אהבה בשיויון

פרק 6.

נקודת מבט פליקס:

הוא כלכך חכם, לעזאזל.
כשאהיה גדול, אני חד משמעית ארצה להיות כמו צ'אן היונג.
הוא פשוט מודל לחיקוי והשראה.
"נו? איך היה? מעניין או לא?" התגרתי בחבריי. "אני מודה שהיה מאוד מעניין" אמר סונגמין.
"הוא ממש חכם" הוסיף ג'ונגין.
"בואו לכיתה" אמר ג'יסונג ועשינו כדבריו.
היינו באמצע השיעור, היה משעמם ברמות
עד ששמעתי את הטלפון שלי מצלצל.
מיהרתי לנמיך ולמזלי, אף אחד לא שמע מלבד האן שישב לצידי.
"תגיד אתה משוגע?!" שאל האן.
"אופסי..."

הודעה חדשה התקבלה...

ג'יני❤️: היי ילדון איך, בשיעור??

את/ה: אני משועמם, אנחנו לא לומדים רק סיפורים של ההיסטוריה הרומית.. זה משעמם

ג'יני❤️: נשמע שאתה מדוכא

את/ה: מה פתאום, החיים מלבלבים

ג'יני❤️: רוצה שאני אבוא לקחת אותך השיעור?

את/ה: אתה יכול??

ג'יני❤️: ברור שאני יכול, רוצה?

את/ה: ברור שאני רוצה!

ג'יני❤️: סגור, אני בא עוד 5 דקות

סגרתי את הצ'אט.
הכנסתי את המחברת והספר, חיכיתי להיונגין.

"היי המורה" אמר היונגין שלפתע נכנס לכיתה.
"שלום היונגין, מה אתה צריך?" היא שאלה בחיוך.
"אני צריך לקחת את לי פליקס" הוא הסביר והמורה הסתכלה עליי.
"בטח, פליקס רק תעדכן את המחנך שלך בסדר?" היא אמרה והנהנתי בחיוך.
"היי.. לאן זה?" שאל סונגמין שישב שולחן כחד לפנינו.
"אני אסביר לכם אחר כך"
יצאתי מהכיתה ביחד עם היונגין.
"תודה ג'יני, הצלת את חיי עכשיו משעתיים היסטוריה!" אמרתי בהתלהבות קפצתי עליו לחיבוק.
"באהבה, מתי שתרצה" הוא אמר בחיוך וחיבק אותי חזרה.
היונגין לקח אותי לחצר האחורית ששם כמעט ואף אחד לא נמצא. היו שם ספסלים ודשא ירוק. "תודה רבה היונגין, באמת" אמרתי בכנות.
"אני רוצה שתחזיר לי משהו בתמורה לכך ששיחררתי אותך מהשיעור" הוא אמר בהתגרות. "מה אתה רוצה?" שאלתי.
הוא ניפח את לחיו השמאלית והצביע על לחיו, הבנתי את הרמז...
התקרבתי ונשקתי ללחיו למשך כמה שניות, התנתקתי מהנשיקה והוא חייך וליטף את שיערי. "ילד טוב" הוא אמר בחיוך.
הנחתי את ראשי על כתפו כשישבנו על הדשא הירוק שבחצר האחורית.
"אה.. פליקס שכחתי לשאול, איך היה בהרצאה?" הוא שאל.
"וואו! היה ממש מעניין, הלוואי ואני אהיה חכם כמו צ'אן, הוא גאון" אמרתי.
היונג'ין הסתכל עליי במבט שטותניקי.
"וואו זה נראה שממש אהבת את ההרצאה שלו, רוצה שאמסור לו?" הוא שאל.
" מה זאת אומרת תמסור לו...? אתה מכיר אותו?" קפצתי ממקומי ואמרתי.
"כן, צ'אני הוא חבר קרוב שלי" הוא אמר ושיחקתי פניי מת מרוב ההלם, הוא צחקק מעט.
"אתה מכיר את צ'אן היונג, אני מעריץ ענק שלו" אמרתי בהתלהבות.
"אני אכן מכיר את היצור, לא ידעתי שאתה מעריץ את הביגפוט הזה" הוא אמר וצחקקתי.
"איך אתה מכיר אותו??" שאלתי.
"הכרנו לפני 5 שנים בערך, הגעתי לבית הספר הזה בלית ברירה ורק צ'אני קיבל אותי. מאז נהיינו חברים טובים" הוא הסביר.
"מה זאת אומרת, עברת בלית ברירה?" שאלתי. "הייתי אמור לעבור ללמוד ביפן לתקופה ארוכה מתוך בחירה שלי עם עצמי, אבא שלי הוא אחד מאנשי עסקים הגדולים בארץ. והוא... לא אהבו את הרעיון שאני אעזוב את דרום קוריאה, הוא פשוט מחק את החלום שלי בשניה שהוא רשם אותי לבית הספר הזה. הוא שם אותי פה וקיבלתי יחס רשמי מהמורים.. דבר ששנאתי. הרגשתי ילד מאולץ, הרגשתי שמתנהגים אליי ככה בגלל שלאבא שלי יש כסף. באמת ששנאתי כל רגע" הוא הסביר לי והרגשתי ממש רע.
מהיום הראשון שהכרתי את היונג'ין, ידעתי שהוא לא כמו כולם, כו לפחות לא מהעשירים המתנשאים.
ראיתי דמעות עולות בעיניו והוא מנסה למחות אותן אבל הן ממשיכות לרדת.
"ג'יני.. אל תבכה, אני אוהב אותך. מצטער שזה מה שקרה לך" אמרתי וחיבקתי אותו חזק. הרגשתי שהוא חלש ופשוט מיואש.
השתחררתי מהחיבוק ועשיתי משהו שחשבתי שיעזור לו.

