Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
איך לא שמתי לב לזה קודם? הטבעות נישואין שלנו מונחות על השולחן ואני קולטת. עוד שבוע אני מתחתנת.
לפני שבוע עזבתי את הבית. לפני שבוע שירה אמרה לי ״תצפי להפתעה שבוע הבא״. ואז זה נפל עליי. שירה לא יכולה לעשות שום הפתעה חוץ מלבוא לפה. השאלה איך? פדרו בחיים לא יתן לה לעזוב. לא בלי הבטחה שהיא מוגנת.
צלצול בדלת. ואת מי אני רואה? את שירה. עם טלפון ביד מופנה אלינו ופדרו מתחיל לדבר מתוכו. ״חואן אני שם אותה תחת השגחתך. אם קורה לה משהו השם שלך יהיה על מצבה. ושירה ניתקה את השיחה.
״שירהההההה״ התחבקנו והבנים פשוט המשיכו להסתכל עלינו במבט שאומר שהם עדיין לא קלטו מה הולך פה. גברים. הם חושבים לאט מידי. ״ניקולללללל״ ואז חואן התקרב. ״שירה-ניקול,ניקול-שירה. נראה לי שאתן כבר מכירות אחת את השניה אפשר לחסוך את זה.״
אני עדיין לא הבנתי מה פשר המבט של חואן על שירה אבל פשוט התעלמתי. ״בואי רואים סרט״. ״לשבור את הקרח??״ היא שואלת ולפני שהספקתי לענות לה על הבנים ענו לה ביחד. ״לאאא״ ושירה עשתה פרצוף כועס. ״ניקול- לטיפולך״ הנהנתי. הלכתי לחואן וסימנתי לו שיביא לי את השלט לטלוויזיה והוא סימן לא עם הראש.
הדבר הכי פשוט שהיה לעשות להגיד לרומיאו. ״רומיאו תגיד לו״ ורומיאו נאנח. ״חואן פשוט תן לה את השלט כבר״ וחואן עדיין סימן לא עם הראש. ״אני הזהרתי״ ופשוט קפצתי על חואן לקחת את השלט. נתתי אותו לשירה והיא שמה ״לשבור את הקרח״. הגיע הקטע של השיר של אלזה ואני ושירה נעמדנו והתחלנו לשיר.
״let it goooo let it goooo can't hold it back anymoreeeee״ ועשינו עם הידיים כאילו שהיה לנו כוחות קרח. בקיצור, היינו נראות כמו שתי ילדות בגן. הבנים, שעדיין לא קולטים מה הולך פה מסתכלים עלינו כאילו נפלנו מהירח. כן, טוב חוץ מחואן שהצטרף אלינו לקטע של ההעמדת פנים שיש לנו כוחות, פשוט לא היה לו כוח לעמוד אז הוא הצטרף מלמטה.
חואן נשפך מצחוק, רומיאו רצה לצלם את זה אבל ממש לא הסכמתי לו, וניקולס, פשוט ישב ואני נשבעת שהוא היה נראה כמו מישהו שמנסה לפתור משוואה מסובכת במתמטיקה. ״ניקול אנחנו ישנות ביחד?״ שירה שואלת אותי ולא ידעתי מה לענות כי אני ישנה עם רומיאו. אבל אני לא הולכת להפקיר אותה. רומיאו יצטרך לחכות.
״ברורררררר״ פיהקתי. הייתי ממש עייפה. ״טוב בואי לא התקלחתי אני צריכה להחליף פיג׳מה״ והבנים היו מבולבלים. ״אתן מתקלחות ביחד????״ ואני ושירה הסתכלנו עליהם במבט של- דה. ״כן מה הבעיה עם זה זה ככה מאז שאנחנו ילדות קטנות״. ״אתם לא עושים את זה?״ שירה שואלת וגם לי עבר משהו כזה בראש. אני ושירה אפילו לא אחיות. טוב היא אחותי. רק בלי קשר דם.
אבל הם, הם אחים זה ממש לא הגיוני שהם לא התקלחו ביחד אף פעם. ואז נזכרתי. הם גברי מאפיה. ״טוב שירה בואי למעלה צריך להתקלח, להתלבש, להכין את המיטה, יש הרבה עבודה.״ היא הנהנה ובאה אחריי.
״מה זה החדר הזה?״ היא שואלת ומצביעה על החדר שאין מצב שאני אתן לה להיכנס לשם. ״אין מצב שאת נכנסת לשם את תחטפי טראומה רצינית״ והיא מבואסת. ״אז תגידי לי לפחות מה יש שם״ ״תשאלי את רומיאו״ רומיאו הסתכל עליה במבט של חוסר אונים. אבל הוא היה מבולבל. ״איך את יודעת מה יש שם?״ אה כן, נזכרתי שאסור היה לי להיכנס לשם. ״שירה אנחנו צריכות ללכת״. אמרתי ודחפתי אותה במעלה המדרגות. הולך להיות ערב בנות מטורף.
