Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"בוקר טוב סול" שמעתי קול מאחורי. לאט לאט פתחתי את עיניי והופתעתי למראה רומיאו שאיתי במיטה. "אתה לא בעבודה?" שאלתי והוא חייך. אלוהים הוא כזה חתיך "לא היום אני נשאר בבית" הנהנתי אליו בחיוך.
נכנסתי למקלחת לעשות את ארגוני הבוקר שלי- שטפתי פנים, צחצחתי שיניים, ועשיתי את שגרת הטיפוח שלי לפנים ויצאתי החוצה- בחזרה אל רומיאו
"אלונה הכינה ארוחת בוקר, נרד?" הוא שואל ואני מהנהנת לחיוב עם חיוך קטן. אני מתקרבת אליו ועומדת על קצות אצבעותי כדי לנשק אותו. הוא, כדי לעזור לי מתכופף אליי וזורם איתי. אני צוחקת לבין הנשיקה
הוא לוקח את ידי ומתקדם לכיוון המדרגות, אבל לא- אין מצב שאני יורדת במדרגות עכשיו כשאני יודעת שיש כאן מעלית. אני מצביעה בידי על הקיר ואם הוא לא היה יודע שיש שם מעלית הוא היה חושב שאני משוגעת
חייכתי אליו ולחצתי על כפתור המעלית האדום. תוך מספר שניות בודדות הקיר הפך לשקוף שוב. הסתובבתי לראות את הנוף וראיתי משהו כל כך יפה בשמיים. קשת בענן
"רומיאו" אמרתי והוא הסתובב אליי "כן סול?" הוא שאל והצבעתי על הקשת בענן. "קשת בענן" הוא אמר ושנייה לפני שהספקתי להגיב הוא פשוט טרף את שפתיי. נשיקה לצד קשת בענן. איזה רומנטי זה?
דלתות המעלית נפתחו ואלונה, שהייתה עם הגב אלייה, עמדה במטבח וטיגנה משהו. זה ריח של... חביתה?... לא.... פנקייקים! אני מתה על פנקייקים! על השולחן הונחו שוקולדים וסירופים מכל הסוגים ורציתי לבכות מהמראה היפה שלהם מסודרים על השולחן
רומיאו שלח את אצבעו לכיוון עיני וניגב משם דמעה שעמדה ליפול. הסתכלתי לתוך עיניו וראיתי משהו שלא ראיתי אצל אף אחד אחר.אהבה
הבקרים שלי בלעדי רומיאו עצובים מיותר מאשר הבקרים הבודדים שלי איתו, חוץ מבסופי שבוע, למרות שבעבודה שלו הכל יכול להשתנות.
אחרי שאכלנו מהפנקייקים בהנאה רבה החלטתי להכיר קצת את אלונה. לשאול אותה קצת שאלות. לא רציתי לשאול את רומיאו כי אני יודעת שזה נושא מאוד רגיש אצלו. אלונה גידלה אותו כאילו היה הבן שלה.
"בוקר טוב אלונה" אמרתי לה וחייכתי אליה בחמימות. היא הופתעה לפנייתי אליה, מכיוון שאף פעם לא באמת יצא לי לדבר איתה עכשיו כשאני חושבת על זה.
"בוקר טוב גברת וינצ'רו, את צריכה משהו?" חייכתי אליה וניענתי בראשי לשלילה. "אני רק רוצה לדבר איתך, מכיוון שאף פעם לא יצא לי". עכשיו אני צריכה להעלות נושא שיחה...
מה הצבע שאת הכי אוהבת? שאלתי את אלונה בסקרנות ״בורדו, הצבע הזה תמיד גרם לי לחשוב על מה שאני. מה שמאפיין אותי.״ היא אמרה וחייכתי אליה בחמימות. "הצבע האהוב עליי הוא סגול"
היא התחילה לצחוק. "כן אני יודעת" מה? איך? "איך את יודעת מה הצבע האהוב עליי??" שאלתי בטון מופתע.
"המצעים שלכם סגולים, למרות שרומיאו מבקש ממני אלפי פעמים ביום להחליף אותם, הסבונים שלכם במקלחת סגולים, חצי מהארון שלך בצבע סגול, ואי אפשר לשכוח את הקש שאני שמה לך כל בוקר בשוקו".
היא אמרה ואני פתחתי בצחוק. עכשיו זה די ברור למה היא יודעת מה הצבע האהוב עליי. "את יודעת עליי עוד דברים?" שאלתי אותה וציפיתי לתשובתה בהתעניינות.
"האמת שכן," היא אמרה ואני חיכיתי למילותיה שעתידות להגיע ברגעים האלה. "אני יודעת איך קוראים לבעלך, אני יודעת מה השם של אח שלך, אני יודעת מה הריח האהוב עלייך, הצבע האהוב עלייך..."
היא אמרה שהיא יודעת איך קוראים לאח שלי? כנראה שדמיינתי. "תודה שדיברת איתי גברת וינצ'רו". גיכחתי ֱמעט למשמע הכינוי שלה. "את יכולה לקרוא לי ניקול או ניקי" היא חייכה אליי "בסדר ניקי" צחקנו ביחד
קשתבענן, שיפרתליאתהיום
היושששש לכולםםםםםם. אני יודעת שהפרק הזה היה קצר מהרגיל, אבל הולכים לעלות היום עוד שני פרקים, אחד מנקודת מבטו של רומיאו, והשני...... יש למה לצפות🤫🤫🤫 תצביעו, תכתבו תגובות, תשתפו, זה ממש עוזר לספר אוהבת מלאאאא💗
