Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אני לא יודע מה איתה. זה מחרפן אותי. עד לפני שבוע חשבתי שאני לא אוהב אותה ושהיא מסוכנת למאפיה ולמעמד שלי. איך היא סובבה אותי ככה?
קמתי בבוקר כשהיא עוד הייתה ישנה והכנתי לעצמי קפה כי אלונה שברה את הרגל בזמן שהייתי בעבודה. התחלתי לנסוע לכיוון הפגישה שהייתה לי ואז זה קרה. קיבלתי שיחה מניקולאס. "רומיאו" אמרתי. לא אוהב להציג את עצמי יותר מידי. "קאפו מצאנו בוגדים במועדון" ככה פותחים את הבוקר. אין דבר שאני אוהב יותר מלהוריד בוגדים. "בדרך" עניתי וניתקתי. לא טורח להגיד "ביי או להתראות"
נכנסתי למועדון וראיתי את אותה אישה שפלרטטה איתי פעם קודמת . הפעם היא לא הסתכלה אפילו לכיווני. וטוב שכך. ירדתי למרתף וראיתי עשרה בוגדים קשורים על כיסאות. אחד מהם היה רון. העובד שהכי סמכתי עליו. אחריי אחיי כמובן. לא האמנתי שהוא יכול לבגוד בנו. "מה רון עשה?" התקרבתי לניקולס ושאלתי אותו. "מכר מידע לרוסים" הייתי בהלם. כמובן שלא הראיתי את זה אבל בחיים לא הייתי מאמין עליו שהוא היה עושה משהו כזה.
"איפה מתחילים?" ידעתי בדיוק מה אני הולך לעשות. עברתי אחד אחד. שיספתי את הגרונות של שבעה בוגדים. השארתי 2 לניקולס וחואן. גם להם מגיע. את הטוב השארתי לסוף. אמרתי לניקולס שיפעיל את הקירור. זה יעשה לי עבודה קלה יותר.
"רון. לא חשבתי שאני אפגוש אותך פה אתה יודע?" הוא שקשק מפחד. "אני מ.מ.מצטער ק.קאפו" צחקתי לו בפנים. "זה קצת מאוחר מידי להצטער אתה לא חושב?" לא בזבזתי זמן מיותר ותקעתי לו את הסכין בכתף. הוצאתי אותה ותקעתי לו אותה בירך. הוצאתי אותה שוב ותקעתי לו אותה בבטן. הלכתי לשולחן כלי העינויים ולקחתי סכין חדה יותר.
תקעתי לו אותה בלב
ראיתי איך החיים עוזבים אותו לאט. מפה ישר לגיהנום. אני אצטרף אליו מתישהו לשם.
עליתי בחזרה לבר אחרי שסימנתי לניקולס וחואן שאני הולך לפגישה עם המקסיקנים. קיבלתי שיחה מניקול. "הל-" לא הספקתי להשלים את המשפט והיא התחילה לצרוח. "רומיאוווו תחזור עכשיו הביתה מישהו פרץ לפה!!!" היא לא סיימה את המשפט ועשיתי סיבוב פרסה לא חוקי שהיה על הזין שלי "2 דקות אני שם בינתיים תיכנסי לחדר שינה תנעלי את הדלת וקחי את האקדח שמתחת למיטה" הייתה שתיקה על הקו. "ניקול? ניקול?!!!!!" "אני פה נעלתי את הדלת" היא הורידה לי את הלב לתחתונים. "אני בא"
נכנסתי לדירה והכל היה חשוך. ראיתי דמות במטבח מחפשת משהו בזמן שכל הבית הפוך. יריתי בה.ישר לכתף. "אחחח רומיאו מטומטם מה עשיתי לך" אלוהים תיתן לו כבר שכל למפגר הזה. "חואן?!? אתה מטומטם או מה?!? ניקול חשבה שאתה פורץ!! אתה לא יכול להדליק אור?!"
הכל בחיים של המטומטם הזה סובב סביב אוכל. גם אם הוא יאכל את כל המקרר הוא עדיין יהיה רעב. "בוא אני אחבוש לך את הכתף. מטומטם" מילמלתי. הוצאתי את הכדור, חיטאתי את המקום ושמתי לו תחבושת. רגע. מה עם ניקול?!
ניקול
קמתי ורומיאו לא היה פה. הנחתי שהוא בעבודה. אני עדיין לא יודעת מה אני חושבת על זה שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי. עשיתי את ארגוניי הבוקר שלי וירדתי למטה להכין לי את השוקו שלי שאני שותה כל בוקר. בזמן ההליכה שלי במדרגות שמעתי רעשים. מהמטבח. הצצתי מעבר לקיר. כל הבית היה חשוך. אבל זה רומיאו. הוא לא מדליק אור לפני שהוא הולך לעבודה.
ראיתי דמות מרחוק שמחפשת משהו במטבח. עליתי למעלה בחזרה בריצה והתקשרתי לרומיאו. "תיכנסי לחדר שינה תנעלי את הדלת וקחי את האקדח שמתחת למיטה" עשיתי כמו שהוא אמר והלכתי לנעול את הדלת. בזמן הזה שמעתי אותו שואג לטלפון. "ניקול?!!!!!!!" "אני פה נעלתי את הדלת". "אני בא" הוא אמר ואני התחבאתי מתחת למיטה עם האקדח שמצאתי שם.
הדלת נפתחה ורומיאו עמד שם. "ניקול?!!!!" יצאתי ממתחת למיטה וכשהוא ראה אותי הוא. טוב. אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה חיבוק הוא פשוט כלא אותי בין הזרועות שלו בלי יכולת לנשום אוויר. אלוהים הוא חזק. "את בסדר?" הנהנתי. "איפה הוא?" אני מניחה שהוא תפס אותו. אני מקווה לפחות. "אוכל" מה????? "למה אתה נותן לפורץ לאכול?" הוא גיחך. "כי זה לא פורץ זה חואן".
"מה?!!!!" אני אהרוג אותו. התחלתי לרדת במדרגות וראיתי את חואן יושב בסלון עם קערה מלאה באוכל. אני לא שופטת. שיהיה לו לבריאות. "חואן!!!!" הוא קפץ ממקומו בבהלה. "חשבתי שאתה פורץ!!!" הוא הסתכל עליי בפה מלא באוכל. "כן גם בעלך" מה? "גם בעלי?" ולרגע שכחתי שמאתמול רומיאו בעלי. "כן המטומטם ירה לי בכתף" חואן בבקשה תגיש בקשה לאלוהים לקבלת שכל.
"כן אם אני הייתי במקומו גם אני הייתי יורה בך! למה נכנסת בחושך? אתה יודע איזה מפחיד זה היה?" הוא הנהן והמשיך לראות טלוויזיה כאילו אני לא שם. רק בריאות חואן
