נקודת מבט פליקס:
הובלתי את ג'יסונג, סונגמין וג'ונגין לבריכה.
ממש כמו חניכים קטנים שעוקבים אחר מדריכם.
הבריכה נמצאת מסביב הבית, אז הייתה לנו הליכה קלה עד שהגענו.
כאשר הגענו לחצר האחורית של הבית, הדבר הראשון שראינו זה..
בריכת שחייה, מוארת בתאורת לדים מרהיבה שיוצרת אווירה מרגיעה וקסומה.
המים מבריקים ומשקפים את האורות. הדבר נתן לנו חשק לא לעזוב לעולם.
"מה לעזאזל..." מלמל ג'יסונג בעיניים פעורות.
"איזה עוד הפתעות מחכות לנו בבית הזה...?" שאל ג'ונגין תוך כדי שנשאב להסתכל על המים הנוצצים.
"זאת רק ההתחלה" אמרתי, מוריד את החולצה ונשאר עם מכנס בגד הים שהיונג'ין קנה לי.
רגליי היו צמודות, כופפתי אותן מעט ושיגרתי את עצמי בתנופה, נתתי לגוף שלי ללכת קדימה.
שמרתי על איזון עד שנחתתי במים.
"אתם צריכים הזמנה אישית?" שאלתי אותם, מתחיל לשחות במים הצלולים.
לא עברה שניה וג'יסונג הצטרף אליי וכך גם סונגמין.
הסתכלתי על ג'ונגין.
הוא... לא נכנס.. רק ישב על כיסא השיזוף שהוסתר על ידי המצחייה.
"יש לכם דיבור, סאנשיין" לחש לי סונגמין.
התקדמתי לכיון הסולם שהיה דחוק לצד הבריכה, עולה עליו ויוצא מהבריכה.
"בייבי יאנג... מה קרה?" שאלתי כאשר כרכתי את המגבת סביב מותניי.
הוא לא ענה, רק הרכין את ראשו כלפי מטה.
"בבקשה תספר לי, מה עשיתי רע?" שאלתי כשאחזתי בידו הקטנה והקרירה.
"לא עשית כלום" הוא אמר והוזיז את ידו מידי.
"אבל קרה משהו... תספר לי"
"למה לא סיפרת לי על היונג'ין?" הוא נאנח בכעס. "לא אמרת שמספרים הכל אחד לשני?" הוא שאל.
הוא צודק... יצאתי אידיוט בכל הסיטואציה.
"אני מצטער... אני באמת מצטער" אמרתי וליפפתי את ידי סביב מותניו, עוטף אותו ומחבק אותו.
"הייתי בסערת רגשות... לא רציתי שתחשבו שאני... מוזר או פחדן..." הסברתי.
"אתה הרי יודע שלא היינו חושבים ככה... למה לעזאזל הייתי צריך לדעת את זה מדחיפות במסדרון עם איזה בריון שרמוטה?!" הוא שאל, דמעות עומדות על קצה עיניו.
"אתה צודק... סליחה.." עניתי בשקט.
אני לא יכול להגיד שום דבר חוץ מזה...
"לא התכוונתי לפגוע באמון שלך... לא רציתי בכלל.. תאמין לי" לחשתי.
"אני פשוט לא רציתי לאבד אותך.. וזה הגיע למצב שכמעט איבדת אותי" הוא אמר ודמעות לא התביישו לצאת.
חשכו עיניי.
העובדה שיכולתי לאבד אותו... זה גורם לי לכלכך הרבה רע..
"סליחה... אני כלכך מצטער.." אמרתי כשהידקתי את אחיזתי בו.
"אני אוהב אותך, ליקס.. אני לא רוצה לאבד איתך.. אל תחביא מאיתנו עוד כלום" הוא אמר, נעמד במקומו וגורם לי לקום איתו, מחבק אותי בחוזקה.
"חיבוק קבוצתי!" צווח סונגמין שיצא מהמים עם ג'יסונג כמו דג.
התחבקנו.
הרגשתי כלכך מוגן.
אני מרגיש שאם לא היה לי אותם, הייתי מתמוטט.
"בואו נחזור למים.." אמרתי, מסתכל על ג'ונגין שחייך וחשף את גומתו היפה.
נהננו לשחק בבריכה, הרגשתי שאנחנו ילדים קטנים שמחכים שההורים יבואו לאסוף אותם.
"סונגמין בפעם הבאה שתשפריץ לי לתוך העין, אני נשבע שלא ישארו לך אצבעות" התלונן ג'יסונג בזמן ששיפשף את עיניו הקטנות.
YOU ARE READING
אהבה בשיויון
Adventureפליקס, נער שחיי בעולם לא פשוט בכלל. היונג'ין, נער שמנסה להתאבק על החופש שלו. הם מכירים והעיניינים מתפתחים עד שדבר אחד מפריד בינהם. מה יקרה בסוף? האם האהבה תנצח את הכאב?
