Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״יש לך שבועיים להביא לי את הכסף, לא חבל? אין מקום לעוד גופות״ הוא שקשק בפחד והנהנן, פחדן. אני יכול לראות על השפת גוף שלו שגם אם הייתי הורג אותו הוא היה משקשק מפחד.
ניקולס נכנס למשרד שלי, בלי לדפוק כמובן. ״ יש לנו עוד יומיים פגישה עם המאפיה הספרדית״ לא הבנתי אותו. אנחנו לא במלחמה איתם? למה אנחנו נפגשים איתם? רגע.. אוי לא.. הוא הבין את המבט וראה שהבנתי למה הפגישה מתקיימת ״כן הם רוצים לחתום ברית בנישואים מאורגנים״
כל כך כעסתי שרציתי לשאול אותו למה הוא לא מתחתן עם ה.. אין לי מושג אפילו איך קוראים לה... כן, טוב, זאת בעיה, אבל מאז שההורים שלנו מתו משהו השתנה אצלו, הוא לא אותו הבן אדם שהוא היה לפני, בגלל זה גם לא ביקשתי ממנו, אין לו מקום בלב למישהי עכשיו. ״בסדר, איפה הפגישה?״ אוקיי זאת הייתה שאלה מטומטמת, מין הסתם שהפגישה תהייה פה.
״הפגישה בספרד, ואתה תפגוש את הבת של הקירח״ מי זה הקירח? כן, טוב אנחנו לא ממש קראנו לו בשם כי אין לנו מושג איך קוראים לו, זה גם לא ממש מעניין אותנו, כל עוד הוא קירח זה השם שלו, הוא רוצה שישנו לו את השם? שיגדל שיער. ניקולס יצא מהמשרד שלי. רגע, הוא אמר ספרד? פאק.
ירדתי למטה וראיתי את חואן עם חיוך מאוזן לאוזן. אה, נכון יש את האח הנודניק הזה שבכל מצב מוצא משהו לצחוק עליו? כן, זה הוא. ״מה קרה שאתה כל כך מאושר?״ ״לא שמעת? אח שלי מתחתן״ ונשכב על הרצפה מרוב הצחוק שהיה לו. ״האם אתה מקבל את הכלה בלה בלה בלה נשיקה מוואה מוואה מוואה״ אם לא הייתי מכיר אותו הייתי חושב שהוא צריך טיפול, אבל ככה זה חואן, אידיוט. ״בחיים לא ראית חתונה? טוב זה לא נראה כמו שאתה חושב שזה נראה.״
הסתכלתי עליו והוא הסתכל לשמיים במבט לא ברור והתחיל לצחוק. כן זה די ברור שהוא דמיין את החתונה, ופאק זה כל כך מצחיק שהוא ככה נקרע מצחוק? ״טוב טוב אידיוט תמשיך לצחוק, במקרה שלך גם פסיכיאטר לא יעזור.״
פתאום אני מקבל שיחה מהקירח. ״שלום קרחת״ אני אומר, מתחשק לי לשגע אותו קצת. במיוחד לאור העובדה שהחתונה תקרה גם אם הוא לא ירצה, וזה לא שאני חפץ בזה, אבל הם ישימו בידיי את הדבר הכי חשוב למאפיה שלהם וזה יוכל לעזור לי בעתיד. ״למה ככה? אנחנו הולכים להיות משפחה״ משפחה? מצטער חמוד אני וקרחת לא מסתדר טוב ״משפחה אנחנו לא נהיה אל תרים לעצמך יותר מידי״ ״איך שתרצה, מחר אתה תפגוש את ניקול״ ניקול? ״והמסיבת אירוסין תהיה עוד שלושה שבועות.״ ״ בסדר קרחוש״
אמרתי שניתקתי את הטלפון. ומי עוד יכול לעמוד בדלת המשרד שלי אם לא האידיוט הראשי? ״אני חושב שיהיה לך ממש כיף איתה, לי יהיה כיף עוד יותר לצפות בכם, רק תעשו לי טובה, אל תתנשקו מולי זה דוחה״ כן טוב זאת לא בעיה. אני חושב שכדאי שאני אתחיל לארוז מזוודה.
פתחתי את המזוודה שלי, שחורה כמובן והכנסתי לתוכה את כל מה שאני צריך בשביל יום אחד בספרד. ובמילה אחת? חליפות. יש לי אובססיה לחליפות, כל הארון שלי מלא בהן ואני לא לובש שום דבר חוץ מהן. כשהטלפון שלי צלצל שוב הרמתי אותו ולא הופתעתי לגלות את אבא של ניקול, את אדון קרחת. ״וינצ׳רו״ אמרתי לצד השני. ״רומיאו אני מתקשר לוודא שתביא איתך טבעת נישואים״ המהמתי לטלפון וניתקתי.
לאחר רבע שעה כבר היינו בחנות תכשיטים הכי נחשקת באיטליה. אמנם אני לא מכיר את הבחורה ואת הטעם שלה בתכשיטים אבל גם אם היא תאהב וגם אם לא, זה מעניין לי את הזין. בחרתי טבעת כסופה עם יהלום והשם שלי מוטבע בפנים. שלא יהיה שום היסוס לעובדה היחידה שתהיה חשובה לי בנישואים האלה. היא שלי