נקודת מבט היונגין:

הייתי כלכך מותש, פליקס חיבק אותי חזק.
וראה שהדמעות בעיניים שלי ממשיכות לרדת אז הוא קירב את פניו ונשק לדמעותיי.
"ילדים יפים לא בוכים" הוא אמר וצחקקתי כשדמעות מרוחות בעיניי.
"אני כלכך אוהב אותך" אמרתי בכנות ונשקתי למצחו. הוא הסמיק והתחבקנו, החיבוק המשיך דקה ואני נשבע שהסנפתי את הריח הטוב שלו כל הדקה הזאת.
"ילדון רוצה לבוא איתי היום לחוף שוב היום? תוכל להביא חבר" הוא גירה אותי.
"כן, כן, כן!!! אני אביא את ג'יסונג" הוא אמר בהתלהבות.
המשכנו לדבר ושרפנו עוד חצי שעה מהזמן שלנו.
ואם לחשוב על זה דוגרי... לא אכפת לי עם אני לשרוף גם לילות שלמים, העיקר להיות עם פליקס.

"עוד 10 דקות נגמר השיעור" אמרתי וראיתי שפניו נפולות.
"היי ילדון, מה קרה?" שאלתי וכיוונתי את פרצופו אליי.
"אני לא רוצה לחזור לכיתה, אני רוצה להשאר איתך" הוא אמר עם שפתיים שמוטות לקדימה. ליטפתי את פניו ונשקתי ללחיו. הוא הניח את ראשו עליי והנחתי את ראשי על ראשו.

נקודת מבט ג'יסונג:

"פליקס!" צעקתי בקול.
"איפה אתה ילד?!" צעק גם ג'ונגין.
"אני אומר לכם! אנחנו מבזבזים זמן. הוא בטח הלך לקיים יחסי מין עם היונגין באיזה חדר שירותים או משהו" אמר סונגמין ושם את ידיו על מותניו, מציב לנו עובדה.
"סונגמין! תסתום כבר!" צעקנו אני וג'ונגין והמשכנו לחפש את פליקס.
"בואו נתפצל, מי שימצא שיודיע בקבוצה סבבה?" אמרתי והם הנהנו.
חיפשתי את פליקס בכל מקום, אני לא מוצא אותו, וואווו! לאן הילד הזה יכול ללכת..
רגע. אני יודע, יש מקום אחד שלא חיפשנו בו ואני בטוח שסונגמין וג'ונגין גם לא חשבו על המקום הזה.
התקשרתי אליהם שיבואו לאזורי והם עשו זאת. כיוונתי אותם למקום בו אני חושב שהם נמצאים וכמובן שצדקתי...
מצאנו אותם בחצר האחורית. היונגין שם את ראשו על פליקס ופליקס שם את ראשו על ראשו של היונגין.
"זה כזה חמוד" קפץ בהתלהבות ג'ונגין.
סונגמין הוציא את הטלפון שלו מהכיס והתחיל לצלם.
"רוצים ללכת אליהם?" שאלתי ללא כל מאמץ. "אני חושב שנשאיר אותם כאן, היונגין מספיק אחראי" אמר סונגמין.
"אני מסכים איתו, פשוט תשלח הודעה להיונגין שאם הם ערים שיודיעו לנו" הוסיף ג'ונגין.
"טוב, אני אשלח לו הודעה" אמרתי ועשיתי זאת. הלכנו משם וחזרנו לכיתה.

נקודת מבט היונגין:

קמתי וראיתי שפליקס ישן עליי. הוא כזה חמוד..
"ילדון" אמרתי וליטפתי את ראשו במטרה להעיר אותו.
"ממ..." הוא המהם.
"צריך לקום" אמרתי בעדינות.
"מה השעה?" הוא שאל בקול ישנוני.
"2:01, ישנו כל השיעור וכל ההפסקה, בקיצור קמנו בדיוק בזמן" אמרתי בגיחוך.
"צריך לחזור לכיתה?" הוא שאל.
"לצערי" עניתי.
"אוף, אני עייף" הוא רטן בישנוניות ונשכב על רגליי.
"ילד יפה, צריך לחזור לכיתה" הוא קם ממני בלית ברירה.
שנינו בדקנו את הטלפונים שלנו וראיתי הודעה מג'יסונג.
"ילדון" התחלתי.
"כן?" הוא שאל.
"ג'יסונג שלח הודעה, הוא אמר שהוא יודע שאנחנו כאן ושאני אעדכן כשקמנו" הסברתי.
"אה אוקיי, אני גם ככה חוזר לכיתה עכשיו" הוא אמר.
"אני אלווה אותך" אמרתי והוא הנהן.
הגענו לכיתה של פליקס וחיבקתי אותו לפני שאני הולך.
"ילדון אל תשכח לשאול את ג'יסונג בנוגע להיום" הזכרתי לו והוא הנהן בחיוך.