העברתי את הטלפון לרומיאו והוא הסתכל עליי במבט רציני
לא לא לא לא לא. זה לא קורה לי שוב!
רומיאו פתח את התמונה ואני הסתרתי את עיניי, לא מסוגלת להסתכל. הוא העביר את הטלפון לידיים של חואן ולאחר מכן חואן העביר את הטלפון לידיים של ניקולס, מה יש בתמונה הזאת לעזאזל?!
כולם התרוממו מהכיסאות שלהם ונכנסו אל תוך הבית, משם כבר לא ראיתי לאן הם הולכו או מה הם עשו. אבל מה שמפחיד אותי זאת העובדה שאני לא יודעת מה יש בתוך התמונה הזאת ואין לי מושג למה הם נרתעו ככה כשראו אותה.
נזכרתי שלא הספקתי לדבר עם שירה מאז שקיבלתי את התמונה, אבל הטלפון שלי אצל רומיאו. איך אני אתקשר אליה לעזאזל?
טוב אין ברירה, אני צריכה לחפש את רומיאו, גם אם זה אומר להפריע לו בדבר המאוד מאוד חשוב שהוא עושה וגם אם לא
משהו אומר לי ששירה בסכנה
חיפשתי את הכפתור האדום של המעלית שהיה קצת יותר גבוה ממני אז עליתי על הקצות האצבעות ולחצתי עליו. לחצתי על הכפתור שמוביל לקומה 3.
בדרך מהמעלית השקופה ראיתי את הבריכה המוארת, ואת הנוף המדהים של איטליה מואר כולו
אבל, משהו בבריכה תפס לי את העין.
משהו שחור
אולי זה סתם איזה חרק?..
בטח לא משהו מעניין....
הגעתי לקומה 3 וראיתי כמה חיילים עומדים ליד הדלת של החדר שנכנסתי אליו אתמול.
התקדמתי לכיוון החדר והחיילים חסמו לי את הכניסה עם גופם
"אני מתנצל גברת וינצ'רו, הקאפו ביקש לא להכניס אף אחד לתוך החדר"
אני מגלגלת את העיניים שלי לכיוונם "הוא אמר לא להכניס את אשתו?"
שאלתי את החייל והוא שתק
"ככה חשבתי" אמרתי והתכוונתי להתקדם לכיוון הדלת אך החייל דחף אותי אחורה, גם לי ליפול לרצפה ולקבל מכה חזקה
"אייייייייייייי" אני מתחילה לצרוח ותוך שניה הדלת נפתחת למראה רומיאו ניקולס וחואן מבולבלים.
רומיאו מתכופף אליי עם מבט דואג על פניו ובו זמנית כועס, יותר נכון רותח
"איך זה פאקינג קרה?" הוא שואל ואני חושבת במוחי אם להלשין על החייל שעשה את העבודה שלו ולקח את זה קצת יותר מידי רחוק.
"החלקתי על הרצפה" שיקרתי במצח נחושה ואני גם חושבת שהוא יודע את זה
הוא הסתכל עליי במבט שאומר שהוא לא מאמין לי בשיט, אבל לא אומר שום דבר לגבי זה
YOU ARE READING
My sun woman
Romantikהקאפו הקר. אף אחד לא מעז להרים את מבטו לעברו לעולם. מי האמין שאישה יכלה להאיר את עולמו? והכל רק בגלל דבר אחד. חוזה.
