Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״אףאחדלאמתעסקעםניקולוינצ׳רו״ _______________________ סוף סוף. נחתנו בנאפולי. אני מאוד מקווה שרומיאו לא היה צריך את החגורה הזאת כי נשאר ממנה רק פירורים... אבל סוף סוף אנחנו נוכל להיפגש. הטיסה הזאת הייתה ארוכה מאוד. ארוכה מידי.
ירדנו מהמטוס במקום שנראה כמו שדה תעופה נטוש. אני מניחה שזה בגלל שאף אחד לא אמור לדעת שאני וניקולס נחתנו בנאפולי. כשהגענו לקרקע ניקולס מיד הוביל אותי אל תוך מכונית שחורה שאני בטוחה שהיא ממוגנת. אם אני אומר את האמת, זה נראה כאילו הכל היה מתוכנן מראש.
כשנכנסתי לאוטו ניקולס סגר אחריי את הדלת והתפלאתי למה הוא לא נכנס אחריי, הוא פתח את הדלת של הנהג, תפס את הצווארון של החולצה שלו ופשוט זרק אותו מהאוטו. ותוך כמה שניות כבר עזבנו את המקום כאילו לעולם לא היינו שם.
ישבתי במושב האחורי, רחוק מניקולס, אבל אם הוא חושב שלא שמתי לב שכל כמה דקות הוא הסתכל עליי במראה הוא לגמרי טועה. אין לי מושג מה יש לו בזמן האחרון, אבל אני מתחילה לחשוב שהקרח שיש לו בתוך הלב קצת נמס לאחרונה. אולי? לא. אין מצב. הבן אדם לא מראה רגש על הפנים גם כשיש אירוע שמח. אני מתחילה לדאוג קצת. לא לגביו, פשוט מסכנה מי שתתחתן איתו. ומה שמעניין אותי זה איך הוא הולך להגיב אם היא תגיד לו שהיא אוהבת אותו.
כנראה שפשוט נצטרך לחכות ולראות....
אלה היו המחשבות האחרונות שלי לפני, שנרדמתי.
נכון זה נשמע כמו המשפט האחרון בחיים של הדמות בסרט שמתה?
אז לא, רק נרדמתי. כמה פעמים. וכל פעם מחדש ראיתי את ניקולס עם אותה הבעה על הפרצוף, הבן אדם הזה פשוט קרחון! אני לא יודעת כמה זמן אנחנו נוסעים ולאן, אבל בכל הזמן הזה ההבעה על הפנים שלו לא השתנתה אפילו בקצת! אפילו שריר אחד לא זז!
"הגענו" ניקולס אמר מקדימה ואני התעלמתי ממנו ופתחתי את הדלת, נושמת את האוויר של נאפולי. ריח של פיצה, אין ספק. "לאן אנחנו הולכים עכשיו?" שאלתי את ניקולס בתקווה לראות על פניו איזהשהו רגש, אבל כלום. הבן אדם הזה יכול לעשות קרב מבטים עם תנין ועדיין אכשיהו לנצח כי הוא פיזית לא מזיז שום שריר בפנים שלו.
"תראי שנגיע" רציתי לתת לו אגרוף באותו רגע. אני שונאת אנשים כמוהו. פשוט תגיד לאן הולכים. אבל במקום ליישם את הרעיון הנפלא הזה, פשוט הנהנתי ועקבתי אחרי ניקולס שהתחיל ללכת. ככל שהתקדמנו בדרך ראיתי יותר מאבטחים סביבנו, והתחלתי קצת לחשוד במקום הזה, ובעיקר באנשים האלה.
ומה שעוד יותר הטריף אותי, זה שניקולס אפילו לא הסתכל עליהם, יכול להיות שאחד מהם יבוא לדקור אותו מאחורה, אבל הוא הולך כאילו הוא בפרסומת לחליפות גברים. אחרי כמה דקות של הליכה, ראיתי את אחד הדברים הכי יפים שראיתי בחיים שלי. מולי עמדה אחוזה עצומה בגודלה, עשרות, אם לא מאות אנשי אבטחה מסודרים בקו ישר סביב הדבר הענק הזה, והשאלה הראשונה שעלתה לי לראש היא מה אנחנו עושים פה? ______________________ פרק קצר🫣 בקרוב תבינו למה, מבטיחה שזה יהיה שווה🤫 אם אתן כמוני וצמות בתשעה באב ואין לכן איך להעביר את הצום, עוד פרק עלה🤍 אבל גם אם אתן לא צמות תשמחו מהעובדה שיש עוד פרק🥹 פרקים נוספים הולכים לצאת בימים הקרובים, האם יהיו ארוכים יותר? חכו ותראו🙂↔️ אוהבת מלאלאלאלא מוריה💗
