אחרת אתה תמצא את עצמך במצב לא נעים" האיומים של הבן אדם הזה כבר לא עובד עליי.
"אני לא הילד בן התשע שאתה מכיר, הבנת?
אני ילד גדול ולא הקצפת בעוגה שלך שאפילו לא טרחת לחתוך!" צעקתי עד עמקי נשמתי, אני חייב להודות שזה היה משחרר.
"שרפת לי את העוגה, אז החלטתי לאפות עוד אחת ואותה לא אתן לך להשאיר במקרר"
הזקן הזה עוד יוציא אותי מדעתי.
"היי, היי... אין צורך להתעמת אחד עם השני.
היונגין, אני אתן לך שבועיים לחשוב על זה...
אני מבין שזה לא כזה קל עבורך. ובכל זאת, שיהיה לכם לילה טוב" נהם האיש המזוין וסגר את הדלת אחריו.
הוא באמת חושב שאני אסכים?
יום ההולדת של הבן אדם הכי חשוב בעולם שלי בעוד 14 יום והוא חושב שאני אסכים לאיזה חוזה מזוין...
"שם לב יבן זונה... אני אשאר רגוע כל עוד תשאר קרוב לבית הזה, הבנת אותי? אין יציאות, אין בית ספר, אין עבודה ואף זונה לא תיכנס לי לבית. הבנת?" אל תגידו לי שהוא מונע ממני לצאת מהבית שלי... אם אני לא אפגש עם פליקס חיי יעלמו.
"אם תשים לב טוב... תראה שאני לא סופר את הזין שלך" חיוך עלה על שפתיי, אבל פרצופי נשאר אדום כאשר סטר לי בשנית.
"את זה עוד נראה" פרצופו האכזר השתנה ברגע שראה את אישתו ולא עברה שניה כשפתיהם נפגשו...
אני חייב להגיד את זה לפליקס.
אני לא אסתיר מהילד הזה שום דבר שקשור אלינו, אבל אעשה את זה מיד אחרי שאכנס להתקלח.
"היונגין... תשאר מפוקס" מלמלתי לעצמי.
לפעמים חיזוק עצמי זה עובד.

יצאתי מהמקלחת ומחשבות אכלו אותי.
איך אני אמור לצאת מהחרא הזה מבלי להפגע או לפגוע במישהו.
עדיין לא סיפרת לאבי על פליקס, אבל אני גם מפחד לספר לו...
אם הוא הפגע בטעות מהזקן החרמן הזה אני לא אשלוט בעצמי.

לקחתי את הטלפון ונכנסתי לאנשי הקשר,
הסתכלתי על 'הלב השלם שלי' מה אני אמור לעשות בדיוק? להתקשר או לא?
עזרתי מספיק אומץ והתקשרתי אליו.
"ג'יני! מה קורה?" הוא ענה ויכולתי לראות חייכו מבעד לטלפון.
הילד הזה משגע אותו..
"לב, אני צריך לדבר איתך" קולי היה צרוד וכמעט נחנקתי מדמעות.
"ג'יני, הכל בסדר?" הוא שאל.
הכל ממש לא בסדר לב שלי...
"מחר אקח אותך לחוף ואדבר איתך, בסדר?"
לקחתי נשימה ואמרתי.
"אם אתה אומר, אעשה את זה" הוא אמר.
אני מכור לילד הזה. איך אוכל לחיות בלעדיו.
"תודה רבה יפה שלי, אני אוהבת אותך" אמרתי.
מילים לא יכולות להסביר את אהבתי אליו.
"גם אני אותך" הוא אמר וניתקתי.
אם האבא המזוין שלי חושב שאני הולך להקשיב לו, הוא קצת חיי בסרט.
אני הולך לצאת מפה, אני לא נשאר במקום המקולל הזה.

נקודת מבט פליקס:

היונגין מתנהג מוזר...
ממתי הוא לוקח אותי למקומות ספציפיים כדי להגיד לי משהו..?
אני רק מקווה שאף דבר לא קרה...

יום למחרת קיבלתי צלצול בטלפון.
השעה פאקינג 7:50 מי יכול להתקשר עכשיו.
על המסך היה כתוב 'ג'יני'
מה קרה שהוא מתקשר אליי כלכך מוקדם?
"היי לב, רציתי לעדכן שהיום תהיה איתי, בסדר? נהיה לבד רק אני ואתה כל היום. ותתחיל להתארגן כי אני לוקח עוד שעה והכי חשוב... אל תתאפר" מאיפה זה הגיע...
כיאלו.. יום שלם עם היונגין זה דבר שכל אחד רוצה, אבל ברנדומליות כזאת...
"ג'יני, אתה יודע שיום איתך זה חלום, אבל יש לי עבודה להגיש היום" אמרתי במעט אכזבה.
אני צריך להגיש את העבודה שלי על יפן היום.
"דיברתי עם המורה שלך ויהיה לך מועד ב'. דיברתי עם אמא שלך והיא גם אישרה, אני רק צריך שתהיה איתי" הוא באמת עשה את זה.
וואו עד כמה חשוב מה שהוא רוצה להגיד לי.
"אוקיי ג'יני, אני סומך עליך" אמרתי בכנות.
ניתקתי את הטלפון ונכנסתי למקלחת.
סיימתי להתארגן והשעה הייתה 8:45 הוא אמור להיות פה עוד רבע שעה.
הסתכלתי על תיק האיפור שלי.. בחנתי אותו בפניי.
פשוט לא יכול לעמוד בפיתוי...
היונגין יהיה מאוכזב ממני, אבל אני לא רוצה להיות מכוער לידו...
"ליקסי, יש לך הפתעה" צעקה אימי מהסלון.
ירדתי במדרגות כשלפתע אני רואה את היונגין משחק עם נארי.
אם להיונגין היה אח הוא היה כלכך מאושר.
התקרבתי אל השניים והדבקתי נשיקה ללחיו של היונגין.
"אני אוהב אותך" הוא לחש באזני והתחבקנו.
הוא האוויר לנשימה שלי...
"לאן אתם הולכים?" שאלה אימי בסקרנות.
"לחוף הים שהיינו בו פעם קודמת" הסביר היונגין.
"תעשו חיים" היא אמרה והביטה בהיונגין.
משהו שגרם לי לחשוד.
"תודה אומה, אני אוהב אותך" אמרתי ורצתי לחבק אותה.

אני והיונגין יצאנו וראיתי את הרכב השחור והגדול שאני והיונגין בדרך כלל נוסעים בו.
נכנסנו לרכב והיונגין מיהר לדאוג שיהיה לי נוח.
משהו עובר עליו, עכשיו אני בטוח.
שכבתי על ברכיו והסתכלתי עליו.
הוא פיזית הדבר הכי יפה שראיתי בחיים.
"ג'יני... אתה חתיך" אמרתי בכנות והוא צחקק.
"גם אתה, ילד יפה שלי" הוא אמר ומחץ את לחיי.
הוא התקרב אל פניי מעט ונשק למצחי.
וואו, כמה רציתי שיכוון לשפתיים שלי..