Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אוויר חזק מעיר אותי משנתי, גורם לי לקום ולהביט לצידי ולהפתעתי הרבה לראות את רומיאו לידי במיטה, ישן כמו תינוק.
נגמרליהאוויר. ממבטאחדלעברונגמרליהאוויר
לא הבנתי איך זה אפשרי בכלל מכיוון שכל בוקר, ואני מתכוונת כלבוקראחד אחרי השני, אני מתעוררת למיטה ריקה כשהצד של רומיאו קפוא, מבשר לי שעברו כמה שעות טובות מאז שעזב.
השרירים האלה... הקעקועים שמפוזרים על כל גופו... מישהו באמת ישב לצייר אותו?
אני עדיין מחוסרת נשימה, בוהה בבעלי.
מה אני מרגישה אליו?
שאלהטובה
צלצול שעון חזק מבשר שהשעה עכשיו 5:00 בבוקר, רומיאו פוקח את עיניו בבום ואני ממהרת לחזור למקומי במיטה ולהתכסות מתחת לשמיכה, לקוות שהוא לא ראה אותי ולהעמיד פני ישנה.
הוא הרים מעליו את השמיכה ואני בלעתי את רוקי בכבדות, מחכה לצעד הבא שלו
סגירת הדלת גרמה לי להרים מעליי את השמיכה ולהבין שהוא נכנס להתקלח.
החזרתי את השמיכה למקומה והנחתי את ראשי על הכרית.
"זה לא מנומס לבהות באנשים סול" קול עמוק ונמוך נשמע מאחורי גרם לי לשחרר אנקת בהלה
"hijo the" רומיאו עצר את המשך המשפט בכך ששם את ידו השרירית על פי
"את לא מקללת סול, בטח שלא אותי". הוא אמר בטון הקר שלו.
"ואתה חושב שתגיד לי מה לעשות?" "אני אשתך רומיאו לא הכלבה שלך"
אולי גם תשים לי חטיף לפני האף ותלמד אותי לשבת? חצוף
"ואני בעלך ואני אומר לך שאת לא הולכת לקלל אותי"
"מאיפה את יודע שזאת קללה?" אמרתי לעברו בחוסר הבנה
"התכוונת להגיד hijo the puta, ואני יודע טוב מאוד מה זה אומר"
בן זונה.
hijo the puta זה בן זונה בספרדית.
הוא אמר ונשימתי נעתקה. לא שלפני היא הייתה ממש מסודרת...
